לשבור את החוקים

המופע של באדי גאי באמפי-תאטרון בקיסריה, רביעי, 13.07.2016, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

באדי גאי בקיסריה. צילום: יובל אראל

דקות ספורות לפני פתיחת שערי מתחם האמפי-תיאטרון הרומי העתיק השוכן על חוף ימה של קיסריה, עמד המפיק שוקי וייס בצד וצפה לעבר הקהל שהחל להתקבץ, אוורר את חולצתו ואמר "חם היום, ממש!", הוא לא שיער בנפשו, או שכן, כי בשלוש מילים הוא סיכם את מה שאמור להתרחש בעוד שעה קלה מעל הבמה.

מזג האוויר של הקיץ הימתיכוני החם והמהביל הפך לעניין שולי שבשוליים כאשר ג'ורג' "באדי" גאי עלה לבמה בתלבושת נופש בחופי פילדלפיה, מכנסי כותנה לבנים וחולצה פרחונית בסגנון הוואי, אוחז בגיטרת הפנדר ומראה לאלפי האנשים והנשים שגדשו את האמפי-תיאטרון איך קובעים חוקים ורגולציות חדשות במוזיקה, היכולות המעולות הנונשלנטיות של באדי על ועם הגיטרה הופכים את המושג "גיבור גיטרה" לתואר השווה כקליפת השום מול כל מי שאחז בן אי פעם, כשבאדי מלהטט על מיתרי הגיטרה, באצבעותיו הזריזות, ביד ימין או ביד שמאל, כשהוא מתחכך בריף הגיטרה על פני בטנו או מעביר אותה אל גבו ודופק אקורדים של כמה מהקלאסיקות של הבלוז והרוק (ומיד על כך) כשצוואר הגיטרה הפוך לחלוטין (לאחור ומסובב), כשהוא "מנסר" עם מקל תיפוף או "מנגב" עם מגבת הזיעה את המיתרים הוא מזכיר לי את המיומנות הפנומנלית של אותם ענקים כהי עור מקבוצת הכדורסל "הארלם גלוב רוטרס" הכל כך מיומנים ההופכים את חוקי משחק הכדורסל להצגה קרקסית של ממש.

ישנן אסכולות הגורסות כי בלוז אמיתי, מה שנקרא מהשורש של גזע העץ תחתיו ישב נגן הבלוז ויצר את הבכי והעצב אי שם בדלתת המיסיסיפי, בגיטרה, בנג'ו, מפוחית או כינור משומש, אמור להתנגן במועדונים קטנים, אינטימיים ואפלוליים, היכן שקהל מצומצם של עשרות בודדות מרווה את צמאונו בבירה או יין שרף שנרקח וזוקק ביער הסמוך, אך בהגדרות אפשר להזכיר כי לבלוז יש הרבה סניפים, מהכפרי, העירוני אורבני, החשמלי, האקוסטי, הלבן, רבים הם הזרמים. ועל כן כשמגיע לישראל אמן בלוז בסדר גודל כבאדי יש לטעום את אמנותו בדרך אחרת, הוא כבר גדול מידי עבור "שבלול", "לבונטין7" ועוד אי אלו מועדונים קטנים, הבחירה במגה תאטרון הרומאי הייתה נכונה, תצוגת הראווה שבאדי הגיש לקהל הישראלי הייתה עוד יותר נכונה, משל הייתה זו מעין ארוחת שף מרובת טעימות גוונים וצבעים.

למזלי הטוב הכינותי לי מבעוד מועד פינת ישיבה ממש מתחת לקונסולת צוות הוידאו שברום היציע המרכזי בנקודה הכי טובה לצפות לעבר הבמה, הנגנים, הקהל וכוכב הערב המופלא שהחודש יחגוג את יום הולדתו השמונים ומתנהג כפוחז בן 18 עם הגיטרה.

מי לא היה שם? ג'ימי פייג', אריק קלפטון, ג'ימס מארשל הנדריקס, ענקי הרוק, לצידם מאדי ווטרס והוולין וולף, גדולי הבלוז, אקורדים שלמים שבאדי משליך כלאחר יד אל חלל האוויר, מבהיר לקהל כי הרוקנ'רול נולד מתוך המוזיקה השחורה שצאצאי העבדים הביאו ליבשת החדשה ממולדתם באפריקה, מבהיר לכולם כי אין ז'אנרים, אין הגדרות ואין תחומים, אם אתה טוב, אם אתה טוב באמת, אם אתה יותר טוב מהכי טוב, אתה קובע את הכללים ואת החוקים, רק אתה משאיר את אלפי הצופים המומים, מחוממים ומודלקים מהיכולות האדירות בשליטה בגיטרה, בביצוע הקלאסיקות.

באדי מפתיע את הקהל כאשר הוא פוסע לעבר המדרגות של קדמת הבמה, חמוש במיקרופון אלחוטי וגיטרה וויירלסית צועד היישר אל ההמון המופתע המקיפו משמע היה "עברי לידר" שכזה, סמארטפונים ומצלמות נשלפות לתעד את הרגעים הללו בהם נציג האולימפוס של גיבורי הגיטרה הבאמת גיבורים יורד אל העם כדי להתחכך ולהרגיש, צועד וסובב את מתחם האורקסטרא, סוחף אחריו את ההמונים המתרגשים ונותן לקהל לטעום את הבלוז והנשמה האמיתיים, רגעים שכאלו שאתה מצטער על העמדה המצוינת שלך ולמה לא היית ברגע זה אי שם למטה בינות הקהל, מקרוב, נוגע לא נוגע.

באדי מבהיר לקהל כי אצלו אכן אין חוקים ואין מצוות, ליין אפ? סט ליסט? לא אצלו, הוא מנגן את מה שבא לו באותו רגע, והנגנים? מיומנים ושולטים מלווים אותו מהצליל הראשון בכל אקורד, קוצבים לו את המקצב כשהוא יוצא לטיול פראי בשדות הסולואים המוטרפים.

מאות אם לא אלפי הופעות חוויתי בימי חיי, אמנים מקומיים, אורחים מחו"ל, ענקים רבים, כעת אני יכול לאמר בביטחון מלא כי חוויתי אגדה אמיתית.

ההופעה של באדי גאי מהווה את הפתיח לפסטיבל הבלוז של תל אביב, שיימשך עד מוצאי שבת במהלכו יתקיימו כארבעים הופעות במועדונים ברחבי תל אביב. הנה לינק לענייני הפסטיבל.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו