דן תורן חוגג את יציאתו של אלבום אוסף כפול המסכם שלושים שנות יצירה מוסיקלית במופע חגיגי במועדון בארבי ומארח את ברי סחרוף, יהודית רביץ, בלאגן והזבובים, רביעי, 06.07.2016. דפנה טלמון הגיעה למופע כדי להתענג, לצלם ולדווח לקהל קוראי הבלוג.
אתמול בערב ראיתי פקק ביציאה מהבארבי. בחיים לא ראיתי פקק ביציאה מהבארבי. משטרה תשמעי, זה דן תורן אחראי לזה. הוא השיק אתמול את האוסף הכפול ״לא ארזתי לבד״ וחגג יחד עם האורחים הכי מכובדים 30 שנות יצירה. היה נהדר. את המנגינה הזאת לא כדאי להפסיק
בדרך כלל חצי שעה לפני שההופעה מתחילה בבארבי, עוד יש מספיק מקום כדי להתמקם איפשהו בתוך המועדון. אתמול כבר היה צפוף. עד כדי כך צפוף שפתחו את המפלס העליון מימין לבמה. וגם הוא הלך והתמלא. דן תורן פוצץ את הבארבי לכבוד השקת האוסף הכפול ״לא ארזתי לבד״ וחגיגות 30 שנות יצירה. הקהל גם הוא כבר חגג ברובו 30 שנה לאיזשהי יצירה, שכן רוב רובו של הקהל היה בגיל שלי וצפונה.
בעשר בדיוק עלה לבמה בחור שדוף עם גיטרה. ״הבן של?״ תהיתי בקול רם. רק כשעלה תורן מיד אחריו, הוא אישש את הסברה שלי. כן הבן של. איתי תורן. הוא לא הבן של היחיד שהולך בעקבות אביו, ושמחמם אותו. כך עשה הבן של סחרוף, בחימום במופע האיחוד פורטיסחרוף לפני שנה, והגדיל לעשות הבן של פורטיס, שפשוט הצטרף ללהקה של אבא, בלי קשר ללהקה העצמאית שלו.
לדן תורן הזה יש יכולת-על – ליצור מופע אינטימי כאילו היה זה עוד מופע ברצף המופעים אצלו בסטודיו בחולון (שם כבר התרגשתי לפני כמה חודשים). לא משנה כמה אנשים יש בקהל, התחושה תהיה ביתית מחבקת. וזה מה שהיה שם אתמול. נדמה לי שכולם התרגשו. כולל סט האורחים המושלם, שעלו זה אחר זה, מחוייכים לבמה.
אני לא בטוחה מה היה כתוב באיבנט, כי לא ראיתי אותו (תכלס עד הרגע) כך שעבורי כל אורח שטיפס לבמה ריגש והפתיע בדרכו שלו. ראשונה יהודית רביץ. שהיא פרפורמרית אדירה, ופתאום הבנתי כמה שנים לא ראיתי אותה. מרוב אינדי, שכחתי את אבני הדרך. בכל מקרה הם שרו את ״בך לא נוגע״ ומיד אחר כך ״בתרגום באר שבעי״ – כך אמר תורן בעודו מאיים על הקהל, הם נתנו ביצוע ל-״Heart of gold״ רק שאותי תרגום באר שבעי לא מפחיד. והביצוע היה נהדר. ירדה רביץ ועלה פיטר רוט. תורן נתן חיקוי (לא רע) של אריק איינשטיין ז״ל. והם שרו את ״טיול רגלי״ שלו. ואחר כך עלו להקת בלאגן.
כמה בלאגן. וזהו דוקטור יותר אני לא זוכרת
להקת בלאגן. למה בעצם נגמר הבלאגן? גברים מקצוענים, הרם הורד, הרים תורן. ואז חוץ לארץ. המרגש. זה אחד השירים האהובים עלי, מאז שיצא כנראה, יש בו כל כך הרבה עניינים שאני יכולה להתחבר אליהם. וגם פתאום בא לי לנסוע לחוץ לארץ. הייתי בקולומביה כשהתגלגל אלי השיר הזה, אני זוכרת במפורש את עצמי בבית קפה בבוגוטה עם השיר. ושמע דן, זה לא בסדר לעורר נוסטלגיות דרום אמריקאיות. תוחזר להקת בלאגן.
וברי סחרוף, מוזר לפגוש אותו צנוע ונחבא אל הקלידים. עם החיוכים הקטנים והכובשים. בקדמת הבמה עמדו כמו קיר איתן קבוצת המעריצים הקשוחים של סחרוף. הם מלווים אותו בכל הופעה. אני מזהה אותם. והם באמת אדוקים. אם כי פחות פתוחים לחברים חדשים בקבוצה.
יוחזרו הזבובים
לזבובים, יש איזה נונשלנטיות שטבועה בקיום השובבי שלהם. הסיפורים על הסוסיתא והחיוכים של מאור כהן, אל פיטר רוט מצד אחד ואל דן תורן מצד שני. זרזירים זימן חשיכה כמעט גמורה באולם, עם וידאו ארט של יואב רודה, חברי הטוב, על הפרצופים של חברי הלהקה. ואחריו פרקו כולם כל עול עם קרול. וזו בכלל לא היא.
יוחזרו הזבובים. ובאמת אני לא יודעת איך תורן יוכל להמשיך, עכשיו אחרי שכל הלהקות האלה יחזרו. לא יהיה לו פנאי לכלום אחר. חוץ מלהמשיך לגרום לנו הנאה עם עודף הכשרון שהוא ישפריץ על כולנו.
לסיום עלה פלד, אבל הוא כל הזמן הניף את הראש לאחור כשיד אחת אחזה בביצים, כדאי אולי לברר ולמצוא העמדה קצת אחרת, בכל זאת בא לי לראות את המשקפיים שלו מקרוב. אם לא ידעתי תורן אחראי לשירים של שרון ליפשיץ וגם הם בוצעו עם טלי מן הנהדרת. עם תורן ניגנו שיקו פלדמן, שי ברוך, אלעד כהן בונן וטלי מן. ויובל שפריר עלה גם הוא, וזה די מרגש לראות אותו ואת ברי יחד. שוב. ביציאה מהבארבי היה פקק של מכוניות. בחיים לא ראיתי פקק מחוץ לבארבי.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: דפנה טלמון
וידאו, סובבו הראש לצד כמו בספריה, צילום: גלי רביץ והסמארטפון
כאן יוקם אלבום כפול, בינתיים סינגל..
