דיווח מהשטח

אחד יותר מידי, יותר מידי…

מופע השקה לאלבום הבכורה של ההרכב 1,2Many במועדון הפסאז' בתל אביב, רביעי, רבע לחצות, 23.07.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

יותר מידי, השקה, פסאז'. צילום: יובל אראל
יותר מידי, השקה, פסאז'. צילום: יובל אראל

קלישאה – את ההרכב 1,2Many פגשתי לראשונה לפני ארבע שנים במסגרת ליין האינדי "לכלוך באוזן" של לאון פלדמן, זה התרחש בערב שהוקדש להרכבים עם נשים, ב – 1,2Many יש שתיים כאלו. כמה חודשים לאחר מכן הזדמנתי למופע מלא של ההרכב, באותו מקום, אוזןבר.

כך כתבתי עליהם אז – "הרכב המשלב רוק עם טעימות סול ובלוז, הסולנית טליס וחיזוק נשי בין הנגנים המתופפת ניצן גולדברג, נתנו לערב את טעימות הנשמה הקצביות השחורות, גרוב אמיתי".

פרסומת

מידי פעם הייתי מבחין בהם, בטליס ובטל בנחלת בנימין, עד שהבנתי שהקוזה נוסטרה שייך לטליס, בר הופעות בחצר האחורית, סוג של מקום לשוליים הקופצניים והפרועים של תל אביב, מקום שנפח את נשמתו הכלכלית בנשף בן יומיים עם טובי בינינו ובנותינו…

מעת לעת הם, ההרכב, שחררו שיר בודד למחנה הלהקות, אחד מהם "בירה בבירות" העיר לא הבקבוקים, היה סוג של מחאה, לצאת מהלחץ המקומי, לדפוק בירה בעיר האויב שהייתה פעם סוג של אירופה במזרח התיכון…

עכשיו, לאחר אחרי עבודה שהתמשכה מעל שלוש שנים, כתיבה, הלחנה, הקלטות, חזרות, שחרור סינגלים, והופעות בכל מקום בארץ הגיעה הרגע בו חברי ההרכב ממשו את חלומם – השקת האלבום הראשון.

פרסומת

 

ליל רביעי, המרתף של מועדון הפסאז' ברחוב אלנבי, אחד המקומות היותר בטוחים ממפגש עם טילים וחתיכות ברזל הנופלות מהשמיים, ממש לקראת חצות, בהיפוכו של היום, הפציעו חברי ההרכב על הבמה המקומית למופע דחוס אך שמח, עולץ וחגיגי, לכבוד השקתו של אלבום הבכורה במתכונת פיזית, עם דוכן של מרצ'ינדייז  הכולל עותקי האלבום, חולצות טי ותיקי גב, בקבוק וויסקי אחד והרבה אלכוהול ניסו לשוות את הלילה כחגיגה שמחה המרוחקת שנות אור מהמתרחש בחוץ, רחוק מכאן, בדרום.

ניצן, שלנדא, טל, פסאז'. צילום: יובל אראל
ניצן, שלנדא, טל, פסאז'. צילום: יובל אראל

טליס קליין, הכותבת, מלחינה וזמרת, עם חציה השני טל א' אברהם הגיטריסט והמלחין, ינון שחף הבסיסט וניצן גולדברג המתופפת, הרימו את הקהל הצעיר והשמח בפסאז' למקומות טובים הלילה, עם ליין אפ הכולל את אחד עשר שירי האלבום ועוד שיר אחד חדש ובתולי, כשהם מארחים לצידם את נעמן שדמי הקלידן מההרכב "לוסיל" שעשה להם את המיקס באלבום מחד ואת שי לנדא "שלנדא" מגולשי אבן נייר ומספריים באורגן השני מאידך.

טל, טליס וינון, אחד יותר מידי. צילום: יובל אראל
טל, טליס וינון, אחד יותר מידי. צילום: יובל אראל

הטקסטים שלהם, באנגלית, המוטמעים במנגינות סוחפות ומרקידות, קורצים להוויה בינלאומית, לא ממש התייחסות להתרחשות המקומית, סוג של קריצה שאף הפכה מסחרית בהזדמנות אחת, כשהצטרפו לגל המתפנקים בצידי חברות מסחריות עם שיתופו של השיר Probable Cause בקליפ פרסומי לאופנת קסטרו. הכיוון הזה יכול לקחת אותם ובמזל והסיכוי הנכון להרימם מהשלולית המקומית לבמות יותר נחשבות מעבר לים, לפני שהאסלם הפונדמליסטי משתלט לחלוטין על אירופה…

אחד יותר מידי מוכנים כבר לארוז את כלי הנגינה, מזוודות טרולי קטנות עם מכנסי סקיני ונעלי ריקוד ולצאת לסבב הופעות ברחבי אירופה, קדימה, תתארגנו על זה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: