כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הויטמין של מאיה הרמן

מופע השקת אלבום שני למאיה הרמן "כמו ויטמין", מועדון זאפה תל אביב, שני, 27.07.2015. אורחת – רז שמואלי. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

מאיה הרמן, כמו ויטמין. צילום: יובל אראל
מאיה הרמן, כמו ויטמין. צילום: יובל אראל

נחשפתי לראשונה לשירים של מאיה הרמן בינואר 2012 עת השיקה את אלבום הבכורה שלה הנושא את שמה, כך כתבתי בעקבותיו – "…סגנונו של האלבום הוא רוק אישי של זמרת יוצרת ובו טקסטים ישירים וכנים. הוא מעובד ומסוגנן באופן עמוק אך מרענן וכובש כאחד ואכן ניכרת בו החותמת הייחודית של המפיק המוסיקלי אמיר צורף… קולה של מאיה אכן עושה נעים באוזן, אתה נדבק אליו מהרגע הראשון, היא גם יודעת להשתמש במתת הזה בתבונה, בהקשבה לשירים שבאלבום האבחנה הראשונה שלי הייתה התחושה המלטפת שהקול משרה עליך, אתה דרוך לתפוס אותה בקטעים קטנים של שירה נקייה, היא יודעת להנמיך את הטון, למתוח אותך בציפייה ואז לשוב ולעלות בטון רועם ומלא אנרגיה…"

מאיה הרמן, השקה. צילום: שילי אראל
מאיה הרמן, השקה. צילום: שילי אראל

כעת משיקה מאיה אלבום חדש, שני, העונה לשם "כמו ויטמין" שהנו שיר הנושא בו. אלבום הכולל עשרה שירים פרי כתיבתה והלחנתה של מאיה למעט השיר "חצי סיכוי" אותו כתבה יחד עם סיוון שביט, על ההפקה המוזיקלית אחראי אמיר צורף, מי שהשאיר את חותמו גם באלבום הבכורה כזכור.

מאיה ורז, זאפה. צילום: יובל אראל
מאיה ורז, זאפה. צילום: יובל אראל

הדרך להפקת והוצאת האלבום עברה דרך הקהל, מאיה גייסה את ההון הדרוש לתהליך העבודה על האלבום באמצעות שימוש בפלטפורמת הדסטארט, גיוס שהצליח וסייע לה להשלים את כל ההליכים כולל עבודה עם אמיר צורף באירופה עם החומרים ולשחרר את האלבום.

מאיה וקהל, זאפה. צילום: יובל אראל
מאיה וקהל, זאפה. צילום: יובל אראל

מופע ההשקה לאלבום החדש שהתקיים אמש במועדון זאפה התל אביבי (שוב, בחזרה לאותו מקום…) היווה הזדמנות מצוינת עבורי לחוות מופע שלם נוסף של מאיה ולהתענג על נוכחותה הבימתית, קולה שעושה נעים באוזן ולאסופת השירים הנעים עם מילותיהם ומנגינותיהם בין הבלדות לרוק הישראלי האישי, אותם ליוו הפעם רועי פלד בגיטרות חשמלית ואקוסטית, אייל לנזיני בקלידים, עופר קורן בגיטרת בס ואלעד כהן בונן על התופים.

מאיה ופסנתר, סולו. צילום: יובל אראל
מאיה ופסנתר, סולו. צילום: יובל אראל

אני יכול לאמר בבטחה כי למעשה כל שאמרתי אז, בעקבות אלבום הבכורה, תקף גם כעת, לא רק, מאיה עברה שדרוג ומיטוב בתהליכי היצירה, הכתיבה וההגשה, הטקסטים עשירים, נכונים ומלאים בדימויים מפתיעים, צבע קולה הוא כלי רב גווני היודע לגעת בשלל סגנונות. המופע שנמשך כשעה ויותר במהלכו התארחה הזמרת יוצרת רז שמואלי העניק לקהל שמילא את המועדון זמן איכות עם יוצרת מקורית היודעת לכתוב ולבצע חומרים המגיעים ממעמקי הנשמה או התובנה האישית, כל אחד שייקח זאת על פי תפיסת עולמו, כאשר השירים הסמי בלדות במהותם נדחסים לפרק זמן קצוב ודחוס שאמנם אינו פוגע באיכותם אך משאיר את המאזין עם חשק לעוד בית ועוד פזמון. כמו המעבר מסגנון לסגנון, נשמה, פולק, רוק, ריתמ'נבלוז ופופ הערוכים בחוכמה ומופקים בצבע עשיר בידיו האמונות של אמיר צורף.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע. צילום – שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע. צילום – יובל אראל

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d