כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

שרות זלדה – השקת האלבום בפסטיבל ניגונים בצדק

האלבום המצויין "אי במערבולת: שרות זלדה" הושק אמש במסגרת פסטיבל ניגונים בצדק במרכז סוזן דלל, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה – שילי אראל.

אדם בעקבות גורלו – למרות שלא הגענו השנה לראש העין לחוות את אירועי פסטיבל "תימנה" הן רדפו אחרינו, אחיותי בנות תימן. הרגעים הכי מרגשים במופע השקת אלבום השירים של המשוררת המנוחה, זלדה, היו הרגעים עם הזמרות נרקיס ושירן. נעסוק בכך בהמשך…

הסיפור של זלדה מתחיל ממש בתחילת המאה שעברה, שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי, ילידת 1914 באוקראינה, עלתה לארץ ישראל בשנת 1925 עם משפחתה שהתיישבה בירושלים והפכה לחלק מהקהילה החרדית. זלדה היא למעשה נצר מיוחס ב"סצנה" החרדית, החסידית. מצאצאי האדמו"רים של חב"ד. אבל לא בכך עסקינן כי אם בכשרונה הספרותי או ליתר דיוק – היותה משוררת, בת למשפה דתית, שאת ספר ביכוריה הוציאה רק בגיל 53 אחרי שבמשך שנים הייתה נוהגת לדקלם בעל פה מזכרונה את השירים שכתבה.

עובדת היותה בת למשפחה דתית לא היוותה מחסום של ממש בקשר עם עולם התרבות, הספרות והשירה באשר ביתה היה פתוח תמיד לסופרים משוררים, במיוחד מהציבור החילוני.

אמנם זלדה הלכה לעולמה בשנת 1984 והיא בת 69 בסך הכל, מותירה אחריה שבעה ספרים, מתוכם נשלפו 15 שירים שהיא כתבה בידי אנשי "נענע דיסק" בהפקתו של ניצן זעירא ענב רביץ ביקובסקי והם אוגדו לאחר עבודה מאומצת וממושכת לכדי ספר אלבום מסדרת "גיבורי תרבות".

את מלאכת ההפקה המוזיקלית כמו גם העיבודים והנגינה בחלק מהחומרים נטלה על עצמה המוזיקאית והקלידנית תום דרום כאשר לצידה בחלק הספרותי משתתפים שרון ינאי ודר שועי רז.

על מנת לבצע את השירים שנבחרו גויסו המוזיקאיות והזמרות – דין דין אביב, יהודית רביץ, תמר אייזנמן, רז שמואלי, מירה עווד, נרקיס, אסתר רדא,  שרון רוטר, דאנה איבגי, אילנה אליה, מיקה הרי, יסמין לוי, רוחמה בן יוסף, אהובה עוזרי (בעודה בחיים) ז"ל, שירן אברהם ומלאני פרס.

היה זה אך טבעי כי מופע ההשקה של האלבום יעלה במסגרת הפסטיבל החדש מבית סוכנות פיסטוק אמנים יחד עם נענע דיסק בשיתוף זאפה והישיבה החילונית בירושלים, במתחם סוזן דלל בנווה צדק – "ניגונים בצדק" המשלב מסורות, אמונה, יהדות, תרבות, מוזיקה יחדיו.

המופע עצמו נחלק לשני סשנים כאשר הסשן הראשון הוכרז כ"מופע נשים" אליו הגיעו נשות הקהילה החרדית ללא חשש של עירוב ותוך כיבוד מנהגיהן ואמונתן, הסשן השני הוכרז כ"מעורב".

ההחמצה היחידה בשל קיומן של שני הסשנים הייתה העובדה שאתי אנקרי נטלה חלק בסשן הראשון אך לקהל הרחב שהגיע נבצר לחוות את שירתה מטעמיה שבאמונה, חבל לנו, הצופים והמאזינים.

