דיווח מהשטח

ג'ינג'יות זה אופי

מופע האיחוד של הצמד ג'ינג'יות עם הרבה חברים, רביעי, 15.03.2017, מועדון בארבי תל אביב, היה דיסקו. נכח, שוטט ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.

צורף ואלברט, ג'ינג'יות. צילום: יובל אראל
צורף ואלברט, ג'ינג'יות. צילום: יובל אראל

עם סיגריה דלוקה בידו והצהרה אישית כי בשנה האחרונה הוא עבר ניתוח מעקפים פתח תמיר אלברט את מופע האיחוד הכל כך מצופה של הצמד הדקדנסי של שנות התשעים "ג'ינג'יות" מעל בימת מועדון בארבי לעיני ואוזני 950 מעריצים שבאו כדי להחיות מחדש את אווירת מועדון רוקסן ואולי גם את ימי נעורים.

בימים ההם, אז, הייתי מבלה יותר בגבעת הרוחות של פארק הירקון מול הופעות של להקות כמטאליקה, רובים ושושנים (היה הם חוזרים לכאן הקיץ) או כוכבי פופ דוגמת מייקל ג'קסון ומדונה, החלק שלי בתחום מועדון רוקסן התבטא בסיורי לילה בעקבות פורצים וגנבים באזור התעשייתי של השטח הגדול בין אצטדיון רמת גן לשיכון דן.

פרסומת

כך שלדידי, למעט מלהיט או שניים שמצאו את מקומם ברשימות ההשמעה (זה היה כבר אז?…) בתחנות הרדיו, לא ממש הכרתי את פעילות הג'ינג'יות שאם שמעתי את שמען סברתי כי אכן מדובר בלהקת מנומשות ואדומות שיער…

 

את האלבום השלם, היחידי, שהג'ינג'יות, תמיר אלברט ואמיר צורף, הוציאו, שמעתי לפני ימים ספורים וחשבתי בליבי כי מדובר במוסיקת דאנס אלקטרונית לא רעה בכלל, שירים לריקודים, וטקסטים שובבים עד חודרניים.

פרסומת

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אמש ראיתי לראשונה את הצמד, שהיה מגובה בשלל מוסיקאים, רם אוריון בגיטרה חשמלית, דני עבר הדני בקלידים ואורגנים, אורי קוטנר בבס וטל כהן בתופים, מבצעים בזה אחר זה את שירי האלבום ההוא כשהם פותחים עם השיר על הזונה מאלנבי, בכלל אלנבי זה רחוב של אמת צדק ורוח רעות, החל ממועדוני פריצות הנעים על הגבול הפלילי וכלה בסמרטוטי אנוש המונחים על פיסות קרטון מתחת לפנסי הרחוב. אבל לא זה העניין, לי דווקא הפריעה העובדה הנוראה בעיני שתמיר אלברט שהצהיר את אותה הצהרה בפתיחת המופע, אודות החוויה שלו על שולחן המנתחים שם זין על עצמו ועל חייו וממשיך לעשן.

אבל האמת, המופע היה מצוין, הן מבחינת הקהל שידע כל מילה ויצר מעין שירה בציבור המלווה בידיים המתנופפות אל על והן מבחינת המוסיקאים שהתארחו על הבמה והעשירוהו, החל מערן צור וכלה באסף אמדורסקי שנטל על עצמו בחלקו הראשון של המופע את תפקיד הסאונדמן מעל הקונסולה הראשית ליד הבר. ואם כבר מדברים על הבר, ראוי לציין שסביבתו הייתה שוקקת במוסיקאים רבים טובים ומוכרים שבאו כדי לחוות את האיחוד המדובר.

פיסה קטנה של תקווה לאותם גלי נוסטלגיה לעולם שהיה וחלף נמצאה בדמות חומרים חדשים שתמיר אלברט ואמיר צורף חיברו ובצעו מעל הבמה, האם הם יבשילו לכדי אלבום חדש, ככל הנראה בהפקתו של אמדורסקי להערכתי, לאלוהי הדיסטורשן הפתרונים.

את כל השאר תמצאו לבטח כאן בגלריית התמונות ובקטעי הווידאו שדאגנו לתעד עבורכם, הקוראים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

  1. תמיר שר על הפנים
    ומזל שצור עלה לכמה שירים והזכיר מה זה רוקנרול כי הכל היה מופק אלקטרוני (אמדורסקי) מצעמם.
    אה גם הרגו את השירים של המגבעת.. חילול הקודש.
    עדיין.. חתכת נוסטלגיה ולא הפסקתי לשיר

  2. יובל , מכיוון שבעצמך אתה מעיד שהג'ינגיות לא היו ברפטואר שלך בגיל העשרים ובזמן פעילותם ורק עכשיו האזנת לאלבום המלא והתוודעת אליהם קשה יהיה לך להבין ולהתרגש כמו מי שחווה אותם בזמן אמת . היה כדאי לך לשלוח מישהו אחר שמכיר את הסצנה וחי אותה במקום לתעד ולדווח בעצמך . תקרא את הביקורת בוואלה זוהי דוגמא למה שנקרא חווית משתמש ….של מי שהסתובב באלנבי באמצע שנות ה 90 וחי את הרגע .

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close