כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

אהבה או אמונה

מופע המחווה לשמות הגדולים של הזמר המצרי בבית האופרה של תל אביב התקיים אמש עם כמה סימני שאלה, תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של תום כהן ובכיכובם של נסרין קדרי וזיו יחזקאל, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אום כלת׳ום לנצח. צילום: יובל אראל

בואו ונצא במסע לעבר הרחוק, שנות השלושים של המאה שעברה, ליתר דיוק, אוקטובר 1931, בית הקולנוע אפולו בקרן הרחובות עג'מי ודג'אני ביפו, כיום רחוב יפת פינת דר' ארליך המשמש עתה כמתחם מפעל לעיבוד שיש של משפחת זקאק, הזמרת המצרית אום כולת'ום, הופיעה באולם שהתמלא מעל גדותיו ביותר מאלפיים מתושבי יפו והסביבה שהצליחו להניח יד על כרטיס שנמכר במחיר מופרז ותוך דרישה לרכוש גם שוקולד שיוצר בידי המארגנים (קומבינה…). כולת'ום הופיעה פעם נוספת במקום ארבע שנים מאוחר יותר לצד הופעות בירושלים ובחיפה, הערים בהן ריכוז האוכלוסיה הערבית היה הגדול ביותר באותם זמנים טרם הקמת מדינת ישראל ותחת השלטון הבריטי.

אני מכיר אנשים רבים שהיו מוכנים להיות הזבוב שעל הקיר באותו מופע ולו רק להתמוגג משירתה של כולת'ום שנמשכה שעות ארוכות אל תוך הלילה. שיריה של כולת'ום, רובם נכתבו בידי שורת משוררים ומלחינים החשובים ביותר במצרים באותם זמנים, נסובו סביב האהבה, שירתה המיוחדת הפכה את היצירות לקאנונים על זמניים חוצי גבולות, מדינות, עמים וסכסוכים.

באותם זמנים ולצד פעילותה של כולת'ום קמו זמרים ויוצרים נוספים שהפכו אף הם לאבני דרך בזמר והמוזיקה המצרית הקלאסית, שמות כעבד אל ווהאב, פאריד אל אטראש ועבד אל חלים חאפז היו תעודת ותו איכות לשירה ערבית מצרית.

אל הזמנים ההם והשמות הללו יצא אמש מסע מוזיקלי שחתם את סדרת המופעים של תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של תום כהן  בשיתוף בית האופרה הישראלית המרכז לאמנויות הבמה שהתקיימו תחת הטייטל "מזרח ומערב" (במקביל לסדרות אחרות ביניהן "תזמורת המהפכה" אבל על כך מבקר המוסיקה אדר אבישר מספר ויספר בהזדמנויות אחרות…).

אלף ושש מאות רוכשי הכרטיסים והמוזמנים שמלאו את האולם הענקי של בית האופרה של תל אביב אמש חוו מופע שארך קרוב לשעתיים אך כלל רק 8 יצירות והדרן (ככה זה כשאתה פותח במאקאם ויוצא למאוול והזמן הנו רק עניין שבגדר המלצה…) אותם ביצעו בלוויית תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של תום כהן הזמרת הערביה נסרין קדרי (הנמנית על חביבות הבלוג) והזמר היהודי חרדי זיו יחזקאל שכבר הוכתר לא פעם כיקיר המגזר הערבי בישראל ובקרב תושבי הרשות הפלשתינאית כמבצע האולטימטיבי לשירה הערבית הקלאסית.

לכאורה מסד הנתונים הזה מבטיח חוויה מוסיקלית עשירה, מהנה, מרוממת נפש וגוף ויוצרת שמחה וחדווה אמיתיות וללא גבולות, ישן וחדש מתערבבים להם יחדיו, אנשים המביאים את מטעני הזיכרון המשפחתי שלהם, חוויות הילדות, האזנה לרדיו הישן, צפייה בסרטים מצריים בלילות שישי ובכלל כשהכל קורם עור גידים צלילים ומראות בערב אחד.

אין ספק שהביצועים של נסרין קדרי לשירים כאינתה עומרי, יא מסאפר ווחדאק, דארת אל איאם ואפילו יא עוואזיל פלפילו הציבו אותה כזמרת הווקאלית הכי קרובה למקור, בנוכחות הבימתית, ביכולות הגרוניות, ובאופן ההגשה מכל הלב והנשמה. גם חלקו של זיו יחזקאל לא נגרע כהוא זה כאשר לקח על עצמו את תפקיד הזמר בביצוע שירים כאוויל מארה, כביצוע מחרוזת משירי פאריד אל אטראש ובשירת אלף ליל ולייל.

הקונצרט שעליו ניצח תום כהן נתן גם מקום של כבוד לאנשי התזמורת כאשר הכנר פאדל מנעא עליו סיפר תום כי הוא מגיע לחזרות בנסיעה של ארבע שעות לכל כיוון כי מקום מגוריו הוא במג'דל כרום שברמת הגולן במורדות החרמון, הגיש יצירה עצמאית שכתב לתזמורת וכינור בקצב עולץ ומקפיץ – לונגה אל מג'ד.

מהחרמון לירושלים. צילום: יובל אראל

אך המרחק שנבקע בין האהבה לבין האמונה האפיל והעלה מבחינתי וגם מאנשים נוספים שנכחו בקהל תהיות מסויימות בשל העובדה כי לא נערך אף דואט בין נסרין וזיו, אף שיר לא הושר יחדיו, אפילו לא בהדרן שלגביו נרמז כי יתכן והם ישירו יחד. לא זאת אף זאת – את המפגש הראשון שלי עם נסרין קדרי כזמרת חוויתי כאשר השיר הראשון שהיא בצעה בנוכחותי היה דואט עם זיו יחזקאל – אינתה עומרי של אום כולת'ום, שיר שנפתח בנגינה וירטואוזית של זיו על כינור ובהמשכו שירה משותפת, על אותו מופע מיוחד כבר כתבתי כאן, ובהזדמנות זו ראוי לציין כי בעקבות פניה של המחלקה הערבית במשרד החוץ העלתי במשותף עימם את התיעוד שלי לאותו ביצוע בוידאו לרשת הפייסבוק, עניין שהביא למאות אלפי צפיות חדשות ולמאת תגובות מכל רחבי העולם הערבי. הזדמנות נוספת למפגש מוזיקלי משותף של נסרין קדרי וזיו יחזקאל חוויתי באירוע קירוב לבבות יהודי ערבי שנערך אף הוא לפני מספר שנים בשכונת התקווה שם בצעו השניים יחדיו את השיר "סוואח", הוא השיר שאף חתם אמש את המופע בבית האופרה בביצועה של נסרין קדרי אך ללא נוכחותו הבימתית כלל של זיו יחזקאל.

לשאלותיי  מדוע ולמה נענתי בידי מקורב להפקה כי זיו יחזקאל, שהוא יהודי דתי ומאמין עבר תהליך "התחזקות" לאחרונה ועל כן נמנע מלשיר יחד עם נשים. האמת שבאופן אישי אני לא מאמין שאלוהים מסכימה עם ההתנהגות הזו הפוסלת וחותמת גבולות בין גברים לנשים בשירה שכל כולה אהבה טהורה, הרי לא מדובר בשירת קודש, פיוטים דתיים או תפילות. כל כולה שירת חולין על אהבה…

ואם כבר מזרח ומערב עסקינן זו ההזדמנות להעביר הלאה את הכרזתו של המנצח תום כהן על ההצלחה הכבירה של הסדרה וההחלטה לחדש אותה בעונה הבאה עם מופע פותח בהשתתפות נטע אלקיים ורביד כחלני (וואו!!!) ומופע חותם במחווה לזוהר ארגוב (לחשו לי שאייל גולן יככב שם, וואו וווא), אז המלצתי לקוראים ולצופים לעקוב אחר הכרזות בית האופרה לשנה הבאה. תודה.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא