המופע של שדי ההזיה ברעננה

מופע פותח בפסטיבל "רוק בפארק" באמפי פארק רעננה, להקת Incubus, שלישי, 09.06.2015, חימום – Tatran, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. תמונות מתפרסמות גם בכתבה ב"מאקו".

אני מרים ידיים למעלה ומודה – "לא, לא מכיר את Incubus, בחיים לא שמעתי את שמם ולבטח לא את החומרים שהם מבצעים, מנגנים ושרים", מכאן שהחוויה האישית שלי אמש באמפי פארק ברעננה הייתה חוויה נקיה, טהורה, ראשונית ונטולת מטענים מוקדמים, חוויה אותה תיארתי בזמן אמיתי – "קרחנת רוק עם הרבה כאוס, זה פשוט טוב, אינקיובוס הופכים את רעננה לעיר הבירה" (ראו שם, אינסטגרם).

אז מי אלו Incubus, מהיכן הם מגיעים, ומה הם רוצים? בכלל מקור שם ההרכב לקוח ממיתולוגיות עתיקות הנוגעות עוד בעלילות גילגמש ועובר לימי הביניים הפכו לאגדות סמי דתיות אודות שדים המגיחים באישון לילה למצעיהן של נשים השרויות בשינה ומעברים אותן, סוג של גרסה קדומה לסם האונס…הלהקה הוקמה בידי ברנדון בויד, זמר, ומייק איינזינגר, גיטריסט, עוד כשחבשו את ספסל הלימודים בבית הספר התיכון בקלבסס, עיירה בקליפורניה, השניים צרפו אליהם מתופף ובשנת 1995 כבר השיקו את אלבומם הראשון, ובעקבותיו צרפו חבר נוסף שהביא את המגע ההיפ הופי והאלקטרוניקה. באופן כללי Incubus מוגדרת כלהקת רוק אלטרנטיבי סמי גראנג'י הנושמת את המטאל והFאנק מטאל עם נגיעות של היפ הופ ואלקטרוניקה כסגנון יצירה, במהלך עשרים שנות פעילותה הספיקו חברי ההרכב להשיק עשרה אלבומים, כאשר האחרון – Trust Fall, שיצא במתכונת אי.פי וכולל בסך הכל ארבעה (!) שירים, שוחרר באפריל האחרון, סיבה טובה מספיק לצאת לסבב הופעות בינלאומי ולנחות בישראל, דווקא ברעננה…

אין זו הפעם הראשונה שלהם בארץ, הופעתם הקודמת התרחשה בשנת 2007 כאשר מלאו את האנגר 11 בנמל תל אביב במופע שהיה סולד אאוט, מבחינתי חור גדול בהשכלה המוזיקלית…

אבל למה לתפוס אותי בקטנות שכאלו? אמש בשעות האחרונות של השמש המנסה לתפוס עוד פיסת אדמה מעל הירוק ירוק הזה העוטף את האמפי בפארק העירוני ברעננה, מקום שהופך יותר ויותר לנקודת רתיחה למופעים בינלאומיים (בקסטריט בויז כפול 3 בשבוע אחד…, ג'טרו טול האגדית כל שנה שניה לערך…) הגעתי כדי לחוות את יומו הראשון של פסטיבל "רוק בפארק" שעבר כמה שינויים מזמן התכנון ועד רגעי הביצוע, במקור היו אמורים להופיע שלושה הרכבים, TATRAN המקומית כחימום, אחריהם ANTEMASQE החברים של פליי מ- RHCP וגולת הכותרת Incubus. בפועל רק בשעה שמונה וקצת עלו חברי TATRAN כדי לתת ארבעים וחמש דקות של מוזיקת פרי סטייל עם מיטב החומרים המוכרים שלהם והיוו רקע מצויין לתמונת פארק טיפה מאכזבת כאשר מתחם האורקסטרא של האמפי היה ממש ריק מקהל בעוד כמה עשרות מלאו את הגושים וקהל האלפים היה למעלה, במתחם הדשא המרוחק, בבחינת מחזיקי הכרטיסים העממיים..

רק כאשר החל המופע עצמו, וממש תוך כדי הצלילים הראשונים הלכה והתפתחה הזליגה האנושית מהדשא אל קדמת הבמה והמושבים לתפוס תאוצה, ככל הנראה על פי הנחיית המארגנים שלא רצו ליצור תמונת קהל לא נכונה, תכלס, רוב רובו של הקהל, קרי המעריצים, השקיעו את מיטב כספם בכרטיסי הדשא שמן הסתם היו יותר זולים, אבל נעזוב את הקטע הזה, בסופו של דבר, כמה אלפים, להערכתי בין ארבע לחמש אלף איש ואישה מלאו את המופע בשירה אדירה וריקודים במהלך שעתיים תמימות במהלכן הגישו חברי Incubus ובראשם הסולן הכריזמטי והמצודד שמיקד אליו את תשומת הלב כאשר חבריו עסוקים בשלהם – לנגן, ברנדון בויד שקילף מעליו שכבות שכבות של בגדים, החל מסוודר לא מובן בתחילת המופע (רבאק, לא שמעת על קיץ ישראלי לח ומהביל?…), עובר לגופיית פסים ללא גב החושפת חלון ראווה של קעקועים ומסיים בחצי גוף חשוף, שהחזיק את הקהל על רגליו חוזר ושר אחריו, מלווה אותו בכל תנועה עם עשרות סמארטפונים מרצדים (איפה כל המשקיעים, מחכים לכם ביוטיוב…) ליין אפ שכלל (הלכתי לבדוק אחר כך, הרי אני חדש בקטע של ההרכב הזה…) מהמיטב מתוך אלבומיהם, עם פתיחה של אחד החזקים שלהם Wish You Where here שנתן כאמור את האות לקהל לזרום לעבר קדמת הבמה ולתת תחושה סמי מועדון רוק בפארק די משפחתי (שליטה מוחלטת של כוחות הביטחון העירוניים, כשקב"ט העירייה, חגור בשכפוד מבצעי מפקח על הסדרנים סלש מאבטחים, שברגע הנכון הבינו שטובת הקהל קודמת לטובת הסדר והניקיון ובסך הכל מדובר ברוקנ'רול).

הברנדון הזה יודע את העבודה, המניירות, ההתנהגות, החופש, רוק סטאר משוחרר שנותן לקהל שלו את הרגעים הנכונים, לא פעם מתיישב על הבמה מול הקהל, נוגע לא נוגע בהם במרחק האפסי שגדרות הלחץ תחמו את ידי המעריצים ובמיוחד המעריצות, לא נח לרגע, פעם הוא נותן שואו של מתופף כשגבו לקהל עם שני מקלות תיפוף על צמד תופים הסמוכים למערכת התופים הענקית, פעם הוא מתופף על טמטם אפריקאי, רגע אחרי הוא כבר רץ לאורכה של הבמה כששערו הרטוב מזיעה מתנפנף מאחוריו ומעליו, כעת הוא צועק את המילים וברגע אחר הוא שר כבלדה מרגשת, הכל מטובל בעבודה מצויינת של משולש גיטרה בס תופים ובלווית סקראצ'ינג וטפטופי סאונד אלקטרונים מהחבר החמישי בהרכב אי שם למעלה מאחורי כולם, מסך ענקי המתוח בחלקה האחורי של הבמה מקרין ללא הפוגה את דמותו של ברנדון או אפקט ויז'ואל אחר מעין V-ארט לרגע עד שפריים ארוך של הקהל בקדמת הבמה תופס את הפריימטיים הויז'ואלי בפארק.

שעתיים (אמרתי כבר…) של מופע מלא אנרגיות לוקח אותי (טוב, יחד עם ההשוואה הוז'ואלית כמובן) לתחילת הקיץ הקודם, אצטדיון בלומפילד, כריס קורנל, סולנה של סאונדגרדן, נותן לקהל הישראלי שואו של פעם בחיים, הפעם, בזעיר אנפין, עוד חווית רוק של שנות התשעים וקדימה נוחתת על אוזני ופני הקהל הישראלי הצמא לגלובליות המוזיקלית המשכיחה את הקרחנה היומיומית של מדינה בטרפת…

ואני? לא גדלתי בניינטיז, הדי.אנ.אי שלי יותר מוקדם, סוג של תירוץ מדוע לא הכרתי את ההרכב, בטח באותם ימים הייתי עסוק בעניינים אחרים, אמש קיבלתי זריקת סטרואידים שהרימו אותי מעל הגיל הכרונולוגי למתחם יותר צעיר בהכרה.

ליין אפ: Wish You Where here, Anna Molly, Adolescents, Absolution Calling, Vitamin, Are You In?, Trust Fall, Wolves, Kiss, Nice to Know You, Here in My Room, Sick Sad, Pardon Me, DLYD, Megalomaniac (עם קריצה ל – Come as You Are של נירוונה…). הדרן: Drive, The Warmth, Crow ( עם קריצה ל She's So Heavy של הביטלס).

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של אינקיובוס

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של טטרן

וידאו