מלאכית מעל שמי תל אביב

המופע של זמרת הסופרנו הצרפתיה אמה שפלן, היכל התרבות, רביעי, 23.12.2015. נכח, האזין, צפה, תיעד ומדווח – יובל אראל.

היה זה ברור ומובן מאליו כי רוב רובו של הקהל שהתכנס אמש ומילא את כל מושבי היכל התרבות בתל אביב הגיע כדי לצפות ולהאזין בלייב לביצועיה של אמה שפלן, זמרת הסופרנו הרבגונית, שעברה מעולם האופרות והאריות אל עולם הרוק והפופ, בדגש על הקטעים הכי מוכרים בעולם מאלבומה הראשון והכובש משנת 1997 "Carmine Meo".

כמה נשים מבוגרות הלבושות במיטב מחלצותיהן סיפרו לי רגעים לפני הכניסה אל האולם כי הגיעו במיוחד על מנת להאזין לקטעי האופרה והאריות שהיא מבצעת ולא ממש התעניינו במוסיקת הפופ שלה, היכן שהמנעד הקולי בו התברכה צולל לטונים הנמוכים יותר, הן באו לשמוע את שירת המלאכים, הסופרנו הקלאסי, לך תגיד להן שאופרה לחוד ופופ אופרה לחוד הערב לא בבית ספרנו…

אני לעומתן הגעתי דווקא מהזווית הפופית, ההזדמנות לחוות מופע של זמרת באיכויות קוליות שכאלו אשר התפרסמה בעולם הרחב דווקא לאחר שלקחה את האופרה השמרנית אל הצד הקליל יותר, הפופ האופראי. והנה היא מגיעה פעם נוספת לישראל ובאמתחתה אלבום חדש "Dust of a Dandy" הנותן דגש יותר חזק דווקא לסינתפופ האלקטרוני עם הגוון הגותי האפל והקודר יותר, סוחב אחריו את שנות התשעים בסצנה הזו אל המאה העשרים ואחת.

אמה, מלווה בהרכב שכלל קלידן שטיפל גם במחשב ופליי בק, עניין שאגע בו בהמשך, בס תופים גיטרה שעשו את עבודתם נאמנה וצמד ווקליסטיות מלוות שרוב הזמן פשוט נצבו מאחור מול עמודי המיקרופון וחייכו עד לרגעים בהם הן נדרשו להשתלב. 

המופע עצמו נחלק לשלושה חלקים שלא היה בהם סדר מיוחד כדוגמת ביצוע סדרתי על פי שנים, אלבומים או נושאים, אמה שפלן שילבה בכל מקטע הופעתי מהמיטב שביצירות אותן היא מבצעת, אופרה, אריה, שירת ימי הביניים לצד פופ עכשווי סמי אקלטרוני נוטה לרחבות הריקודים, תוך כדי המופע הבנתי מדוע היא תכננה את החלוקה, אמה אוהבת דרמות ולא מעט פוזות, כאשר את החלק הראשון של המופע פתחה בלבוש שמלת מקסי כהה צמודה מעור עם שסעים החושפים מכנסי סקיני שחורות ולצווארה ענק מתכתי זהבהב מעניין, הרי בחלק השני היא חזרה לבמה, לא לפני שהנגנים נגנו קטע מעבר די ארוך ורפטטיבי במקצת, בלבוש שונה, הפעם כמלכת מועדונים עטופה בחגורות מוצלבות סטייל סרט מדע בדיוני ורק חרב קרן אור בנוסח סטאר וורז הייתה חסרה על מותניה, כל אלו היו רק הקדמה לתלבושת השלישית, זו הייתה חליפה מחויטת עם חולצה לבנה ועניבה מהודקת, יש עליה את הקטע של השופוני, באופן אישי הייתי מוכן לוותר על עניין התלבושות ולקבל אותה על הבמה בבגד אחד רגוע ופחות מאתגר ובלבד שקולה הצלול והחזק, חותך העננים ומשסף הסטראטוספירה הזה ישמע עוד ועוד בבחינת מלאכים משוטטים בשמי תל אביב.

כאשר אמה פונה לקהל היא נשמעת קצת כנערה צעירה חצי מבויישת ולא כבעלת המנעד הקולי האדיר שכעת אתה תוהה היכן הוא מסתתר בגוף הדי קטן הזה, אמה מודיעה לקהל שהיא עומדת לבצע שיר מהאלבום החדש, ספרתי ארבעה שירים חדשים מתוך האלבום, כמות נאה ביותר במופע האמור להנגיש את השפע של יצירותיה.

אכן רגעי הנחת האמיתיים במופע היו אלו שהוקדשו לאותן יצירות אופראיות קרוס אובר פופ מלודרמטיות, היכן שהקול כאמור חותך את השמיים, פשוט להתרווח על המושב, בשורה הרביעית מול הבמה (תודה למשרדו של רני רהב) ולפתוח את האוזניים לרווחה ולהתעלם מהכל ולהתמקד בקול המהפנט, אני ועוד אלפיים חמש מאות צופים, במה שנקרא אופרה לעם.

ואז חלפה מחשבה בראשי, הי, אם אמה כבר כאן בתל אביב, מדוע לא לשלב אירוח במופע, נאמר את הגברת דניאלה לוגסי? זו הייתה יכולה להיות חוויה מעניינת ומרתקת להאזין ולצפות בדואט לשיר שלוגסי עיבדה לסופרנו – "Enjoy The Silence" או אולי "עץ ירוק מפלסטיק" שכתב אסף אטדגי ומוכר יותר בביצועה של מרגול, הי, זה היה יכול להיות שוס, אמה שפלן בקטע ימתיכוני אופראי, אבל באמת זה רק אני ומוחי הקודח.

המופע הוא חוויה, כך חשו כל הצופים שהיו קשובים היטב, לי הפריע רק עניין אחד, כן, פליי בק, לא בשירה של אמה, היא הייתה מחוברת למיקרופון "מדונה" והשירה הייתה אמיתית לחלוטין, אין לי כל ספק בכך, אמה זו לא ריהאנה. אולם כשהזכרתי קודם לכן את עניין הקלידים והמחשב, התכוונתי לעניין הזה, כאשר את הקטעים הגותים או יותר נכון קטעי הליווי ברקע של נערי המקהלה הגרגוריאנית לצד התזמור הסימפוני, נאלצנו לשמוע מתוך מחשב, אין לי שום בעיה עם העניין הזה למעט העובדה שעל הבמה מלוות אותה שתי ווקליסטיות, אז אולי אפשר היה לוותר על הפליי בק ולתת להן את התפקיד?..

ובעצם, אמה מופיעה גם הערב, האמת שאינני יודע כמה כרטיסים נשארו אם בכלל, תבדקו כאן, ואל תאמרו שהחמצתם\ן.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו