זו כן אותה אהבה..

מופע מחווה לזכרו של אריק איינשטיין, פארק הירקון,  שלישי 07.10.2014,  נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. מתפרסם גם ב"מגפון" עיתון ישראלי עצמאי.

יודית רביץ ומיקי גבריאלוב. צילום: יובל אראל

יודית רביץ ומיקי גבריאלוב. צילום: יובל אראל

מילים טובות – הפקה אדירה, מצוינת ומתוקתקת לעילא ועילא, ליין אפ שרץ כמעט ללא תקלות ובאפס שיהוי בין אומן לאומן החזיק את ארבעים אלף הצופים, צעירים מאוד לצד מבוגרים, שלוש שעות תמימות על הרגליים באחד מאירועי השיא שעולם המוזיקה הישראלי חווה אי פעם. אזהרה – הפוסט הזה רווי בחפירות.

טוב, אחרי שהגדרתי בדיוק את המופע אפשר לרדת לרזולוציות הקטנות. כמעט שנה לאחר לכתו בטרם עת של אריק איינשטיין, ספורטאי מצטיין, שחקן, בדרן והאיש היחידי הראוי באמת ובתמים לתואר הזמר של ישראל, התאספו כארבעים אלף איש בפארק הירקון על מנת לצפות בשורה אדירה של מיטב הזמרים הישראלים, צעירים כוותיקים מלווים בחבורה ענקית של נגנים ומלווים אשר שרו משיריו המובחרים של אריק איינשטיין ויש מקום לשבח את אותה חברה מסחרית מתחום הטלפוניה הסלולרית שהשקיעה מכספה כדי לאפשר את ההפקה האדירה הזו לצאת לדרך ולרוץ ללא תקלות (בכל אופן כאלו הנראות לעיני הצופים) זו ההזדמנות ל"כפכף, קצת את סלקום – כאילו רבאק, תודה רבה על הכסף שהשקעתם אבל קצת נסחפתם, המופע הוא של המוזיקאים והקהל לזכרו של אריק ולא יומולדת\חתונה\בריתה\שבת חתן שלכם, (מה אני אעשה עכשיו עם עשרה סטיקים בעלי כוכב סגול מנצנץ שנשארו בתיק שלי…) בעקיצה קטנטנה – כשהמתחרים שלכם, אלו בצבע הכחול השקיעו סכום דומה בהפקת המופע של הרולינג סטונס הם לא רצו להתפאר בכך יותר מידי…

שלומי ברכה, ברי סחרוף ודני סנדרסון. צילום: יובל אראל

שלומי ברכה, ברי סחרוף ודני סנדרסון. צילום: יובל אראל

ערב שנפתח עם האזרח הכי צעיר בשכונה, הנשיא לשעבר מר שמעון פרס אשר בשעה שמונה ועשרה, מיד לאחר שידור החדשות בגלי צה"ל שלקחו על עצמם שידור רדיופוני חי, עלה על הבמה ופתח בדקה דומיה לזכרו של אריק, פרס בחליפה מסורתית מעוטרת בעניבה סגולה (הזדהות עם הספונסר…) נאם כמנהגו בפאתוס כמה משפטים לזכרו של אריק ומורשתו המוזיקלית – "הענקת לעמך צליל שחסר לו, צליל שאבד, אבל בעיקר הבאת לנו אהבה שאין דומה לה. אהבה לישראל, אהבה לישראלים, ומאז אנחנו אסירי תודה לך אריק. באנו הערב להתגעגע אליך, להתגעגע ולשיר אותך כפי ששרת אותנו". הפרס הזה, יודע בדיוק את המשפטים הנכונים.

מוש בן ארי וריטה. צילום: יובל אראל

מוש בן ארי וריטה. צילום: יובל אראל

זה הרגע לעצור לשנייה ולדחוף את ה"פורסט גאמפ" האישי שלי לסיפור, כילד ונער גדלתי בצילה של מסעדת "כתר המזרח" שממש מתחתיה שכן המשרד של חברת "הגר" שניהלה את אריק איינשטיין וכל חבורת לול המוטרפת, כן, ישבתי ליד אריק בשולחנות המסעדה כשעלה לשתות קפה ולהעביר דאחקות (אז קראו לכך מהתלות הומוריסטיות), הוא אפילו היה עושה לי "קונצים", פרצופים, חיוכים, תכלס, הוא נמנה על "אלילי המוזיקה" שהערצתי, אפילו הענקתי לו יום אחד רישום פחם שעשיתי לפי תצלום שלו בלהיטון, בשעות הצהריים הייתי קולט אותו הולך ברחובות האחוריים, קלונימוס, עזרייה מן האדום ושדרות עמנואל הרומי, חותך ומקצר דרך החצרות, במיוחד של משפחת מרגוליס שגבלה בחצר המשרדים, רק כי היה צנוע שכזה, לא רצה לבלוט ברחוב. יותר מאוחר כשכבר הייתי נער זכיתי לראות אותו בהופעה חייה, אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים, מופע החימום היה של חבורה צעירה בתחילת דרכה, "תמוז", זה היה בעיר הנוער בגני התערוכה, אמצע שנות השבעים, וכל השאר היסטוריה…

יובל בנאי ודני סנדרסון. צילום: יובל אראל

יובל בנאי ודני סנדרסון. צילום: יובל אראל

והמופע? וואו, היה אדיר, זה לא האדרנלין שמתכתב אתכם עכשיו, הספקתי לישון ולקום לבוקר חדש, להרגע ולהרגיע, לנסות ולהעביר את התחושות באופן רציונלי, אני חי את ההופעות בפארק מאז שאמי היתה סמנכ"ל חברת "גני יהושע" המנהלת את הפארק הגדול הזה, חוויתי את כל המופעים שהתקיימו בו, למעט מקהלת הצבא האדום, אז כן, מופע אדיר, מתוקתק ללא חריקות אמרתי כבר, מלא הפתעות ושיבוצים מיוחדים שלא זוכים להם בשגרה, שילובים מעניינים וקומפוזיציות שנולדו במיוחד למופע הזה, כל רגע ורגע המשחרר וואו מהקהל, סוג של חוויה ההולכת ונבנית, מתחילה חזק ומכונן וממשיכה בהגברת הקצב של הריגוש והחוויה, הי, אלו שלוש שעות תמימות (כן, המשטרה הייתה בסדר עם העם הפעם, נתנו להמשיך עד אחת עשרה ורבע) ביצועים שמשמרים את פס הקול המקורי אך יחד עם זאת אתה יכול להבחין בטביעת האצבע הייחודית בקולם של המבצעים ולחוות את החיבור האישי של כל אחד מהם עם השיר שהוא או היא מבצעים, להחנק בגרון מהתרגשות (כקהל) ולתת דרור לשירה האישית יחד עם המבצעים (כמה טוב שלא באמת שומעים אותך מזייף…), אפילו לרקוד עם המקצבים של השירים השמחים (פריבילגיה ששמורה לי ולעוד כמה אנשי תקשורת ששהו בין הקהל לבמה ויכולנו לנוע בחופשיות, שלא כקהל שהיה די צפוף מאחורינו…).

שלום חנוך ודפנה ארמוני. צילום: יובל אראל

שלום חנוך ודפנה ארמוני. צילום: יובל אראל

האמת, כולם טובים, כולם משובחים, כולם סוחפים, כולם אוהבים, אין מקום לנתח, לבקר, להעיר, פשוט לנסות ולהתחלק בחוויה הזו.

מי נטל חלק במופע הענק? האריות שבזמר הישראלי, זמרים וזמרות שלרובם חלק גדול בעשייה המוזיקלית לאורך פרקי חייו של אריק איינשטיין לצד צעירים יותר שהתכבדו בביצועי שירים באופן מעולה.

על השירה –  מוניקה סקס, מאור כהן, דודו טסה, דויד דאור, קרולינה, דני רובס, מוש בן ארי, ריטה, אברהם טל, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, קובי אפללו, יוני רכטר, יהודית רביץ, קורין אלאל, שלומי שבת, מיקי גבריאלוב, ברי סחרוף, יצחק קלפטר, משינה, נינט, שלום חנוך, דפנה ארמוני, אלי בן דוד, אלי יצפאן, שלום מיכאלשווילי, אסי ישראלוף, מיקו ג'מאל.

על הנגינה – חיים רומנו, מיקי שביב, שמוליק בודגוב, מורדי פרבר וחיים קריו (שהגיעו במיוחד מחו"ל), קריבושה, מאיר ישראל, אלונה טוראל, משה לוי, אבי סינגולדה, קותימן, גילי לייבוביץ, שלומי מנצור, שי לייבוביץ, יוסי מור, מיכאל שוורץ, גלעד דוברצקי, אורית שלום, עדי ויינברג ועוד שורה ארוכה מאוד של נגני תזמורת שמגיע גם להם מחיאות כפיים.

ומה שרו? מוניקה סקס – קפה טורקי, מאור כהן – בדרך לגימנסיה, דוד טסה – אני אוהב לישון, דויד דאור – סוס עץ, קרולינה – עוד ניפגש, דני רובס – יכול להיות שזה נגמר , גרייניק-אלתרמן – מחרוזת שירי ילדים (מה עושות האיילות, שבת בבוקר, אדון שוקו, גברת עם סלים) קובי אפללו – זו אותה האהבה, יוני רכטר – שיר אהבה סטנדרטי, יוני רכטר ויהודית רביץ – צער לך, יהודית רביץ, יוני רכטר, קורין אלאל – דואט עם הקליפ של עטור מצחך, שלומי שבת – הכניסיני תחת כנפך, מיכה שיטרית – סע לאט, ברי סחרוף – היא תבוא, יצחק קלפטר – יושב על הגדר (ברי סחרוף – גיטרה, ארקדי דוכין – בס), אברהם טל – שביר, משינה – קח לך אישה, מחרוזת בובה של לילה עם "מה קשור" ואלי יצפאן, דני סנדרסון – היה לנו טוב, נהיה לנו רע, נינט – אמא אדמה, שלום חנוך – מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, שלום חנוך – אמא שלי, שלום חנוך ודפנה ארמוני – אבשלום, שם טוב לוי עם קובי אפללו, קורין אלאל ודני רובס – שיר אחרי המלחמה, מוני מושונוב וגיא בוקאטי – היה היה, כל האמנים – אני ואתה – דואט עם הקליפ.

ובקטנה – נחזור רגע ל"פורסט גאמפ" שלי, הסיפור על ההליכה ברחובות האחוריים, בחצרות, באריק היו ניגורים, מצד אחד זמר ושחקן שאהב לצחוק ולעשות דאחקות, אולם מצד שני ובמיוחד בעשרים השנים האחרונות היה איש של בית, התה והלימון…אם הוא היה חי כיום זה ברור במאה אחוז שהוא לא היה נותן את ידו למפגן המוזיקלי הזה, לחלוטין, אז עם נאמר שבסופו של דבר הושגו כאן כמה מטרות, לשחרר חובות מוסריות של מוזיקאים, להבטיח את עצמאותה הכלכלית של משפחתו ובצדק הרי שהאירוע והקונספט הם באמת לא ברוחו של אריק, את החיבור האמיתי וההערכה הכי כנה וצנועה לזכרו חוויתי במופע של מי שהיה יד ימינו המוזיקלי שנים רבות מיקי גבריאלוב, כאן המילים.

תמונות – וואו, שתי מצלמות שלכדו  1,500 תמונות, מהן נבחרו המוצלחות ביותר

לחצו כדי לצפות בגלריית תמונות מהמופע שצילמה שילי אראל

לחצו כדי לצפות בגלריית תמונות מהמופע שצילם יובל אראל

לחצו כדי לצפות בגלריית תמונות מהנעשה מאחורי הקלעים שצילמה שלומית כרמלי

וידאו גולשים (לחצו על הקליפים כדי לקרא את שמות המצלמים)

 

 

 

 

כמעט כל המופע!! פליי ליסט – חור שחור

 

פליי ליסט – etya cohen

 

8 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s