כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מקלות, אבנים, סולמות, חבלים

להקת אבטיפוס חוגגת השקת אלבום חדש "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן" ומארחת את אלון עדר וערן צור, מועדון זאפה תל אביב, ראשון, 06.09.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אייל שכטר, אבטיפוס, השקה. צילום: יובל אראל
אייל שכטר, אבטיפוס, השקה. צילום: יובל אראל

אחד הרגעים החשובים במופע ההשקה החגיגי לאלבומם השלישי והחדש של חברי להקת אבטיפוס המתחדשת היה בעת שאלון עדר, האורח הראשון שלהם, עלה לבמה כדי להצטרף לביצוע השיר "הלילה הזה" אותו כתב והלחין אמיר בן דוד כחלק מפס הקול בסרט "לילסדה", שיר שהפיק ועיבד מוזיקלית אלון עדר, האבא של, בבחינת הצהרה כי ללהקת אבטיפוס יש המשכיות מבטיחה, במיוחד לאחר ששלושת חברי ההרכב הוותיקים, אמיר בן דוד, אייל שכטר וטל יניב צרפו את טלוי ובועז וולף כחברי הרכב נוספים בריתם סקשן, שני צעירים שהביאו עימם פרשנויות מוזיקליות חדשות, אחרות ורעננות הן לחומרים המוכרים והן כחלק מהיצירה בחומרים החדשים.

אמיר בן דוד, אבטיפוס, השקה. צילום: יובל אראל
אמיר בן דוד, אבטיפוס, השקה. צילום: יובל אראל

להקת אבטיפוס שהוקמה בשנת 1985, ממש לפני שלושים שנה, ורק לאחר עשור השיקה את אלבומה הראשון עליו חתום יהודה עדר כמפיק, הספיקה לדעת משברים ואפילו להיעלם מהמפה בעת שחבריה הפסיקו את הפעילות במסגרת הזו ובין לבין עסקו, במיוחד אמיר בן דוד ואייל שכטר בחיבור עם המדיום הטלוויזיוני, אמיר בשיר הנושא ל"לילסדה" ותסריטים, אייל כשחקן בסרטים, סדרות ותיאטרון, אייל שכטר ושרון הולצמן אף נגעו שוב בתחום המוסיקה והשיקו אלבומים עצמאיים, אחרי איחוד חד פעמי שהתרחש בשנת 2005 נפרדו דרכיהם שוב, בין החברים לשרון הולצמן עבר מעין חתול שחור והכל גווע עד שנת 2011 אז התאחדו אמיר, אייל וטל להקליט את השיר "פלאפל אוסלו" כשיר נושא לספר בשם זה שכתב אמיר ובעקבות זאת החליטו לשוב ולהתאחד תחת השם אבטיפוס כשלישייה.

אלון עדר ואייל שכטר, הלילה הזה. צילום: יובל אראל
אלון עדר ואייל שכטר, הלילה הזה. צילום: יובל אראל

את החיבור המחודש של אבטיפוס חוויתי לפני שלוש שנים עת חגגו את השקתו של השיר  "רק שלא ניפול" בבית היוצר בנמל תל אביב, בסופו של דבר, השיר נכלל באלבומם החדש שיצא השבוע ובשם חדש – "סולמות וחבלים"…

 

ומה אפשר לאמר על האלבום החדש, השלישי במספר, מעבר לעובדה המוחשית כי כוחות חדשים מצטרפים ליצירה?, "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן" מאגד בתוכו עשרה שירים חדשים ועוד שניים מחודשים וכפי שהם מציינים בעצמם את העובדות היבשות – "מאתיים ושמונים שעות בחדרי חזרות, 142 שעות הקלטה, בשלושה אולפנים, 78 שעות מיקס, 46 מגשי פיצות, חצי מהן צמחוניות, 12 ארגזי בירה, 10 שירים חדשים ועוד 2 מחודשים, 8 נגני כלי קשת, 2 נגני כלי נשיפה ואלבום אחד גמור…" אכן ניתן לאמר בהאזנה הראשונה ובעוד כמה האזנות חוזרות במהלכן אתה מצליח להיכנס לנבכי הטקסטים ולרבדי הצלילים, כי להקת אבטיפוס, שקמה כמעין עוף החול האגדי לחיים כשהלב והנשמה המוזיקלית של חבריה הלמו וביקשו להפיץ את הטמון בהם, מצליחה לשמור את התמימות היחסית של הימים ההם, לשמר את הצליל, את התחושה והאווירה שנוטעת בך מעין חווית מפגש מחזור לימים טובים יותר, כי מהעבר אנו זוכרים רק את הרגעים הנעימים, ממש בתוך בליל הרעשים העושים את עולם המוזיקה העכשווי, אבטיפוס היא אי בוטח של שלווה ונעימות וזה תופס את הלב.

ערן צור ואייל שכטר, סולמות וחבלים. צילום: יובל אראל
ערן צור ואייל שכטר, סולמות וחבלים. צילום: יובל אראל

אמש, פותחים שבוע חדש במועדון זאפה התל אביבי, בינות לכוסות אלכוהול וצלחות סלטי עלים עם קהל ביתי המקושר בדרך זו או אחרת לחברי ההרכב, בהרגשה חגיגית של יצירה חדשה המגיעה לעולם, כשמאחוריהם מוקרן הלוגו של האלבום החדש במעין תחושת של מצגת בית ספר לסוף שנה, עולים חברי אבטיפוס לבמה ומגישים מבחר משירי האלבום החדש לצד אזכורים מתבקשים מהחומרים הישנים, הטובים והמוכרים, האמת שגם החדש כבר מצלצל מוכר, לאחר ההאזנות מספר ובכלל בתחושה ההיא שניטעת, כאמור מעבר לכך התחושה עימה פתחתי, הסמליות, סוג של יצירת מתח תיאטרלי ודרמטי נכון ובהמשך כשאורח נוסף עולה לבמה לשיר עימם משיריו שהפכו בעצמם להמנונים, עת אייל שכטר פותח במילים – "משהו כאן שבור לרסיסים. שרק השמש יכולה לאחות…" וערן צור, מי שהחל את דרכו המוזיקלית לצידו של שכטר בלהקה הבית ספרית אי אז בקריות, עולה לבמה ברגע הנכון כדי להצטרף ולהמשיך, מתכבד גם בביצוע אישי ומאוד מיוחד לאחד השירים החדשים "סולמות וחבלים", מותיר אצלי את המילים החזקות מתוך האלבום ממכלול השירים שבו – מקלות ואבנים, סולמות וחבלים, פורם את ההרכב האנושי לשני גרעיניו המקוריים האב – אמיר בן דוד והטיפוס – אייל שכטר, הנמצאים במוקד התאורה על הבמה ובמוקד הנגינה, שירה והוויה האבטיפוסית.

אבטיפוס 2015. צילום: שילי אראל
אבטיפוס 2015. צילום: שילי אראל

לא, הם לא מבקשים "לעשות קופה על חשבון העבר", הם בסך הכל רוצים להמשיך הלאה עם השירים שהם אוהבים ליצור ולבצע, פשוט תשוקה פנימית שבוערת, נוטעים בך את התחושה הטובה, רוק ישראלי נכון, ענייני, נורמלי, טקסטואלי וקל להתאהבות, אכן זו דרך טובה מאוד לפתוח שבוע חדש (כבר אמרתי), במיוחד לאלו הנוסעים מחוץ לזמן…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: יובל אראל

וידאו 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d