מופע השקת האלבום "אומרים שזה אתה" של גדי רונן, ליל חמישי, 23.02.2017, אורחים – סיון טלמור, שי צברי, יעקב רוטבליט והחצר האחורית. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
מה שכל כך יפה וטוב ביצירה של גדי רונן היא הפשטות הישירה בגובה העיניים לחוכמה אמתית. שירים שיוצרים סיפורים אמתיים, נותנים למאזין לשחרר ענני אסוציאציות שילוו את המלודיה העוטפת את התמלילים, זהו פטנט שרק מעטים יודעים את סודו, גדי רונן הוא אחד מהם.
את גדי רונן פגשתי לראשונה בעת שנטל חלק בפסטיבל תל אביב למוסיקה במופע "שואוקייס – 180 מעלות: הזמרים-היוצרים הבאים של ישראל" שאצר לאון פלדמן בתאטרון הקאמרי לפני כשש שנים, חזרתי ופגשתי בו כאשר נטל חלק בפרויקט הטרילוגיה "אחד חלקי אחד", מופעים ואלבומים שסבבו סביב טקסטים של הסופר ערן בר גיל. גם את הפרויקט הבא שבו השתתף ליוויתי – החצר האחורית, סוג של סופר גרופ שהתלכד מכמה ז'אנרים סביב תמליליו של המשורר יעקב רוטבליט שנטל חלק פעיל בהרכב, מוזיקאים שנותנים כבוד למילה הכתובה מול המילה המדוברת. כאשר פרויקט החצר האחורית נכנס בדלתה קדמית לבית האופרה דאגתי שהחוויה תתועד ותדווח.
אלבומו החדש של גדי רונן, כולל עשרה שירים אותם כתב והלחין רונן (למעט השיר ""עוד פעם לבד" אותו כתב והלחין יעקב רוטבליט) בהפקתם המוסיקלית של אורי וינוקור ורון בונקר, ובעיבודים מוסיקליים בהם נטלו חלק גדי רונן, אורי וינוקור, גדי פטר ותום דרום. אחת הנקודות החשובות בהפקת האלבום הנה העובדה שכל תמלילי השירים מתפרסמים בניקוד מלא, עניין שהפך נדיר במחוזותינו מחד ומאידך מציג את היחס המכבד שגדי רונן נותן לשפה.
בהאזנה לאלבומו הטרי של גדי רונן אתה למד כי הוא איננו חף מקלישאות של פוליטיקה או תפיסת עולם, כך הוא מניף סוג של מניפסט ביקורתי על עניינים שבעצם נמצאים מתחת לרדאר, למשל הזווית שלו בשיר "שריפה" אודות השריפה הגדולה ביערות הכרמל בה מצאו את מותם עשרות אנשים, או השיר "טיול" המתבונן במעין ביקורת על השמאל ותבנית נוף מולדתו, או תמונת נוף יומית בסמטאות יפו בשיר "חם ביפו".
אז מה היה לנו?
מועדון הבסקולה אשר בשעות הבוקר מהווה בית ספר להכשרת לוליינים ואקרובטיות, הופך בערב למועדון הופעות הקולט קהל רב הצופה בעמידה מולה במה במופעי האינדי למיניהם, הפעם התפאורה התחלפה בשולחנות וכסאות כדי לשוות למופע מעמד מכובד או נינוח או פשוט בוגר יותר ורגוע. אז אכן לא היה זה בדיוק ערב של רוקנ'רול או גרוב שוצף ומקפיץ, למרות שחלק נכבד מהנגנים והמוסיקאים על הבמה מתעסקים בכך ביום יום, החל מאנשי הבלקן ביט בוקס כתומר יוסף ואיתמר ציגלר, אורחים כשי צברי וסיון טלמור, גדי רונן במרכז קדמת הבמה מאחורי הפסנתר החשמלי או אוחז בגיטרה אקוסטית עם ליין אפ הכולל את כל שירי האלבום לצד "מתנות" של האורחים, כ "Fire" עם סיון טלמור, "אום כולת'ום" עם רוטבליט או "לווי אותי" של שי צברי.
מכל מקום השירה הרהוטה, המילים האיכותיות, והמנגינות הנכונות הפכו את המופע לערב קסום במובן מסוים, הזדמנות שלא מגיעה לטעימה על בסיס קבוע.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו – כוכב נופל משתי זויות…
