עומר אביטל ואבי אביטל חוגגים את השקת אלבומם המשותף – "Avital meets Avital", ראשון, 10.09.2017, מועדון זאפה תל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
ג'אז מרוקאי ישראלי משובח. כך אפשר להגדיר במשפט אחד מתומצת את המהות ביצירתם המשותפת של עומר אביטל, מוסיקאי ג'אז במהותו, נגן בס וקונטרבס טעון בגרוב, נגן עוד מדופלם ובעל שם בינלאומי בתחום היצירה והנגינה במיטב מועדוני הג'אז ב"תפוח הגדול", חבר ומייסד הרכבי ג'אז ומוסיקת עולם חשובים ביניהם "Third World Love" פוגש את אבי אביטל, אחד מגדולי נגני המנדולינה הקלאסית בעולם, וירטואוז שחתום בלעדית עם חברת התקליטים הגרמנית המאוד יוקרתית "דויטשהגראמופון", והשניים מחליטים ללכת עם אמנותם ותודעתם בחזרה אל מחוזות הילדות לתור אחר השורשים והמסורת מהבית.
בתחילת הקיץ יצא לאור אלבומם המשותף Avital Meets Avital הכולל תשע רצועות מוזיקליות המתהדרות בשמות המצביעים על המסורת והשורשים, רצועות החופנות בחובן מצעי צלילים היושבים למעשה על פשטות מוסיקלית מאוד תמימה במהותה, חומרים, מקטעים, נעימות ומקצבים המגיעים ממה שקרוי בית אבא, או סבא, כאשר האזנתי לראשונה לאלבום התלהבתי מיד, נקישות הפסנתר שהזכירו לי באחת את הראי הטוניסאי של המוזיקאי הדגול מוריס אל מדיוני ליד המקאמים הערביים המסורתיים שנותנים פתיחה דרמטית שלאחריה הגרוב מתפרץ בקצב שדורש ממך למחוא כפים או פשוט לקום ולהזיז את הגוף. הכל נשמע חדש אך יחד עם זאת מאוד מוכר, אולי כי זהו בסיס רחב ונרחב של שורשים עתיקים שכל כך השתרשו בנוף הישראלי. שילובים "מרימים" שכוללים מקטעים מוכרים לצד פרצי יצירה מקורית של צמד אמני ג'אז איכותים במיוחד, אין רגע דל באלבום, אין תחושת כאוס משמימה כמו ביצירות ג'אז מורמות מעם, הצלילים, המבנים, הזרימה, הכל כל כך אתך ולידך, נותן לך תחושה של ביחד נס, אפילו שסב סבך חיבב גפילטע פיש וחזרת אדומה בארוחת ליל שישי ולא קערת חריימה או מטבוחה.
את עומר אביטל ראיתי לראשונה במסגרת מופע שקיים במשכן אמנויות הבמה בית האופרה כאשר חגג עם חמישייתו עשרים וחמש שנות פעילות ואירח את רביד כחלני, סוגר מעגל שהחל בימיה הראשונים של הימן בלוז, ערב בלתי נשכח של גרוב, ג'אז, מקצבים מדהימים, אך זו חוויה העומדת בפני עצמה.
את אבי אביטל לא הכרתי, הצלילים הראשונים של נגינתו הגיעו אלי במהלך ההאזנה לאלבום המשותף, אהבתי מאוד את החיבור של המנדולינה, כלי נגינה איטלקי עתיק במקור שנדד אל מחוזות המזרח והמערב כאחד, אל הצלילים המשותפים שמגיעים מהעוד, בן דודה הבוגר יותר והקונטרבס האצילי והקלאסי.
כאשר הובא לידיעתי כי עומר ואבי עומדים לקיים סדרת מופעים משותפת לכבוד האלבום, וידאתי כי אהיה שם, עניין שהתממש והתרחש אמש בערב הראשון של השבוע.
אז מה היה לנו?
המועדון מלא בקהל, ערב ראשון זה כמו כפפה ליד להכיל מוזיקת ג'אז, קצת אחרי השעה עשר עולה רביעיית הנגנים הכוללת את יונתן אבישי על פסנתר הכנף משמאל, איתמר דוארי על סוללת כלי הקשה מימין ובתווך עומר אביטל בבס ועוד לסירוגין, במרכז על מושב מוגבה יושב לו אבי אביטל האוחז במנדולינה, בעצם כמה ורסיות שלה אותן החליף מעת לעת. הם בצעו הלכה למעשה את האלבום בשלמותו, המצע הבסיסי של המופע הוא סוגת הג'אז, אבל עליה הם היטיבו להושיב את כל האלמנטים וליצור את המומנטים האתניים הקרובים אל האוזן הישראלית למודת המוזיקה הימתיכונית והמוזיקה הערבית האותנטית מבלי להעמיס עליה את הכבדות העליתיסטית של הג'אז היומרני, אך עדיין לשמור את הייחודיות והמתנות הקטנות של פיקים קלאסייים מעת לעת, בקטע וירטואוזי כזה או אחר, עם הרבה לשחרר והמון ביחד, מעין ספינה השטה בים ומלחיה עסוקים מצד אחד למתוח את מיתרי המפרשים וביד השניה לטבול במי המלח ולהשתעשע, המופע ניחן בזרימה מצויינת שלא הותירה רגע דל או שבריר שניה מבוזבז, עולמות וצבעים נטווים זה בזה, מרוקו, צפון אפריקה, הסהר הפורה, ביזנט העתיקה, מזרח ומערב, עתיק וחדשני, גלובלי ומקומי כנעני ישראלי יהודי, הכל שזור יחדיו, ימתיכון חדש…
את הקינוח, מה שקרוי במחוזותינו הדרן, הקדישו אביטל ואביטל דווקא לבחור כלל לא מרוקאי, ביצוע מרים קהל ואולם לשיר של אהוד מנור שהולחן ומבוצע בידי מתי כספי – "שלום עליכם" כאשר את תפקיד הווקליסט תופסים כלי הנגינה ומחיאות הכפיים של הקהל, חצי מימונה במועדון…
הערב הם שבים למועדון זאפה לסשן נוסף של המופע וביום רביעי הם עולים לירושלים שם יבצעו את יצירותיהם במגדל דוד במסגרת פסטיבל מקודשת, קחו ממני המלצה בלב שלם, לכאן או לשם.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
טעימות מהאלבום
וידאו
