דיווח מהשטח

הולך על המיינסטרים

מופע השקת אלבומו החדש של מוקי "הולך על מים", מוצ"ש, 09.09.2017 האנגר 11 נמל תל אביב, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

מוקי, הולך על בטוח. צילום: יובל אראל

אמש חגג המוזיקאי דני "מוקי" ניב את יציאתו של אלבומו החדש, "הולך על מים", אלבום הסולו השביעי שלו, הכולל עשרה שירים פרי עטו שהולחנו בידי שורה איכותית של אנשים ביניהם תמצאו את אורי אבני שגם הפיק את האלבום, לורן פלד, דודו טסה, חנן בן ארי ושלמה ארצי. האלבום, הקרוי על שם שיר הנושא "הולך על מים" מהווה, לפחות עבור המאזין חד האוזן, מעין המשך ישיר לקו המוסיקלי אותו אימץ מוקי בשנים האחרונות, הבריחה כביכול מהצליל והטקסט הבועט של חבורת הראפ וההיפ הופ הישראלית שלו, השבאב של שבק'ס, והכניסה במלא הכוחות אל זירת המיינסטרים הישראלי, אורי אבני נושא בחלק לא פחות חשוב במסע הזה, ההפקה המצויינת.

אחרי שהאזנו לאלבום הטרי, הסתכלנו על לוח השנה וראינו כי כבר חלפו שלוש שנים מאז חגג מוקי השקת אלבום, אז התארגנו ונסענו אמש היישר אל האנגר 11.

פרסומת

מצגת זאת דורשת JavaScript.

קצת אחרי השעה תשע, בעצם עשרים דקות אחרי, כאשר 99 אחוז מרוכשי הכרטיסים והמוזמנים מלאו את עשרות שורות המושבים וחברי ההרכב המלווה של המופע תפסו את מקומם, עלה מוקי לבמה והגיש לקהל הרב כשעה וחצי מלאות בלהיטים, כאשר הוא פותח עם שירים מתוך האלבום החדש, עובר לביצוע כמה מהשירים היותר אהובים מאלבומיו הקודמים ולא שוכח לפרגן לימי נעוריו כאשר היה אחד הווקליסטים האהודים בשבק'ס עם רצף מלהיטי ההיפ הופ של אותם זמנים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אהבה ורגש לצד שמחה ועליצות עם קורטוב של דרמטיות ונשמה יתרה מלאו את ליבותיהם ונפשותיהם של הצופים באולם, חוויה טובה לפתוח עימה שבוע חדש. את המשכו של המסע המיינסטרימי של מוקי ניתן יהיה לפגוש בערב לצלילי פסנתר במוזיאון תל אביב בנובמבר.

רשימת השירים: הולך על מים, דבר איתי, אלוהים, לב חופשי, עוקף מלמעלה, לא רואה ממטר, לא נפסיק לחלום, באמת ומקרוב, מלאכים ושדים, אם יש סיכוי, ילד של אבא, מה תעשי איתי, מחרוזת משירי שבק'ס (שבק. לבקש את הקש, יהיה פיצוץ), ילדה סוכר, רגע של חסד. הדרן: מדברים על שלום, אני צריך עוד, נופל וקם.

פרסומת

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: