דיווח מהשטח

האבטיפוס איננו נופל

חברי להקת אבטיפוס חוגגים את יציאת הסינגל והקליפ "רק שלא ניפול" במופע אקוסטי חם ואינטימי ב"בית היוצר" בנמל תל-אביב. שתי גיטרות אקוסטיות, קלידים ונעם פרתום. שירים חדשים מאלבום בעבודה ולהיטים ישנים מפעם. מוצ"ש, 29.09.2012. נכח, האזין, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגה-פון" עיתון ישראלי עצמאי.

אבטיפוס 2012, בית היוצר. צילום: יובל אראל
אבטיפוס 2012, בית היוצר. צילום: יובל אראל

להקת אבטיפוס, הנחשבת כאחת מהלהקות הבולטות ברוק הישראלי של שנות התשעים, חוזרת כעת לבמה עם מופע אקוסטי חדש ואינטימי, שירים חדשים ואיכותיות אמיתיות.

הסיפור של אבטיפוס חוזר אחורה לשלהי שנות השמונים,  אל חבורת צעירים מהקריות בצפון, לאחר מהפכים ותמורות התגבש בשנת 1990 הרכב שכלל את אייל שכטר, אמיר בן-דוד, שרון הולצמן, טל יניב ואיציק הלל, הם פרצו לתודעה עם גרסה מחודשת לשירו של גבי שושן "שש עשרה מלאו לנער" וחמש שנים מאוחר יותר כבר השיקו אלבום בכורה שכלל מספר שירים שהפכו ללהיטים – "בוקר טוב עולם", "מועקה" ו"תשאירי לי מקום לחבק אותך", בשנת 1997 השיקו אלבום שני והתפרקו.

בין לבין עסקו חברי ההרכב, במיוחד אמיר בן דוד ואייל שכטר בחיבור עם המדיום הטלויזיוני, אמיר בשיר הנושא ל"לילסדה" ותסריטים, אייל כשחקן בסרטים, סדרות ותיאטרון, אייל ושרון אף נגעו שוב בתחום המוסיקה והשיקו אלבומים עצמאיים, אחרי איחוד חד פעמי שהתרחש בשנת 2005 נפרדו דרכיהם שוב, בין החברים לשרון הולצמן עבר מעין חתול שחור והכל גווע עד שנת 2011 אז התאחדו אמיר, אייל וטל להקליט את השיר "פלאפל אוסלו" כשיר נושא לספר בשם זה שכתב אמיר ובעקבות זאת החליטו לשוב ולהתאחד תחת השם אבטיפוס כשלישייה.

בן דוד ושכטר, אבטיפוס, בלייזרים. צילום: יובל אראל
בן דוד ושכטר, אבטיפוס, בלייזרים. צילום: יובל אראל

בקיץ האחרון כתבו והוציאו להאזנה שיר חדש – "רק שלא ניפול", העוסק בקשיי היום יום, המהווה סנונית ראשונה בדרכו של אלבום חדש שעל חומריו הם שוקדים כעת.

במהלך השנה האחרונה הופיעו חברי אבטיפוס במקומות קטנים ואינטימיים, התואמים את האווירה אותה הם מקרינים במופע, אקוסטי, דגש על התמלילים, מעודן, ברומו של עולם אך יחד עם זאת משלב עמידה איתנה על הקרקע, את המופע שהוקדש לציון השקת השיר הטרי הם העדיפו לחגוג בבית היוצר, המתחם החדש של אקו"ם, אלטרנטיבה למועדוני השוליים המפוזרים בעיר הגדולה.

אייל שכטר, הקול מאחורי האבטיפוס. צילום: יובל אראל
אייל שכטר, הקול מאחורי האבטיפוס. צילום: יובל אראל

דקות ספורות לפני המופע, כוס קפה בחדר האמנים, בלי הרבה שאלות, הגעתי על מנת לראות ולשמוע, הם לא ילדים, לכל אחד מהם יש אין ספור עיסוקים ופעילויות, המוסיקה זורמת בעורקיהם, יש להם את התשוקה לשיר ולנגן, להופיע, להיחשף שוב, אף מילה על שרון הולצמן, אני מנסה, זה עובר הלאה באלגנטיות, מתארגנים לעלות לבמה…

במכנסיים ובלייזר שחורים, חולצות כפתורים לבנות ששוליהן מחוץ למכנסיים, יושבים השלושה אל מול קהל המונה כמה עשרות, לבטח רב יותר מהקבועים של קפה ביאליק האינטימי.

הם, האבטיפוס החדש, בוחרים לפתוח דווקא בשיר "הייתי רוצה" מתוך אלבום הסולו של אייל שכטר "פעם אחרונה שאני ככה", עוברים בחטף לשיר "איך עושים מים" שיר הנושא מהאלבום השני של אבטיפוס,  אחרי שני השירים הראשונים הם מבקשים לשבור דיסטנס ופושטים את הבלייזרים, אבטיפוס זה מילים, תמלילים, הלחנים והמנגינות מעטרים ( מבלי להפחית בחשיבום ואיכותם) את המסרים, סיפורים, שירים שחלקם נכתב לפני כמעט שני עשורים, האמת, הם עדיין רלוונטים…רובם מוכרים לקהל המהנהן בראש לפי הקצב.

השילוב, בין אמיר לאייל מצויין, שניהם בגיטרות אקוסטיות, אמיר משקיע יותר בקטעי הפריטה המסובכים, אייל מתמקד בשירה, סולן, ומלווה עצמו עם הגיטרה, טל יניב משלים את התמונה המוסיקלית לכדי אוונגארד באמצעות האורגן, לעתים עם מלודיקה ולבסוף גם על פסנתר הכנף של בית היוצר.

אבטיפוס, קז'ואל. צילום: יובל אראל
אבטיפוס, קז'ואל. צילום: יובל אראל

עכשיו, כשהשלושה נותרו בחולצות לבנות, ולאחר שאכן לא הרגישו כל כך בנוח עם התלבושת המהוגנת הזו, החגיגית, האמת, נראה שטי שירט שחורה וג'ינס הולכים יותר טוב בהרכב הזה, הם ממשיכים הלאה ומבצעים את אחד השירים מאלבומם הראשון – " מה החזאי מבין", שוב אתנחתה וכמה מילים ועוברים לפרוייקטים של אמיר – "פלאפל אוסלו", "מה עכשיו" מהסרט "צומת וולקן" "נכון להיום", אייל מספר על הימים ההם, בתחילת שנות השמונים כששמע לראשונה מוזיקה מזרחית אותה כלל לא הכיר קודם לכן, הוא בוחר לקחת ולבצע, עם אבטיפוס המחודשת, את שירו של זהר ארגוב "נכון להיום", גרסה אקוסטית.

ואז מגיעים לסיבה שלשמה התכנסנו כאן הערב – השיר החדש – "רק שלא ניפול" – מילים ולחן: אמיר בן דוד, עיבוד והפקה: אבטיפוס.

סולמות וחבלים | מטפסים וצוללים | אל מקום שאין בו שקט | אל מקום שזוחלים | חברות וחברים | בממלכת השורדים | במקום שאין בו גשר | מעל מים סוערים

טסים נמוך מעל הלכלוך | נרדמים בקושי | קמים בלי חיוך | והרצפה תמיד רועדת תחת הרגליים | רק שלא ניפול

השיר מהווה מעין סיכום בינייים לצלילים, הקולות והתובנות שקיבלו פומביות מחודש יולי אשתקד ועד עתה, כן, אני מתכוון למחאה החברתית, שדרות רוטשילד, לילות זועמים, מצוקות היום יום, חוסר הביטחון לדרך, התסכול בהתנגשות מול קירות אטומים, הרחובות הבוערים, שהחלו בתל אביב ואט אט התפשטו לכל הארץ, הכל ביחד קרם לכדי שיר מחאה, הוא גם מציב את אבטיפוס מחדש בעמדה הרלוונטית, כבר לא עוד להקת אולד סקול המנסה לשחזר ימי זוהר, אלא קבוצת, משולש הפעם, של חברים, שהמוסיקה פועמת בעורקיהם כמענה לכל אינטראקציה וריאקציה סביבתית המבקשים להשמיע את קולם.

אבטיפוס, נעם פרתום, בית היוצר. צילום: יובל אראל
אבטיפוס, נעם פרתום, בית היוצר. צילום: יובל אראל

כעת, אחרי שתמונת המצב התבהרה, הם עוברים לקטע האמנותי, אתם יודעים, זהו מנהג קבוע שהפך למעין חוק בלתי כתוב, שבמסגרת מופעים חגיגיים, השקות, ישנם אושפיזין על הבמה, חברי  אבטיפוס בחרו לארח את נעם פרתום, צעירה חייכנית, העוסקת למחייתה בכתיבה ב"עכבר העיר" כתיבה די פרובוקטיבית, היא עוסקת גם בשירת המילה המדוברת – ספוקן וורד, אייל מספר שהיא תפסה את עינו בשיר שהתפרסם בידיעות אחרונות "מקורו של העולם" מתוך ספר שיריה העומד לצאת לאור, הטקסטים הכל כך בועטים, נועזים ומוחצנים שבו את ליבו, כך מצאה את עצמה נעם כאורחת במופע, כעת הם מלווים אותה, את התוצאה תוכלו לראות ולשמוע בסוף הפוסט, אני יודע שיהיה לכך גם המשך…

כעת המופע עובר לישורת הכמעט אחרונה, שיר חדש נוסף, "מילים ברוח", הם הקליטו אותו בטייק אחד באמצעות שלושה סמארטפונים, הוא כבר רץ ביוטיוב, עוברים לנימה הומוריסטית עם שיר נוסף מהאלבום הראשון – "הנה ההומור שלי", זהו מעין משחק מילים על שיר העמק של נתן אלתרמן, לרגע אני נזכר בסרטון ישן של להקת האריות מהזמנים שבטלויזה היה רק ערוץ אחד ובשחור לבן, להקת האריות מבצע גירסה משלה לשיר, קצת רוקנ'רול נונשלנטי, לאבטיפוס זה מגיע ממקום אחר, זה בכלל מתהווה כשיר מחאה…גם השיר הבא איננו מקורי, המילים של נתן זך, הלחן של מישה סגל – "ציפור שניה" שיר שזכה לביצועיהן של שולי נתן וחווה אלברשטיין, מקבל פרשנות מוסיקלית חדשה בידי אייל שכטר, דרמטיזציה רבה של פסנתר ומיתרים. אייל ממשיך לזרום, ביצוע לשיר מתוך אלבומו האישי השני  "מתוק ומר", השיר שימש גם כשיר נושא לסרט בשם זה, הם מסיימים את החלק הזה בשיר הלוקח מילים מהמקורות, קהלת, שמע אלי וענני כי הנני לבדי…

אבטיפוס, הדרן, פסנתר וגיטרות. צילום: יובל אראל
אבטיפוס, הדרן, פסנתר וגיטרות. צילום: יובל אראל

את ההדרן המקובל הם מקנחים בשלושה קטעים, לילסדה, מועקה וכמובן את השיר הכל כך מזוהה עם אבטיפוס כמותג – תשאירי לי מקום לחבק אותך.

סט ליסט:

הייתי רוצה, איך עושים מים, מה החזאי מבין, פלאפל אוסלו, מה עכשיו, נכון להיום, רק שלא ניפול, ביייבי בייבי+ביט (עם נעם פרתום), מילים ברוח, הנה ההומור שלי, ציפור שניה, מתוק ומר, שמע אלי, לילסדה, תשאירי לי מקום לחבק אותך, מועקה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151161189709654.467986.721654653&type=1

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close