מופע השקת האלבום "Love" של להקת "The Great Machine", מוצ"ש, 29.04.2017 מועדון בארבי בתל אביב. כפיר ריפשטוס נשלח בידי הבלוג כדי לטעום את טעמה של המכונה ולהביא את הסיפור האמיתי.
את להקת The Great Machine אני מכיר תקופה לא קצרה בכלל, האחים אבירן (בס) ועומר (גיטרה) חביב בחיזוק של מיכאל יצחק הם מאושיות סצנת האינדי שוליים כבר לפחות חמש שנים עוד מימי לבנדה 2 בדרום ת"א שם הם התחילו בסביבות 2012 לערוך פסטיבלים מרובי משתתפים ומרובי להקות (20 להקות לערב כפול), ובהמשך ערכו הופעות בריאליטי ריהב סנטר שהיה בכרם התימנים, הופעות באזור רבניצקי, בלבונטין, בבארבי, בטבע, בחוף הים ואפילו על ספינה שהספיקה לצאת כמה פעמים מנמל יפו וכלה בטור גרמני. שלושתם בדר"כ מנגנים במקביל במספר להקות שפועלות על הקו החופשי שבין פולק – פסיכדליה – מטאל ורעש, (אבירן טען פעם שהם להקת השוגייז הראשונה בארץ, אבל לא הייתי שם אותם במשבצת של הבוהים בנעליים סטייל ועדת חריגים, הם לא בוהים, הם מפציצים ולכן גם הסאונד שלהם שונה מאנשי ב-Shoegaze) כמו: Heavy Stone, Firestar, עומר ניגן גם ב"לטאות הענק מכוכב הניבירו" בתחילת דרכם. בת"א לא קל בכלל להחזיק מקומות קטנים ומועדונים של מוזיקת שוליים כי תמיד העירייה או המשטרה כבר יימצאו סיבה לסגור אותך (ר"ע הקורו, מינוס שתיים, בית פתקית שנסגרו) לכן לא תמיד התאפשר לאחים חביב לארגן הופעות במתחם משלהם, אבל למרות שהריהב סנטר ולבנדה 2 אינם קיימים יותר האחים חביב שאפשר להגיד שהם סוג של יזמים בתחום המוזיקה בעיקר של להקות של סטונרים, ממשיכים לשמור על וייב חיובי ולהופיע עם הגרייט משין בהופעות סולו או בפסטיבלים מרובי משתתפים (רק לאחרונה ה-Slowburn Fest שנערך במועדון הברבי). לייצר אווירה של וייב חיובי זה הכוח שמניע את השלישייה הזאת, שבניגוד למה שאפשר היה לצפות מרעיפה את ה-Love הזאת עם גיטרות משתוללות והרבה רעש באוזניים. למי שלא מכיר אותם, הקעקועים והצורה החיצונית יכולה להרתיע קצת, אבל מבטיח לכם שאלה חבר'ה חיוביים לגמרי והמוזיקה זו הדרך האולטימטיבית שלהם להתחבר לקהל. אלבום אחד ושני EP's הם הספיקו להוציא עד היום (ה-EP הראשון Rumble כמו גם האלבום הראשון כללו גם את נגה שלו בהרכב) ולכבוד השקת האלבום השני החדש שנקרא Love אני מגיע בשליחות הבלוג להופעת ההשקה בבארבי.
אני מגיע להופעה, מתלבש ישר על הדוכן של הפוסטרים הפסיכדליים שמהווים מעשה אמנות לכל דבר ועניין ולא רחוקים בכלל ברמתם מהפוסטרים המפורסמים של ה-Fillmore East/West מה-60's, משלים EP שחסר לי וכמובן רוכש את האלבום החדש. ההפקה של האלבום היא כבדה וכסחיסטית, זה שהמסרים של החבר'ה האלה זה וייב חיובי לא אומר בהכרח שלא תקבלו את הוייב הזה בווליום אימתני בצורה של ג'אם כוחני שאינו רחוק ממש מ-Heavy Metal. אבל האחים חביב מתחילים דווקא את ההופעה בבלדה איטית מזרחית בליווי איתי זכרי על הסיטאר ודן עזרא מה-Appetizer Cheesecake. זה דווקא כיוון טוב שאני מקווה שהלהקה תפתח יותר בעתיד, הסטונריזם המזרחי הזה. "אנחנו אוהבים אתכם ורוצים שתדעו שזו הופעה פרטית ! כל מי שפה חבר שלנו, אין פה בעצם קהל ! כולכם חברים שלנו, אז תרגישו חופשי" מכריז עומר חביב למיקרופון לקהל המשולהב והמריע אחרי שהם מסיימים את השיר הפותח. קומונה, זה הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי פועלם של האחים חביב. "הסינגל האחרון בן זונה" צועק מישהו אחר. "גבירותי ורבותי, קפיץ, אנחנו עוד נשמע ממנו" מציג אבירם משתתף קולני במיוחד מהקהל. החבר'ה מרימים לחיים "לאלבום הבא, זה לא יקרה (עוד) הרבה זמן". מיכאל מרביץ בתופים, והחבר'ה עוברים ל- San Zekellin מהאלבום החדש. ברעש היללות של הגיטרות בקושי שומעים את עומר במיקס, הבנאדם מרביץ יללות וסירנות על הגיטרה שלו, ההופעה מקבלת מימד של Space Rock מרחף. השיר הבא: Martin Collins עם הריף הכבד שלו, גם הוא מהאלבום החדש.
כאמור, ה-אטיטיוד של הגרייט משין זה לשפוך על הקהל הרבה אהבה באמצעות טחינת מוח וטונות של דיסטורשן, איך זה מסתדר אחד עם השני אתם שואלים ? טוב מאוד, לפי הקהל "של החברים" שבא להופעה שבא לקבל את הפטיש בראש של המכונה הגדולה. "אני כיף לי" זורק אבירם לקהל, חמוש בכובע שחור בין שיר אחד למישנהו. הגיטרה של אומר ממשיכה בעוד שיר סטונר בסגנון מזרחי מזרחי South West Sugar Rush , סחבק מהקהל נותן לו אש לסיגריה ומתחיל ג'אם איטי בגיטרה שהולך ומתחזק לאיטו וכמו תמיד בסוף זה תמיד מסתיים בהפצצה כבדה של גיטרות ותופים. השירה – ספק צעקות – של אבירם לא ממש ברורות, אבל זה עניין הווייב הטוב והחזק שהולם בקהל. את השיר הבא Kegen הם מקדישים לחבר שמת ("לכל אחד יש את ה-Lemmy שלו" מכריז אבירן, כשהוא מתייחס כמובן ל- Lemmy Kilmister, כוכב הרוק האגדי מ-Motorhead שהלך לעולמו בתחילת 2016), ג'אם פרוע לגמרי מתחיל ואני נזהר מרקדני הפוגו שמתחת למדרגה המוגבהת שאני עומד עליה. ככה הפצצה אחרי הפצצה, נמשכה ההופעה קצת יותר משעתיים, כשתוך כדי החבר'ה מעלים לבמה את עידן קיי שניגן על הקונגה ואת עומר נסינג שהרביץ סולו עצבני ל-Bitch מהאלבום הראשון של המכונה הגדולה. היה רגע שהם הושיבו את הקהל, אחד הרגעים הנדירים בתולדות הבארבי שקהל שלם יושב ישיבה מזרחית מול להקה מנגנת. החבר'ה מסיימים ב-I Need You מהאלבום האחרון והקהל על הרגליים. אני חוזר הביתה, הופעה של המכונה הגדולה היא מתישה בהחלט אבל שווה באותה מידה. יש עוד הרבה מה לצפות מההרכב האלה בעתיד. ממליץ לכם לעקוב אחריהם.
המכונה בהופעה, כל ההופעה… צילום וידאו – כפיר ריפשטוס
