דיווח מהשטח

ערב לזכרו של גבריאל בלחסן במועדון בארבי

כמה מילים ומראות מערב שנערך בתאריך 01.01.2014 במועדון בארבי כמחווה לזכרו של גבריאל בלחסן המנוח. ליקט את הנאמר – יובל אראל.

ידידיה בלחסן, זוכרים את האח גבריאל. צילום: יובל אראל
ידידיה בלחסן, זוכרים את האח גבריאל. צילום: יובל אראל

ראשית אומר כי הפעם, בשונה מתמיד, הגעתי למופע המיוחד הזה כדי לחוות נטו את התחושות והאווירה, לראות, להאזין יחד עם קהל המאות שמילא את מועדון בארבי עד תפוסה מלאה, ערב שהשאיר קהל רב מאוד בבית לאחר שאפסו הסיכויים להניח יד על כרטיס כניסה.

מספר חודשים לפני מותו הפתאומי של גבריאל בלחסן, הוא הספיק להקליט שמונה יצירות חדשות שהיו עתידות להתאגד יחדיו לאלבום. "חייך עכשיו", שיר הנושא של האלבום, הוקלט כחודשיים לפני מותו של גבריאל. בשיר זה דורש גבריאל בלחסן מהמאזין לשמוח בחלקו כי יש אנשים שהחיים שלהם קשים יותר. גם בשיר זה, כמו בשיריו הקודמים מצליח גבריאל לתאר את המציאות בדרכו הייחודית, החשופה והכנה מבלי לנסות לייפות אותה.

זהו שיר שמאפיין את התקופה האחרונה בחייו, תקופה של התחדשות, של עבודה אינטנסיבית יחד עם אחיו ידידיה על האלבום החדש. מתוך רצון לסייע לשיקומם של אנשים נוספים שסובלים ממאניה דיספרסיה (דו- קוטביות) . האלבום הוקלט באולפן הביתי של ידידיה בתלמי אליהו, ועתיד לצאת בחודש הקרוב. "התו השמיני", חברת התקליטים של בלחסן ומשפחתו החליטו לשמור על החומרים בדיוק כפי שהם מתוך כוונה לשמור על האותנטיות המתבקשת בפרויקט מסוג זה.

פוסט זה איננו סיקור תקשורתי, זהו ניסיון ללקט כמה מהאמירות שנאמרו במהלך ולאחר המופע המרגש, סוג של חוויה סמי דתית אל מול מוזיקאים הניתנים להגדרה כנביאים, איש איש בפני עצמו וביחד, ערב שהביא את התחושות, הרגשות לתעצומות, שעתיים תמימות בהן הפכך מועדון בארבי לבית מקדש מוזיקלי לזכרו של אחד המוזיקאים היותר מוכשרים ומלאי תהפוכות שהלך לעולמו בטרם עת בקיץ האחרון – גבריאל בלחסן.

משפחת בלחסן, שעמדה יחד עם אנשים טובים נוספים, מאחורי מפעל ההנצחה הזה, ביקשה לשוות לאירוע נופך משפחתי, אינטימי, חברי, חברותי, צוותא שכזה, ללא תקשורת, ללא סיקור, אולם גבריאל בלחסן איננו נכס, אם אפשר להגדיר אדם ואפילו יוצר כנכס, של המשפחה בלבד, גבריאל, כיוצר שמילות ומנגינות שיריו לבד ועם אלג'יר הלהקה בה היה חבר, הנו נכס כלל הציבור, אותו ציבור שאוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומדקלם באהבה רבה את מילות שיריו, התדהמה והכאב של ציבור גדול זה, בעקבות לכתו של גבריאל לעולם אחר, מצביעות על היותו נכס ציבורי בעצם שיתופו את מחשבותיו, מילותיו ומנגינותיו עם הכלל.

ערב הזיכרון שהתקיים אמש במועדון הבארבי בתל אביב היה מעין טקס מוזיקלי כביר בו נטלו חלק מעל הבמה שורת מוזיקאים שכבדו את זכרו של גבריאל בביצועים לשיריו – יוסי בבליקי ודוד פרץ, ערן צור, נועה בלחסן, אביתר בנאי, רונה קינן, שלום גד, יהוא ירון, ברי סחרוף, עמיר לב, מיכה שטרית, להקת אלג'יר ואביב גדג', שולי רנד, אהוד בנאי, ולצידם הנגנים עמי רייס, אביב ברק, עופר קורן, גיל פדידה, להקת הבלחסניה – אוהד בולוטין, עדי הר צבי, רון בונקר וידידיה בלחסן

את הערב הזה הפיקו רון בונקר וחברת התקליטים של בלחסן, "התו השמיני", ומועדון הבארבי, שפעלו בהתנדבות, כל ההכנסות מהערב מיועדות להנצחת שמו ויצירתו של בלחסן.

הייתה זו עבורי הזדמנות פז, לעמוד קרוב קרוב לבמה ולחוות ממקור ראשון ביצועים לשירים שהפכו להמנונים של כאב, תוגה ונשמה עוד בימי חייו מלאי התהפוכות של גבריאל, מבוצעים בידי אותם גיבורי שירה שעלו בזה אחר זה לבמה, להפנות את הראש מעת לעת לאחור ולראות את הקהל הרב הנושא עיניו לעבר הבמה ובפיו מושרים השירים כסוג של חוויה מיסטית דתית, גם כשהערב הסתיים כמתוכנן, ללא הדרנים אלא בשורת תודות לכל שעסקו במלאכה להפקתו, הקהל עדיין נשאר במקומו כמצפה, כהמום מקטיעתה של החוויה באחת, בחורים צעירים שהיו בבית הספר היסודי כשהשמש המוזיקלית של גבריאל זרחה, שהספיקו כבר אז להגיע עד העיר הגדולה ולחוות את המופעים ההם, של אלג'יר, של גבריאל.

ובסוף, נשארו החוויות, נטועות עמוק עמוק בזיכרונותיהם של כל אלו שמלאו את המועדון, חלקם ביקשו לחלוק את מחשבותיהם הספנטניות עם הכלל, הנה כמה מהן:

יובל בריל – "אז הלילה התכנסנו בבארבי תל-אביב, מאות אנשים, פנים שכבר ראיתי לפני עשור בהופעות של להקת אלג'יר הזכורה לכל כך טוב, חלקנו ממש נגענו בחייו של, יותר מזה, גבריאל בלחסן ז"ל , נגע בחיינו, נגע ושינה קונספציה, אהבה ומחשבה. שמתי לב כי לא מעטים יצאו מהמופע אתמול שקועים במחשבות וצער מהול בהמון אושר ואהבה, רשימת אמנים מהשורה הראשונה חלקה כבוד לאיש והחבר, ביצועים מרטיטי לב לשיריו הכ"כ לא פשוטים, שיחות ארוכות שנערכו לפני התמקדו בשאלה, לפחות עבורי, מי , מי יקח את השיר המצ"ב לבמה בערב כ"כ מרוכז ומרגש וכמו מהמר ששם את כספו על הסוס הכי נכון בדרבי של תיז אל נבי באיזו עיירה פסטורלית על הגבול של אנגליה וסקוטלנד, כמו רבים שחשבו על כך, השיר הזה נותר ללא ביצוע וייצוג למרות שהוא בטוח חקוק אצל הרוב המכריע של מי שהיה שם. שלום גד, הבאמת נפלא לקח את האסיאתית הקטנה ופרט את משנתה בצורה הכי מרגשת מאז גבריאל והקטין את הסיכויים וכמו שהתקדם הערב הבנתי שאת השיר הזה השאירו לזכרון הקולקטיבי שלנו, עם הביצוע המקורי והבלתי מתפשר. אז תודה לרון בונקר שהפיק ערך וטרח שהערב הזה יהיה בלתי נשכח ואני מתכוון לבלתי נשכח לעד. תודה לכל היוצרים הנפלאים שחלקו שיר אחרי שיר על הבמה ואלה שמות לפי סדר הופעתם על הבמה: יוסי בבליקי ודיויד פרץ, ערן צור, נועה בלחסן, אביתר בנאי, רונה קינן, שלום גד, יהוא ירון, ברי סחרוף, עמיר לב, מיכה שיטרית, שולי רנד, אהוד בנאי, אביב גדג', עמי רייס וידידיה בלחסן. תודה לבני המשפחה, שמצאו את המקום והכח לעמוד על הבמה ולומר מספר מילים שנגעו וצבטו וכמובן תודה לכל מי שטרחו על ההפקה סביב, כמו שאול בארבי, שהיה ברור שערב כזה לא יכול לקחת מקום בכל מקום אחר. עוד נתגעגע רבות לגבריאל בלחסן ז"ל, מזלינו שנותרנו עם יצירה שתמשיך ללוות אותנו שנים רבות לעתיד. יהי זכרו ברוך !!"

לאון פלדמן – "אוי גבריאל, אם היית יודע מי שר היום את השירים שלך, היית משתגע"

עידו אום – "היה ערב עוצמתי, מדהים ובעיקר מרגש מאוד. תודה רבה למארגנים וכמובן לרון בונקר, שלדעתי נתן את אחד הערבים הגדולים ביותר בקריירה שלו ( בחיים שלי לא שמעתי אותי מנגן ככה). תודה!"

אלי שיטרית – "הגוף אולי איננו, אבל הנשמה והמוזיקה כאן כדי להישאר! גבריאל בלחסן"

יובל רוזין – "כמאמר שירו של אחד המופיעים: קצב ועצב הולכים יד ביד"

צופית שרון – "ריגושים"

ואני, כמו בכל פעם שאני ניצב מול במה, יש בי מעין חיידק שכזה, יש הקוראים לכך OCD , יש הקוראים לכך "דודה", אבל אני חייב ללכוד ולתפוס את הרגע, ובמהלך המופע, למרות שהגעתי רק על מנת לחוות את הצלילים כמות שהם, עם הקהל הרב, לא יכלתי לעמוד בכך, שלפתי את הסמארטפון וצילמתי, את המוזיקאים שעלו לבמה וביצעו את השירים, ומיד שלחתי את התמונות לרשת החברתית, לאלו שנשארו בבית כי לא נותרו יותר כרטיסים, שידעו ויחוו, ולו במקצת מהמתרחש כאן במועדון בארבי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, אלו שצולמו בסמארטפון.

וידיאו גולשים

פליי ליסט מלא של המופע, צילום – NAVOT

פליי ליסט של המופע, צילום – TUBEREVENGE 

פליי ליסט של המופע, צילום – LOVE MUSIC

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

  1. ערב מהמרגשים שהיו, שמרגיש בבוקר באחרי שחבל שנגמר, התעלות של הרגש !!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close