המופע שנערך באולם סוזן דלל, אולם סמי אינטימי בהווייתו, עמד בבחינת הניצבים על הבמה על טהרת המין הנשי – סטלה גוטשטיין בהפקה מוסיקלית למופע, מחשב וקלידים, שלי לוי בקלידים, אלכס משה בגיטרות, אור אדרי בגיטרת בס, מאיה אברמובסקי על התופים ועידית מינצר בחצוצרה.

המופע שהחל באווירה אפלולית מה, ככל הנראה לשוות אינטימיות עבר כמעט ללא קטעי קישור שהיו די חסרים בבחינת עומקו של עניין, מעבר לפעמים בהן עלתה לבמה המשוררת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי, אף היא כזלדה, בת למשפחה מהציונות הדתית, כדי להקריא קטעים מיצירתה של זלדה ולהוסיף כמה מילים, לא היתה על הבמה מנחה או קריינית שתיקח את המופע מעבר לסתם ביצועים של שירים בידי זמרות ויוצרות מצויינות כלשעצמן, לכדי שעת סיפור של ממש, להמחיז את הרעיון שעומד מאחורי הפרויקט ובעצם אמור לתת לו את המימד הרביעי לחוויה בעצם הנוכחות של משוררת בת המאה שעברה שדפי כתיבתה קורמים קול צליל וקצב בידי זמרות שרובן נולדו הרבה אחרי שהיא עברה מהעולם, בנקודה הזו – חבל.

אבל אם להתמקד במופע עצמו – סוג של חוויה שונה, לא כל יום אנו נתקלים ונחשפים להרכב מוזיקלי שכל כולו על טהרת המין הנשי, מהנגניות ועד המבצעת התורנית, עובדה שמעצימה את התחושה וההתרגשות במופע.

הנשים, הזמרות, שונות אחת מרעותה לחלוטין, כל אחת ואחת מהן מביאה טעמים שונים לביצועים, הן מבחינת צבעי הקול, מבחינת הטעמת הטקסט והמלודיה למיתרי הקול, עבודה מצויינת שנעשתה בידי ההפקה – תום דרום, ניצן זעירא, ענב רביץ ביקובסקי ולכל שאר העוסקים במלאכת הניהול המוזיקלי שלא ראיתי את שמותיהם בקרדיטציה.

ונחזור לפתיחה, אין ספק שהרעיון שלא ניתן להתעלם ממנו  – המסע הפיזי, הגיאוגרפי, הרוחני, התרבותי, הכל בכל, הלוקח את אותה נערה קטנה מאוקראינה של המאה שעברה, משפחה בעלת יוחסין בשבט החסידי הח"בדניקי המסורתי ומעלה את דמותה, מחשבותיה ומילותיה באמצעות מיתרי הקול בעלי הצבע של בנות תימן, אם זה בהגייה, בצבעים הווקליים, לעיתים נשמעים כמו קריאה בספר התפילה בהטעמה מהמקורות, לעיתים בדגש ארץ ישראלי כנעני מה עם חית ועין, הרי שיש בכך אמירה, גם ברורה וגם כסאב טקסט אמנותי, זו נקודה סביבה מתרחשים הדברים, ועל כן בחרתי דווקא בשתי הזמרות "אחיותי בנות תימן" שירן אברהם במיוחד כי היא משייטת על העולם המוזיקלי הזה ונרקיס שלמרות שהיא פוסעת בעצם במשעולי צליל אחרים הרי שהנוכחות הבימתית שלה סוגרת את יתרת הפערים, כדי לייצג בזעיר אנפין את הווייתו של המופע והאלבום.

האלבום והספר עצמם טרם יצאו לאור במובן הממשי של המילה, תיקון כזה או אחר בגרפיקה ובהגהה הובילו לאיחור בהדפסה וההפצה. אולם האלבום להאזנה בשלמותו מצוי בפלטפורמת הסטרימינג של העולם החדש – ספוטיפיי, לכו על זה, תלחצו Play.

וכמובן שני השירים שביצועיהם שבו אותנו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא