ראיון עם סולנה של להקת דרים ת'יאטר

לקראת המופע של להקת דרים ת'יאטר בביתן 2 החדש במרכז הירידים בתל אביב  ב- 12 לאוקטובר, שוחח הבוקר מבקר הבית, אדר אבישר, עם סולנה של הלהקה, ג'יימס לברי, בשיחה טלפונית היישר לחדרו במלון בבנגקוק שם מתאכסנת הלהקה לקראת המופע הצפוי הערב במסגרת סבב 2017 אשר יביאם לתל אביב.

פרולוג: מעט מאד פעמים בחיי המקצועיים נפעמתי בראיון עיתונאי עם "כוכב" רוק כפי שזה קרה לאחר הראיון עם סולן להקת DREAM THEATER. לבטח לא ציפיתי מסולן להקת האבי מטאל פרוגרסיב להתנהל ולהתנהג בגינונים שהזכירו לי מוסיקאים "בני הדור שלי", פיטר גבריאל, דייויד גילמור, ג'ון לורד או ריק ווקמאן. מוסיקאים שלא זו בלבד שהיו וירטואוזים ענקים בכלי נגינתם אלא, ובעיקר היו בני אדם משכילים בעלי תפיסות עולם ופילוסופיית חיים.

השיחה עם לה – ברי נערכה לקראת הופעת הלהקה המצליחה הזו בארץ בקונצרט "היסטורי" אשר יתקיים ב 12 לאוקטובר בביתן 2 במרכז הירידים שבתל-אביב. אך היא גלשה לעיתים לתחומים שאינם "מוסיקליים או קשורים לקידום מכירות". לה – ברי, למרות ההצלחה האדירה של הלהקה ןוהתבססותה כלהקה הפרוג מטאל החשובה והמצליחה ביותר כיום בעולם, נשאר אדם צנוע ונעים שיחה.

הופעתה של הלהקה, שמופיעה הערב בבנקוק, תתקיים כחלק מסיבוב ההופעות החד-פעמי Images, Words and Beyond  שיסתיים בסוף השנה הזו.

מסע ההופעות חוגג 25 שנה לצאת אלבומה השני והמצליח ביותר  – Images and Words, שיצא בשנת 1992 ומיסד אותה כאחת מלהקות הפרוגרסיב ולהקות הרוק והמטאל המצליחות ביותר בעולם.

אי שם בתחילת שנות ה – 90, עייף ושבע מה"גל החדש", מקג'גוגו, "מועדון תרבות" ודוראן דוראן, כשאני מתגעגע באופן אנוש לימי קינג קרימזון וג'נסיס, השמיע לי אלון, שעבד בחברת הליקון שלושה אלבומים שהשאירו אותי פעור פה – האחד של    DREAM THEATER השני של ספוקס בירד והשלישי של ה – FLOWER KINGS  – מיד הבנתי שעוד לא אבדה תקוותינו ויש מי שמחזיק את הלפיד למרות נפילת אימפריית המוסיקה המתקדמת, ושחיטתם המוחלטת של הדינוזאורים על ידי תנועות הפאנק ולאחר מכן ה"גל החדש".

האלבום שכה הרשים אותי והפיח בי תקווה היה IMAGES AND WORDS

למה בעצם החלטתם לבסס את מסע ההופעות מסביב לאלבום שלכם  Images and Words  האם הסיבה היא מלאת 25 שנה להוצאת האלבום ?

  "התשובה נמצאת בשאלה, זה באמת 25 שנה מאז שהוצאנו את האלבום וזו סיבה טובה לחגוג את היובל הזה. שלא לדבר על כך שמדובר עבורנו באלבום איקוני. זה האלבום ששם אותנו על המפה ופתח בפנינו את האפשרות לקאריירה ארוכה ומניבת פירות".

זה בעצם אלבום שהעביר אתכם ממהארד קור של ההאבי מטאל למיין סטרים של הפרוג.

"כן, בהחלט. יש לאלבום הזה משמעות ענקית, מעבר למשמעות האומנותית ולכן זו, מבחינתינו, הייתה טעות ענקית לא לבצע מסע הופעות שיוקדש ברובו לביצוע מחודש של האלבום החשוב הזה".

לה – ברי, המתגלה כאדם אינטיגלנטי  מאד אך צנוע לא שש להזכיר שהאלבום "Images and Words" זכה בתואר אלבום המטאל הטוב ביותר לאחר שניצח אלבומים של הלהקות "Dio", "AC/DC", ג'ודס פריסט, "מגדת'" ולבסוף גם את "Master of Puppets" של "Metallica",.

סיפורה של הלהקה וסיפוריהם של החברים המרכיבים אותה אינם אופיניים לתקופת שנות ה – 2000  אלא מזכירים מאד את סיפורי הקמת להקות העילית של ה -70, ג'נסיס, פינק פלויד ודומיהן, שבהם המייסדים, סטודנטים לאומנות, אוירונאוטיקה או ארכיטקטורה נפגשו באקראי באוניברסיטה וייסדו מה שמאוחר יותר נהפך ללהקת על. סיפור דומה קרה בשנת 1985 כאשר שני סטודנטים ג'ון פטרוצ'י וחברו הבסיסט ג'ון מיונג בבית הספר היוקרתי למוסיקה, ברקלי, בבוסטון, הגיטריסט , נפגשו במתופף מייק פורטנוי והקימו את הגרעין למה שיהפך ברוות הימים ל .DREAM THEATRE

אנחנו מדברים על ימי ברקלי למעשה כל אחד מהחברים, הן אלה מהעבר והן אלה בהווה שהיו בלהקה, נחשב לוירטואוז מוסיקלי. אנשים עם השכלה מוסיקלית פורמאלית מטובי בתי הספר בעולם ותארים אקדמיים. מוסיקאים שזוכים כמעט מדי שנה במעמד של "גיטריסט השנה", "מתופף השנה" וכו'. כל אחד מכם חווה קאריירת סולו מפוארת והשתתפות בפרוייקטים יוקרתיים  אחרים. איך בכל זאת שומרים על מסגרת של "להקה" מה עושים עם כל ענייני "האגו". ?

"לא לא לא"….. "ראשית, אנחנו התגברנו על כל ענייני האגו מזמן מזמן, בתקופות הראשונות שלנו כלהקה. היו אמנם תופעות של מה שהייתי מכנה – מחלות ילדות… תופעות שבהן אתה מוצא את עצמך טופח לעצמך על השכם, ואומר לעצמך : וואו כמה אני מדהים…. אבל בגדול ? זה לא מי שאנחנו באמת. אנחנו בני אדם אחרים לגמרי מהתדמית הזו. צמיד, אבל תמיד נהגהו בכבוד עצום אחד כלפי השני.

"אנחנו בני אדם שרגליהם נטועות היטב באדמה בכל מובן של המילה. אנחנו בהחלט אנשים אמיתיים. ואנשים אמיתיים לא מסתובבים כל היום ואומרים.. נ הנה נה נהנ… אנחנו הכי גדולים, אנחנו הכי מדהימים… הסיפור הוא במציאות על חבורה של אנשים שמאד מעריכים אחד את השני ומודעים היטב לחשיבות של כל אחד מהחבורה למכלול האינטגרלי הזה שנקרא DREAM THEATER.

"העובדה הזו שציינתי יוצרת אווירת יצירה וסביבת עבודה מאד בריאה. ונעבר לכך העובדה הזו היא זו ששמרה עלינו ביחד למרות שעברו המון שנים מאז שהקמנו את הלהקה.

וכאשר אנחנו צריכים לנהל "שיחה" אחד עם השני, אנחנו מדברים, אנחנו אכן מנהלים שיחה ולא "ויכוח". אנחנו מביטים אחד על השני בגובה העיניים ולא משסים אחד בשני. אנחנו פשוט מנהלים דיאלוג. וזה מה שהופע את כל העניין לקוהרנטי, זה מה שהפך את DREAM THEATER  למה שהיא, לא רק מבחינה מוסיקלית אלא, ובעיקר כבני אדם".

עשה רושם שלה – ברי הבין היטב למה שכוונתי – העזיבה המתוקשרת של המתופף המיתולוגי של הלהקה, מייק פורטנוי בסוף 2010.  פורטנוי שנחשב לאחד המתופפים הגדולים בעולם כתב אז מכתב פומבי ארוך שבו פירט בפני מעריצי הלהקה את הסיבות לעזיבתו. בין השאר הוא כתב: " הלהקה נמצאת  במחזור בלתי-פוסק של כתיבה, הקלטות והופעות במשך כמעט 20 שנה, שבמהלכן לקחתי חלק בכל היבט אפשרי, בלי לקחת הפסקה. למרות שפרידות קצרות של כמה חודשים אחד מהשני היו בהחלט חיוניות ומועילות, אני באמת קיוויתי שהלהקה תוכל פשוט להסכים איתי ולקחת הפסקה, כדי לטעון את הסוללות שלנו וכדי 'להציל אותי מעצמנו'…

למרבה הצער, לאחר שדיברתי על כך עם שאר חברי הלהקה, הם החליטו שהם לא שותפים להרגשה שלי, ובחרו להמשיך בלעדיי במקום לקחת אוויר…אפילו הצעתי לעבוד קצת במהלך 2011, בניגוד לכוונות הראשוניות שלי, אבל זה לא עבד.

למרות שזה באמת כואב לי אפילו לחשוב על דרים ת'יאטר בלי מייק פורטנוי (לעזאזל, אבא שלי נתן את השם ללהקה!), אני לא רוצה לעמוד בדרכם…אז החלטתי להקריב את עצמי ופשוט לעזוב את הלהקה, בשביל לא לעצור אותם בניגוד לרצונם… "

רבים ניבאו אז שעזיבתו של פורטנוי תמוטט את הלהקה ושלא ימצא לו מחליף ראוי… לה – ברי השיב נשמע משועשע, "כן אבל מצאנו את מייק מנג'יני", הוא ענה… "לא ציפינו שמייק יעזוב… אבל ברגע שהחליט לעזוב זה היה ברור לכל אחד מאיתנו, בתודעה של כל אחד מאיתנו שאנחנו נמשיך גם ללא מייק – לרגע לא חשבנו אחרת…מייק בחר לעזוב, זה בא לנו בהפתעה אבל זו הייתה החלטה בלעדית שלו".

ואגב, מנג'יני שהופיע עם DREAM THEATER  בהופעתה הקודמת בארץ הוא פרופסור למוסיקה ומרצה בכיר באוניברסיטת ברקלי.

"מייק מצליח מאד בדרכו החדשה והוא עושה מה שהוא באמת רצה לעשות ואני כמובן מאחל לו המון בהצלחה.

"אתה הרי יודע שהחיים הם בעצם היכולת לקבל כל דבר שאתה מתעמת אתו בהווה ולהפיק את המיטב מהסיטואציה . ולעשות את זה באופן מכובד ומתוך אינטגריטי ולעשות את המהלכים כך שתהייה מסוגל להתגאות במהלכים עליהם החלטת ומהתוצאות שלהן".

בשנים האחרונות קיימת תופעה מעניינית של נדידת מוסיקאים מתחום הפרוגרסיב, הקמת הרכבי "עילית" שחבריהם מגיעים מלהקות שונות ליצירת פרוייקטים (שלעיתים הופכים קבועים) והתפצלויות של הרכבים קיימים למספר "הרכבי משנה".

זה די "חמוד" המעברים האלה, היחסים של DREAM THEATER  עם להקות כ SPOCKS BEARD  ו TRANSATLANTIC. באופן אישי מאד אהבתי את הפרוייקט שלך עם    AYREON  באלבום הנפלא "המשוואה האנושית".

זה מזכיר לי את שנות ה -70 שמוסיקאים יצרו להקות כ – BLIND FAITH או כל להקות המשנה שהתפתחו מ – DEEP PURPLE , והרכבי של מוסיקאים ששיתפו פעולה עם מוסיקאים אחרים.

"עולם המוסיקה הוא עולם מאד מצומצם ! זו קהילייה מאד קטנה שבוחנים את זה לעומק. אבל מה שיפה הוא שבסך הכל כולם בקהילייה הזו מעריכים מאד אחד את השני. עובדה שיוצרת אינטראקציה מדהימה בין מוסיקאים מאד מאד מוכשרים ומגוונים.

"אנחנו בהחלט חייבים להרגיש שבורכנו שיש לנו את האפשרות לעבוד עם אנשים שונים בעלי גישות אומנותיות מגוונות

"העובדה הזו משפיע גם עליך כאינדווידואל ומאפשרת לך לגדול ולצמוח כמוסיקאי. כשאתה עובד עם מוסיקאים אחרים מחברי הלהקה שלך מתאפשר לך לבחון דרכים אחרות וגישות אחרות וללמוד כיצד הם ניגשים לפרוייקט, מה דרך המחשבה המוסיקלית שלהם ליצירה. ולמוסיקאים האחרים ניתנת האפשרות ללמוד כיצד אתה כותב מוסיקה ומה היחס שלך ליצירה ולמעורבות שלך במוסיקה – כך שבסופו של דבר מדובר בתהליך של גדילה וחווית העצמה כשאתה עובד עם מוסיקאים אחרים מחוץ ל"דיר" שלך".

אחד משיתופי הפעולה המלהיבים שהיו ללה –ברי הוא ללא ספק השתתפותו בשנת 2004 בהקלטות "אופרת הרוק" של המוסיקאי ההולנדי Ayreon, "המשוואה האנושית", האלבום השישי של המוזיקאי  אריאן אנתוני לוקאשן   –    Arjen Anthony Lucassen.

לה ברי הצטרף לשורה ארוכה של כוכבים כמייקל אקרפלדט מאופת', אריק קלייטון (Eric Clayton) מהסאוויור מאשין(Saviour Machine), ודווין טאונסנד (Devin Townsend), . (שהופיע אמת במועדון הבארבי בתל אביב)

לפני כשנה זכה האלבום גם לביצוע בימתי קצר מועד שעלה בעיר רוטרדאם בהולנד בהשתתפות לה – ברי וחלק גדול מהאונים שהקליטו את האופרה.

"מאד נהנתי מהמיזם הזה. ממש ממש נהנתי מזה. אריאן הוא בראש וראשונה ג'נטלמן !  הוא בעל נשמה יפהפיה ומוסיקאי מוכשר ברמות ןוכשהוא פנה אלי וביקש ממני להיות חלק מזה ולאחר מכן השמיע לי חלק מהמוסיקה – ממש לא יכולתי לסרב.

"ידעתי מיד שאני רוצה להיות חלק מזה  והבנתי מיד מה המוסיקה שלו מייצגת. הבנתי שמדובר במשהו מאד מאד "אומנותי" וזה קסם לי מאד. בעיקר נשבתי ברעיון שמדובר במיזם מאד מאד מקורי וייחודי שיהיה לי קל להזדהות איתו ולכן לא היה לי ספק לגבי הרצון שלי לעבוד עם המוסיקאי הזה.

בהפקה הבימתית, נדרש לה – ברי גם לשחק. למעשה על הבמה יכל היה לה – ברי להביא את כל מגוון הסגנונות הווקאליים שהוא נחן בהם – מהסגנון המלטף של דייויד גילמור ועד לעוצמה של מטאליקה.

"זו הייתה חוויה מאד ייחודית עבורי. לאורך השנים גם איראן ואני נהפכנו לחברים קרובים  ואנחנו עדין מקיימים יחסי חברות קרובים".

המופע בארץ יהיה השלישי בביקורי הלהקה בארץ הקודש. הלהקה הופיעה בישראל בפעם הראשונה בשנת  2009 מול קהל של למעלה מ 11 אלף איש, ובפעם השנייה בשנת 2011

"אני זוכר היטב את ההופעות הללו. יש לנו קהל נפלא בישראל ואני תמיד שמח לחזור להופיע אצלכם. זו תהיה הפעם השלישית שאנחנו מופיעים אצלכם ותמיד התקבלנו בהתלהבות. עבר זמן רב מדי מאז הפעם האחרונה ואנחנו מאד מכבדים את האהבה שיש אצלכם כלפינו – אנחנו ממש נרגשים להגיע להופעה הזו בתל אביב".

לפחות יהיה לכם זמן להנות גם מזמן חופשי או שהכל זה עבודה עבודה עבודה ?

"למרבה הצער לוח הזמנים של מסע ההופעות הזה כל כך עמוס כך שאני לא יכל לחוות את האווירה ואת הכנסת האורחים של תל אביב.. הייתי מאד לחוות זאת כתייר.. זה ממש ביש מזל עבורי… אנחנו טסים בלילה שלפני ההופעה, מגיעים, מבצעים את הקונצרט וביום שלמחרת כבר בשדה התעופה בדרכנו הביתה".

נשמע מייגע…

"ואנחנו בבית רק עשרה ימים ואז מתחילים במסע ההופעות בצפון אמריקה ולכן באמת שאין לנו הרבה זמן פנוי לעצמנו"

מה יהיה בהופעה . למה צריכים המעריצים שלכם בארץ לצפות מקונצרט ?

"מדובר בקונצרט של קרוב לשלוש שעות !!!!! אז הם יקבלו מנות גדושות של DREAM THEATER  מההתחלה ועד לסוף. אני יכל לציין שעד עכשיו המסע היה מוצלח ברמות על. המעריצים גודשים את האולפמות והכל SOLD OUT.  אנחנו מתקבלים באהבה אדירה בכל מקום בו אנחנו נוחתים וזו תחושה אדירה.

"מדובר בהופעה יפהפיה, לא רק מבחינה מןוסיקלית ! התאורה מהממת וגם מבחינה ויזואלית והפקה זה קונצרט מהמם. להקהל מצפה ערב מאד מהנה, חוויה אדירה.

"אני חושב שהם יקבלו מופע מושקע ויוצא מן הכלל מההתחלה ועד הסוף. מדובר שני חלקים, שני "סטים" כשבאמצע הפסקה: בסט הראשון אנחנו מנגנים מגוון שירים מהרפרטואר שלנו ומהאלבומים השונים כאשר בסט השני אנחנו מבצעים במלואו את כל האלבום IMAGES AND WORDS. והאמן לי שזו חוויה אמיתית. כאשר ההדרן יהיה CHANGE OF SEASONS  שמהווה עבורי את אחד הקטעים המונומנטאליים של הלהקה.

"ואגב, לא רבים יודעים את זה אבל הקטע הזה היה אמור להכלל באלבום IMAGES AND WORDS , כדאי שתדגיש את העובדה הזו, כי באמת לא רבים יודעים את העובדה הזו".

אז למה בעצם הדבר לא הסתייע ?

"כי חברת התקליטים חשבה שנקטע ארוך ומורכב מדי מכדי שיכלל באלבום הראשון שהם הוציאו. זו הסיבה בעצם שהוצאנו את הקטע המדהים הזה בשלב יותר מאוחר בקריירה שלנו".

עדין יש לכם לחצים מסחריים מחברות התקליטים ? נניח באלבום המציין האחרון שלכם The Astonishing.

לה – ברי צחק, "לא לא לא לא לא לא…. זה כלל ברזל אצלנו. הבהרנו את זה באופן נחרץ כלפי חברות התקליטים שאנחנו שומרים העצמאות האומנותית שלנו והכל נעשה על פי שיקול הדעת והתנאים שלנו במיוחד אחרי מה שקרה לנו עם האלבום – Falling Into Infinity  ".

לה – ברי בעצם דיבר על המחלוקות עם חברת הבתקליטים מסביב להוצאת אלבומה השישי של הלהקה שיצא לאור בשנת 1997 ( והיה האלבום היחיד שבו נטל חלק הקלידן המבריק דרק שריניאן).

עיקר המחלקות מסביב לדרישה של חברי הלהקה להוציא אלבום כפול שיכיל את כל החומר שהוקלט עבור הפרוייקט כשחברת התקליטים טוענת שבעניים לא מסחרי ושאיש לא ירכוש אלבום כפול עם כל כך הרבה חומר.

"כיום או שאנחנו עושים מה שאנחנו מחליטים או שלא עושים בכלל ! אין שוב ויכוחים ושאלות על כדאיות מסחרית

"ככל הנראה שהדרך שלנו מצדיקה את עצמה מכיוון שכפי שציינתי בכל מקום ההופעות הם SOLD OUT. אנחנו מבלים המון דשעות בטיסות… טסים לכל מקום בעולם והאמת ? שזה די אכזרי אבל… אנחנו באמת מבלים ונהנים מאד ממסע ההופעות וכשאני עולה על הבמה… זה הכל הסיפור… זו ההנאה האמיתית".

טוב, בימינו, לאומן ולמוסיקאי נותרו רק ההופעות החיות…. היתה לי שיחה עם מפיק בכיר בחברת תקליטים גדולה והוא ציין ברצינות תהומית שכיום מוסיקאי מרוויח רק מעותק הראשון של האלבום שהוא מוציא – דקה לאחר מכן העסק משוכפל ומופץ באופן פיראטי ברשת.

לה – ברי צחק… "כן זה מאד נכון".

מכאן התפתחה לה שיחה מאד מעניינת על מקומה של המוסיקה ה"מתקדמת", אלבומי קונצפציה וקונצרטים עם סולו גיטרה או קלידים של 20 דקות בעולם של   YOUTUBE   בריטני ספירס, קליפים של 2 דקות עם שיר של אקורד אחד ו… סטאטיק ובנאל….

"אני חושב שבסופו של דבר אנשים מחפשים משהו אמיתי, משהו שמדבר אליהם באמת. בני אדם לא מטומטמים !!! אנשים יודעים היטב מה לחפש במוסיקה, ובמיוחד במוסיקה חייב להיות אלמנט כן ואמיתי, אלמנט שמעורר בך את הרגשות. לא הכל זה "מוסיקת רקע"… לא הכל זה "מוסיקה שיש לה קצת מקצב וקצת BEAT אני חושב שזו הטעות הכי נפוצה להתייחס לעולם בשחור ולבן – זה נכון שהרובד שמחפש אתגרים אינטלקטואליים במוסיקה לא זוכה לחשיפה גדולה ולכן ניתן לחשוב שהוא לא קיים בכלל".

כיצד אתה מסביר את ההצלחה הענקית של    DREAM THEATER ולהקות ומוסיקאים דומים, הצלחה שמתקיימת לאורך זמן רב מאד ואינה רגעית, ואינה מושטת על "להיטים" מזדמנים בעידן של יוטיוב? הרי אנחנו מדברים על מוסיקה מאד מורכבת ותובענית מבחינה אינטלקטואלית ועל מוסיקאים וירטואוזים שמבליטים את יכולות הנגינה שלהם.

"אני חושב שאתה בדיוק עלית על הנקודה ונתת את התשובה: העולם נסוב מסביב למה שהכריחו אותנו להאמין בו ! במובן שהרדיו, הטלוויזיה  ואמצעי התקשורת המסחריים משקפים אך ורק את קצה הקרחון – את מה שהמסחריות מנתבת אותנו לחשוב.

"אבל האמת היא שמדובר בעוות של המציאות – בפירוש לא נכון של המציאות ושל מה שבאמת קיים מבחינה אמנותית בעולם… ולמעשה לא רק מבחינה מוסיקלית – התופעה קיימת גם בעולם הקולנוע, האומנות הפלסטית ובכל מה שהאומנות, במובן הרחב מייצגת – על כל סעיפיה, מחלקותיה ונושאיה ומהמקום שהאומנות הזו מגיעה.

"הדברים באים לידי ביטוי במוסיקה. אתה שואל איך ולמרות הכל אומנים כמו DREAM THEATER  , RUSH  , פינק פלויד, ספקוס בירד, ניל מורס, YES , כל כך מצליחים למרות הכל ? זה פשוט נובע מהסיבה שיש מילוני מיליונים של אנשים, כמות בלתי ניתנת למדידה של מאסות ענקיות של בני אדם שמחפשים מוסיקה אינטילגנטית שמפעילה את המוח. מוסיקה שחורגת מהנוסחאות שנקבעו והוכתבו על ידי הגורמים המסחריים. ולכן התמונה שאנחנו מקבלים היא לא נכונה – המציאות שונה לחלוטין ממה שמוצג לנו מעל מרקע הטלוויזה – יש הרבה אנשים שמחפשים מוסיקה עם הערכים האמיתיים שלה ומחפשים את הביטוי ואת הרגשות האמיתיים ולכן זו הסיבה שללהקות כמונו יש כל כך הרבה מעריצים מכל העולם שרכשו עד היום 15 מיליון עותקים מהאלבומים שלנו וכל זה על בסיס האמצעים והכוון שלנו".

אריק קלפטון ציין באחד מהראיונות האחרונים שלו ש"עידן הגיטרה מת". ובמציאות . יתכן שהוא צודק, הכל זה שירים שלא עולים על שלוש דקות. ובכל זאת יש בעולם מוסיקאים כמוך, כמו ספוקס בירד ואייריאון שזוכים גם להצלחה מסחרית אדירה.

"זה באמת מעניין, ההצגה הזו של המציאות כאילו המוסיקה של היוטיוב היא "אנחנו", זה בהחלט לא, והיא לא עונה על הצרכים של הכלל – אנחנו הרבה יותר מזה ! הרבה יותר מצרכנים של מקצב.. אנחנו יצורים תבוניים עם צרכים אומנותיים ולכן מתקיים בעצם ייקום מקביל של מוסיקה מאד מורכבת".

האלבום האחרון של DREAM THEATER   – The Astonihshing  זכה לביקורות נלהבות. האלבום השלושה עשר של הלהקה הוטא מעין אופרת רוק או אלבום קונצפציה  כפול המספר את סיפורם של מורדים שקוראת תיגר כנגד אימפריה מדכאת, כשהמוזיקה משחקת תפקיד מרכזי. עלילת האלבום העתידני מקבלת מימדים של אקוטאליה די מפחידה.

שאלה אחרונה, מאחר שאני באמת מבין עד כמה שהזמן שלך יקר – מה התוכניות העתידיות שלך ושל DREAM THEATER    ?

"ובכן במיידי, אתה יודע שאנחנו נמצאים בעיצומו של מסע ההופעות שלנו שיקח אותנו עד לסוף שנת 2017 ליתר דיוק עד לדצמבר השנה. או אז אנחנו נקח לעצמנו חופש עד לחודש מאי או יוני 2018 ואז נתחיל לעבוד על חומרים לאלבום החדש שלנו ואז, לקראת ראשית שנת 2019  האלבום הזה ייצא לאור ואז…. נתחיל במסע הופעות בינלאומי חדש.

"אבל נראה לי שבשנת 2018, מבחינת       DREAM THEATER    נכבה מנועים ונהיה "בשקט".  ואני לבטח אעבוד על אלבום סולו חדש של ג'יימס לה-ברי. אני בהחלט מתכוון להוציא אלבום סולו חדש במרוצת השנה הבאה ואני בטוח שהחברים האחרים ימצאו לעצמם תעסוקות אחרות".

בשבילי הראיון הזה מפיח תקווה… הוא מחזיר אותי במנהרת זמן לערכים ולאווירה של שנות ה -70. לאנשים ולמוסיקאים הנפלאים שחיו באותה תקופה. אנשים כמו מורי ורבי ג'ון לורד מסגול כהה. אני שמח להווכח שגם התקופות החשוכות האלה של שנות האלפיים יש איים של שפיות כמו להקת DREAM  THEATER     וג'יימס לה – ברי.

לחצו להאזנה לראיון במלואו

המופע הצפוי של להקת דרים ת'יאטר עומד בסימן 25 שנים לאלבום Images And Words .  על הבאתה של להקת דרים ת'יאטר לתל אביב אמונה חברת ProgStage Productions בראשותו של פטריק לוסיאנסקי אשר הביאה בעבר לארץ הרכבים כאוריה היפ, Pain Of Salvation, ריק וויקמן, להקת רנסאנס, Haken, Evergrey, Leprous, ואת מייק פורטנוי ועוד. ההופעה תתקיים בתאריך 12 לאוקטובר בביתן 2 החדש במרכז הירידים בתל אביב. להופעה ימכרו כאלף כרטיסים בלבד בתחום ה Golden Ring במחיר של 569 ש"ח, ו 3,000 נוספים במתחם הרגיל. כמו כן הלהקה תמכור ישירות מספר מצומצם מאד של כרטיסי VIP הכוללים מבחר תוספות מיוחדות ובלעדיות. לחצו לרכישת כרטיסים.