יום רביעי, אוקטובר 28, 2026

המסיבה של מסיקה

מופע השקת האלבום "סימנים על החול" של מירי מסיקה, משכן אמנויות הבמה, רביעי 02.072014. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון ישראלי עצמאי וגם ב"סלונה" מגזין אינטרנט לנשים.

מירי מסיקה, דרמטית ואנרגטית. צילום: יובל ושילי אראל
מירי מסיקה, דרמטית ואנרגטית. צילום: יובל ושילי אראל

איזו הרגשה טובה להתרווח במושב מרופד באולם ספון העץ של בית האופרה הישראלית בתל אביב, אקא משכן אמנויות הבמה, מאחוריך עוד 1,650 איש ואישה, גם כמה ילדים, לבושים במיטב מחלצותיהם, ולא, הם לא ממתינים לטנורים או לבריטונים, הערב האופרה מארחת את מירי מסיקה, כוכבת אמיתית בצמרת המיינסטרים של הפופ הישראלי.

ילדה טובה הרצליה, המתהדרת במדף אלבומים שכולו פלטינה וזהב, והנה הערב היא חוגגת את השקת אלבומה החמישי "סימנים של חול", פרוייקט מוזיקלי בהפקתו ועיבודו של בן זוגה אורי זך תוך שיתוף פעולה עם שורת זמרים, יוצרים ומבצעים מהמערב עד המזרח, אף הם נמנים על המיינסטרים הישראלי, טל שגב, קובי אפללו, הצמד גיא ויהל, קרן פלס (החברות הכי טובות וזה…) ואדיר גץ.

זה היה רק תמול שלשום כאשר סיפרתי על המפגש הראשון שלי עם מירי מסיקה אותו חוויתי לפני מספר שנים, נגררתי בערב יום הולדתי לתיאטרון יהלום ברמת גן, נאמר לי שזו תהיה הופעה מיוחדת ושזורה בלהיטים, האמת, לא ממש האזנתי לזמרת, זה רפרף לי בראש קצת מהטלוויזיה, אולי מהרדיו, אבל לא ממש ממוקד. כאשר המופע החל, הבנתי שהרווחתי ובגדול, התחוור לי שהכרתי חלק גדול מהשירים, הסתבר לי שמדובר בזמרת איכותית בעלת קול מצוין, הופעה מרשימה והרבה כנות ורצון לשתף את הקהל במחשבותיה. לפני שנתיים נכחתי במופע השקת אלבומה הרביעי "מלך" המתהדר כבר בתואר זהב ומעת לעת הספקתי לראותה מתארת במופע כזה או אחר. 

מסיקה, אוריינטליות מרומזת. צילום: יובל ושילי אראל
מסיקה, אוריינטליות מרומזת. צילום: יובל ושילי אראל

"סימנים על החול", אלבומה החמישי של מירי מסיקה, מגיע אחרי ארבעה אלבומים מצליחים ואלבום הופעה אקוסטית, שהנפיקו להיטים רבים וקיבעו את מעמדה של מירי מסיקה כאחת מהזמרות הפופולריות בארץ. למעשה, תשע שנים מאז שהיא נחשפה באוזני הציבור וזכתה בכל תואר אפשרי, הפכה מירי מסיקה לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, עם רפרטואר עשיר ומגוון ואינספור הופעות מצליחות על הבמות הגדולות ביותר בכל רחבי הארץ.

כאמור, אל מול אולם מלא בקהל שהצביע ברגליו הגישה אמש מירי מסיקה מופע עשוי נכון ומהוקצע בליווי הרכב הנגנים שכלל את עופר פלד בכלי נשיפה, עודד מאיר בטרומבון, אייל הלר ויניב דדון בגיטרות, מיקי ורשאי בגיטרת בס, אמיר פינטו בכלי הקשה ותומר צדקיהו  על התופים, חלקם מלווה את מירי גם בהקלטות האלבום הטרי.

המופע נפתח בביצוע השיר "אשה חרסינה" הלקוח מאלבומה הקודם "מלך", שיר שיושב היטב בפלייליסט ואף טיפס למקומות ראויים במצעדים השנתיים בתחנות הרדיו, מיד אחריו השיר "טיפה, טיפה", הסינגל הראשון של מירי מאלבום הבכורה שלה משנת 2005, כעת היא מלקטת מהאלבום השלישי "חדשות טובות" את השיר יום ראשון ומעלה טורים בביצוע משכנע לשיר "מאמי" מאלבומה השני "שלום לאמונות".

אכן פתיחה מצויינת שמחזיקה את הקהל קשוב ומחובר ללהיטים הכל כך מוכרים לו, זה הזמן להגיש את הדג'סטיפ הראשון – את הסינגל החדש, פרי שיתוף הפעולה עם חברתה הטובה ביותר (כבר אמרתי זאת…) קרן פלס שתמללה והלחינה עבורה את השיר הדי מיוחד, הנפתח במקצב אלקטרוני ההולך ומתעצם בהמשך בלוויית כלי מיתר דרמטיים, קליט, מרקיד, הנוסחה הנכונה, יש אנשים, במקרה הזה, נשים, שבורכו ביכולת כתיבה והלחנה מצויינים, מבחן התוצאה – להיט. מסיקה ממשיכה להכות בברזל החם ולוקחת את הקהל הממלא את האולם הענק לריצה קלה – "רוץ ילד רוץ" למילותיו של אמיתי בן נון ולחן של אדיר גץ (זה החלק החזק לטעמי בגץ, הלחנים), מעין בלדה רומנטית עם קורטוב אתני, נגיעות של מסע אפי, ממש פס קול קולנועי, מירי אוהבת את הדרמטיות, יש לה את הקטע הזה, המשחק המודגש, הדו שיח לעתים קרובות עם הקהל, אוהבת לשתפו בכאילו סודות מחיי היום יום, הוא והיא ושאר ירקות, הקהל בכפיים, מתרגש מהמחוות האינטימיות שמסיקה מרעיפה עליהם, הוותיקים במעריצים כבר מכירים את השטיקים הקבועים, אבל, בינינו, כמעט כל אומן מחזיק כיום בכיסו קומץ סיפורי מעבר להופעותיו…

מסיקה, הפריימטיים של המיינסטרים. צילום: יובל ושילי אראל
מסיקה, הפריימטיים של המיינסטרים. צילום: יובל ושילי אראל

כעת מראה מירי איך היא יכולה להגיש דואט לבד, את השיר "משיב הרוח" האפוף כלי מיתר בנימה אוריינטלית דרמטית וכובשת שכתב קובי אפללו, מירי מגישה בעצמה, בקול אחד, האמת, בינינו, היא יכולה לעשות זאת, יש לה את המנעד והנוכחות, אבל אני הייתי מכבר לראות את שניהם על הבמה בדו שיח המזכיר מעין פיוט ותפילה אל אלוהים, כן מירי מזכירה את אפללו ואומרת שבעקבות השיר הזה היא מבינה איך קובי מאמין…

בכלל יש לה את הקטע הזה למירי מסיקה, אחרי שהיא מספיקה לרדת על עצמה ולאיים על הקהל בשורות הראשונות שאוי ואבוי עם המחוך שלה יתפקע, הם יפוצו לכל עבר יחד עם אלפי הזכוכיות המשובצות בחלקה העליון של שמלתה, תסלחו לי אבל שכחתי את שמו של המעצב, זה באמת לא בין נושאי התמחותי, אבל גם עם התדמית העצמית המוזרה הזו היא לא חוששת לענטז בפני הקהל במעין מחווה לצלילים האוריינטליים, בעדינות, לא ממש ריקודי בטן, ככה עם הידיים מושטות אל על והגב נע לצדדים אט אט.

המופע ממשיך כשהוא משובץ במיני שירים שכולם להיטים מאלבומיה הקודמים לצד האלבום הטרי, האמת, לאף אחד עדיין אין אותו, רק לאנשי התקשורת נתנה ההזדמנות להאזין לו במתכונת הדיגיטלית, לא רק זאת גם לקבל עותק ממנו בכניסה למופע, הקהל האדוק והמעריץ הזדרז לדוכנים שנצבו בתום המופע באכסדרה כדי לרכוש לעצמו עותק או שניים.

מירי מסיקה, בליגה העליונה, אין ספק. צילום: יובל ושילי אראל
מירי מסיקה, בליגה העליונה, אין ספק. צילום: יובל ושילי אראל

כשהזמן רץ והשירים עושים טוב לקהל, הרבה מעריצות, נשים מבוגרות לצד צעירות, אורחים ומוזמנים, סלבס כאלו ואחרים, אווירה של חגיגה באולם, אני כבר סופר שעה וחצי על השעון והרשימה עוד ארוכה.

ואכן המופע ממשיך, אמנם רק חמישה אלבומי אולפן באמתחתא של מסיקה, אבל הם טעונים בלהיטים והפליי ליסט רק מתעשר, הקהל מרוויח בגדול, אומרים שזה פשוט תענוג. הם כבר מריחים את הדסרט, המעריצות והמעריצים מתחילים אט אט לנטוש את המושבים המרופדים ולרקוד ולפזז במעברים, הזרם הדקיק הופך לנחשול שמציף באחת את הרחבה מול השורה הראשונה, זהו, הנימוס תם, עכשיו רק חגיגה, הם והן שרים ורוקדות, אנחנו כבר ממש בקצה של הקצה עם "נובמבר", כאילו הלהיט האולטימטיבי, שם נרדף למסיקה.

היא יוצאת אל מאחורי הקלעים וחוזרת בהרף עין כדי להגיש את ההדרן שכבר הופך למעין דו שיח די צמוד עם הקהל הנדחס מול הבמה, מירי משחילה עוד שיר מהאלבום החדש "עזור לי", ומבקשת לסיים עם "מלך", אבל היא פשוט נשמה, חוזרת שוב לבמה, מלווה באייל הלר עם גיטרה אקוסטית, מגישה שיר ספרדי – Gracias a La Vida, האמת, לא הבנתי את החיבור מהמופע הדרמטי של מירי לשיר הצ'יליאני הזה שחובר בשנות השירים ואומץ בחיבה רבה בידי שורת זמרות עם ידועות מג'ון באעז ועד מרסדס סוסה, אבל ניחא, הנה מגיע לסיומו הערב הראשון במסע ההשקה המפואר שמירי מסיקה מתכננת, בסוך החודש היא תחגוג באוויר הפתוח באמפי שוני, תחזור לתל אביב שוב, תדרים לעומר ותסיים בהיכל התרבות בראשל"צ. מיינסטרים אמרתי…

ובקטנה – אכן מירי מסיקה יושבת במקום טוב באמצע בסצנה הזו המוגדרת כמיינסטרים, יעידו על כך שלל תואריה, אלבומיה והקהל שמלא את המשכן, הייתי שמח ושלם יותר לו הייתה גם מארחת את חלקם לפחות של הזמרים ששתפו עימה פעולה באלבום הטרי.

סט ליסט: אישה חרסינה, טיפה טיפה, יום ראשון, ממי, דמעות, רוץ ילד רוץ, משיב הרוח, באה אליכם, שיר לשירה, שיר תקווה, ברכת המלך, בנות, תזכיר לי, אף אחת, שתדע, חוזר בחזרה, קולות הלב, שלום לאמונות, לשם, נובמבר.

הדרן: עזור לי, מלך, Gracias a La Vida.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

הכי חדשים

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

נוסטרדמוס, איינשטיין והגולם נפגשים על הבמה

מה משותף לנביא העתידות נוסטרדמוס, למדען אלברט איינשטיין ולגולם מפראג? לכאורה, לא הרבה. אלא שהכוריאוגרפית נדיה טימופייבה...

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

4 הערות

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....