הפרויקט של נויפלד

למה פרויקט? כי אכן מדובר בפרויקט, כזה שיש משהו המזכיר פרויקטים אחרים הנעים כאן באגן הים התיכון, תמלילי משוררים, פזמונאים, נוצקים אל תוך לחנים בהתאמה, אחד אחד למבצע ווקלי אחר או אחרת, כולם יחדיו נאגדים בידי האיש שמאחורי הלחנים, הנותן בהפקה המוזיקלית כולה כמעין מנצח ראשי על התוצר המוגמר, אלבום אוסף תריסר שירים שנולדו למצעדי ההשמעות, לפריים טיים, למיינסטרים, חלקם אפילו לטקסים, יש גם קריצות לסביבה הגיאוגרפית שלנו (לא אירופה, המזרח התיכון…).

שמוליק נויפלד נחשב לאחד המלחינים והמפיקים המוערכים בתעשיית המוסיקה.  בתיק העבודות שלו מצויים הפקות ועיבודים למירי מסיקה, איפה הילד, ירמי קפלן, טיפקס, ועוד. הוא עוסק בכתיבת מוזיקה לסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ומחזות תיאטרון בנוסף להיותו מנהל מסלול הפקה מוזיקלית בבית הספר רימון.

האלבום "המשקפיים של נויפלד" יצא לאור בקיץ האחרון לאחר שנה תמימה במהלכה טופטפו שירים מתוך הפרוייקט למצעדי ההשמעות וזכו למאות אלפי צפיות והאזנות באמצעי התקשורת והאינטרנט: קול אחד – רועי נויפלד, נסיעת חינם – ערן צור, דבר והיפוכו – דניאלה מילוא, בדיוק אותו דבר – אבי בללי וסמדר אקראי.

באלבום מכנס שמוליק 13 מבצעים בתריסר שירים אותם כאמור הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית. בנו רועי נויפלד, ערן צור, מירי מסיקה, שלמה גרוניך, סיון טלמור, שמעון בוסקילה, דניאלה מילוא (The Voice), בעז בנאי, ריקי גל, ליאונל פרטיין, דנה ברגר, אבי בללי וסמדר אקראי, כל אלו מהווים את הפסיפס המוזיקלי האקלקטי של האלבום.

אמש, כמופע המרכזי בערב הנועל את פסטיבל הפסנתר במוזיאון תל אביב, הציג שמוליק נויפלד את מרכולתו המוזיקלית, עם כל השמות החשובים, נחשבים, וותיקים, צעירים, צעירים יותר, בלוויית קבוצת נגנים שנטלו חלק בהקלטת האלבום –  שמוליק נויפלד בעצמו בפסנתר חשמלי ואקורדיון, בנו רועי נויפלד בפסנתר חשמלי וסימפולים, עידן שניאור בגיטרה אקוסטית וחשמלית, אמציה זאבי בגיטרה חשמלית, מיכאל פרוסט בגיטרת בס, קרן טפרברג  על התופים וכלי הקשה.

המופע, כראוי וכיאות לאלבום מסוגו, עם שמות שכאלו בשורה הקדמית של אוחזי המיקרופון ובעלי השירה, היה מעין תצוגת תכלית של יכולות המשלבות סאונד וויז'ן. תאורה מתוחכמת ועשירה, העמדה על הבמה הגדולה ווידאו ארט ממוחשב (אם כי חלקו של מסך הלד יצא משימוש תוך כדי…) המוסיף תובנות לאסוציאציות העולות מהתמלילים והצלילים.

תריסר שירים, ברובם קליטים, עשויים נכון ומוגשים במקצועיות של אמני במה משופשפים, מי פחות ומי יותר, גם פרימדונות (לטובה, לטובה) היו על הבמה, אבל אנחנו מכירים אותן ואוהבים את ההצגה שלהן (מסיקה מירי, כן, אוהב את ההצגה הגדולה מהחיים שלך, תכלס), את הרגש המתפרץ בכח של אמן המילים מעצים החוויות והרגש (ערן צור, חביבי, אני מכוון אליך), את החיבור בין איש הטרקטור אבי בללי וסמדר אקראי (חיבור שחוויתי לראשונה במופע שהעלתה סמדר במועדון האזור), את הרגש, אהבה, כמיהה ויצרים חבויים לעומק של שמעון בוסקילה, השיר שנויפלד העניק לו "האמן", עם כל הויז'ואל שהקיפו והציפו, ממש לטקסים, אירוויזיון או פסטיבל זמר כלשהו, הוא צנוע אך איכותי הבוסקילה הזה…

התלהבות נוספת הייתה לי עם הביצוע של שלמה גרוניך, אחד שעומד ברמה הגבוהה ביותר בפזמונאות והיצירה המוזיקלית הישראלית, לא בגלל שהוא כבר לא ילד, אלא מכיוון שהוא פשוט גאון, פרנק זאפה הישראלי אני מכנה אותו, והוא יודע זאת, ולא בגלל הזקן שפם, בגלל התעוזה ושבירת המנגינות.

את אקט הסיום העניק נויפלד לנעמה כהן, כוכבת שרק עתה השיקה אלבום חדש, לא פחות ולא יותר מאשר להגיש את המשה פרץ שלו – "זיקוקין", השיר שנויפלד אחראי ללחנו.

וכן היו כאן להיטים שירוצו טוב במצעדי הפזמונים, עם יד מכוונת ומילה נכונה, ובכלל הצלילים העשירים, ולא, לא אדבר על רגשנות והתרגשות במהלך המופע, על עניינים עצובים פחות או יותר, אומר כי באופן כללי היה זה מופע מהנה, עשיר וחזק, אך יחד עם זאת, אני, כמות אחרים אינני רואה את המשכו מלבד האלבום המהווה מתנת חג ומועד לכל אוהבי המוזיקה הישראלית. לא רק כי זה סיפור סיפור לקבץ את כולם ביחד לבוקינג ארוך אלא כי שמוליק נויפלד, עם כל הכבוד, ויש כבוד, הנו  בעל עיסוקים רבים, לא כעידן רייכל (אמרתי פרויקטים) המריץ את סביבתו עמו כבשגרה למסעות מוזיקליים גיאוגרפיים, מגוונים ואקלקטיים…

ליין אפ: ערן צור – נסיעת חינם, ריקי גל – מנגן בפסנתר, אבי בללי וסמדר אקראי – בדיוק אותו הדבר, בועז בנאי – דלת מול דלת, דנה ברגר – טוב מזה, נעמה כהן – הכי קרוב אלייך אמא, שמעון בוסקילה – אח יא מאמא, האמן, סיוון טלמור – נשיקות וחיוך, דניאלה מילוא – דבר והיפוכו, רועי נויפלד – קול אחד, שלמה גרוניך – תני לי סימן, מירי מסיקה – כשתבואי, ברכת המלך, אף אחת, ליונל פרונטין – בני אדם, נעמה כהן – זיקוקים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו