ט"ו בארצי

המופע של שלמה ארצי בערב ט"ו באב, אמפי לייב פארק בראשון לציון, אורח – גידי גוב. מוצ"ש 05.08.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

שלמה וגידי, ט"ו באב. צילום: יובל אראל

שנת 1971 פלוס מינוס, שלמה ארצי, אז חייל, חבר בלהקת חיל הים, עולה במדי הצבא לבמת פסטיבל הזמר והפזמון בבנייני האומה בירושלים ומבצע את השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" המוכר יותר כ"אהבתיה" לפי הפזמון החוזר, ארצי נחשף בבת אחת לקהל הרחב במדינת ישראל, שנה לאחר מכן הוא כבר חייל משוחרר, נרשם לימודים באוניברסיטה ברמת אביב, שם אני רואה אותו על בסיס יומי בנסיעת הבוקר לבית הספר בקו 25 בואכה הקמפוס ברמת אביב, ילד בבית הספר היסודי, מביט על גיבור תרבות חדש שמתנהג כאחד מהישוב, פעם ראשונה.

עוד שנה חולפת וארצי מכה שוב, מעל אותה במה, עם השיר "שיר בבוקר בבוקר" המוכר יותר בטקסט הפותח "פתאום קם אדם…" אני כבר מזמן לא לומד ברמת אביב, מתחיל את שנתי הראשונה בתיכון במגמת אמנות, הקו המוסיקלי שלי נודד יותר מעבר לים לעבר מחוזות הרוק המתקדם והרוק הכבד שתופסים תאוצה אבל זה כבר סיפור אחר שסופר פה במספר הזדמנויות.

מסלול החיים ממשיך והשנים חולפות, לפני כעשרים שנה נופלת לידי ההזדמנות להתארח בקיסריה באירוע של ועד עובדים באחד הבנקים הגדולים במשק, בר משקאות עשיר ומזנון בשרי מלא ומגוון ולאחריו חלוקת כריות וישיבה ביציע האמפיתאטרון הרומי העתיק, שלמה ארצי מגיש שעתיים ויותר של שירים, רובם ככולם מוכרים מתחנות הרדיו ומצעדי ההשמעות, מגבת לצווארו ובקבוק מים ליד רגליו. אלו הזיכרונות, פעם שניה.

בין לבין ארצי משנה את סגנונו המוסיקלי מזמר מבצע של פעם לזמר יוצר של כאן ועכשיו הכותב ומלחין את שיריו, הוא מוגדר כאחד מעמודי התווך, גיבורי התרבות, על מדפו הביתי מונחים להם 25 אלבומי אולפן לצד שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, הוא השיק בנוסף אוספים רבים ומופעים חיים שהוקלטו, הוא מספיק לככב בסרטים, להגיש תכנית רדיו קבועה ולכתוב טור שבועי באחד העיתונים החשובים, הופעותיו כבר מזמן הפכו לסולד אאוט שעות ספורות לאחר הכרזתן ופתיחת המכירות, קשה, קשה מאוד להשיג כרטיסים אליהן אם אינך מהיר החלטה.

כך חולפות להן 50 שנה לפחות, אמש נתנה לי ההזדמנות לחוות מופע עכשווי של שלמה ארצי, התירוץ – חג האהבה, אירוח של ענק תרבות לא פחות חשוב – גידי גוב.

שעת בין ערביים של קיץ ישראלי, האמפי של מערב ראשון מתחיל להתמלא אט אט, נקודת התורפה – החניה, הגישה, המופע שאמור היה להתחיל בשעה תשע בערב מתעכב בחצי שעה, לא כזה נורא כשהאוויר די נעים ויש ברזי בירה בצידי המושבים..

מצגת זאת דורשת JavaScript.

וכשזה מתחיל זה ממש מתחיל, כשחבורת הנגנים הענקית של שלמה ארצי עולה ותופסת את מקומה על הבמה, מאיר ישראל, אבי סינגולדה, בן ארצי, טל פורר, אייל מזיג, קרני פוסטל, הילה בן טובים, שי מאירי, עדי מאירי. יחד עימם מצטרף שלמה שמתקבל במחיאות כפיים של רבבת הצופים, כמו בהופעות הגדולות, של האורחים מחו"ל, כאן זה לא קיסריה, זה כפול ויותר.

ארצי פותח בשירה, אין רשימת סט ליסט מוכנה מראש, איך שבא לו, כך הוא שר, והם, כולם, הנגנים, אנשי הסאונד והתאורה, כוווול-ם, אחריו, למודי ניסיון. הקהל מגיב מצוין, כשצריך לקום כולם מזנקים מהכסאות, מצטרפים לשירה, "חום יולי אוגוסט" מתלבש כמו כפפה ליד ברגעים הללו.

השירים של שלמה הם לא בית פזמון בית, הם סיפורים, אתם לבטח כבר יודעים, שירים שצרובים לאורך ולרוחב הדי,אנ,אי הישראלי, כל השכבות, כל הגילאים, כל הסצנות, המנונים שכאלה, ארץ ישראל בכל צבעיה היפים.

אך אט אט עם הזמן החולף המנגינה מתחילה לקבל צבעים אחרים, שלמה מתחיל לזרוק רמזים באוויר, מחמם את האווירה לקראת כניסתו של גידי גוב לבמה, האורח שלו הערב, לפני שנה הוא אירח כאן את שלום חנוך, הפעם תורו של גידי החוגג השבוע יום הולדת, 67, שניהם מאותו השנתון, הם עמודי תווך שכאלו, בזמר העברי, מאחדים קצוות, במיוחד בימים שכאלו שהפירוד והניגוד שולטים ברחוב ובתקשורת, כעת הכל מתאחד, הדואט נפתח עם קלאסיקה של אחד שכבר לא איתנו, לצערנו הרב, "עוף גוזל" של אריק איינשטיין עם הלחן של מיקי גבריאלוב יבדל"א, סוג של שידור חוזר מהופעה משותפת קודמת שלהם לפני למעלה מעשרים שנה בתוכנית הטלוויזיה ההיא של גידי "לילה גוב" הם ממשיכים עם "תגידי" של שלמה, ממשיכים הלאה ובסוף מקנחים ב"אני שוב מתאהב" של גידי. אלו היו רגעי השיא של הערב, אפילו הירח הנפוח שם למעלה בשמיים התרגש…

המופע ממשיך, בקדמת הבמה כמה עשרות כסאות מתניידים, קבוצה אדירה של נכים, שלמה יורד אליהם ומצרף מתוכם חברים לשיר איתו, במקומו, לחבק אותם בחיבוק של אהבה וחברות, חזיון מדהים שכזה, אווירה, אין עליו, אין. מעת לעת הוא מארח עוד דמויות מהקהל, פה מקריא מכתב מכמה ילדות, שם מעלה נערה צעירה לדואט. אין אין עליו. ובשבילי, שלוש שעות מאוחר יותר, כשאני עושה את דרכי בחזרה הביתה בסוף המופע, מבסוט וסופר לעצמי – פעם שלישית.

 

וכעת לחלקו של הקהל,  וידאו, יוטיוב, צילום בסמאטרפון מהקהל, באדיבות נני אדרי

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s