מופע ראשון משניים, ההרכב האמריקו-ישראלי אש מים Firewater באוזן בר, חימום – גולשי אבן נייר ומספריים, סדר אפטר פרטי, 26.03.2013, נכח, נע, מחא כפיים, אה, וגם צילם, תיעד וכעת מדווח – יובל אראל.
לפני הכל אני חייב לאמר שני דברים – האחד – ממש דקות לפני שאש מים עלו לבמה באולם המוארך של האוזןבר ניגשתי למשה מהצוות וביקשתי שיתן לנו קצת מהאורות הצהבהבים בקדמת הבמה כדי שהתיעוד יצליח, משה חזר עם תשובה מטוד שהוא מעדיף יותר דארק מהתאורה הדלוחה (המשך יבוא). השני – חייב לתת מילה טובה לאוזןבר ולמי שאחראי על הסידורים, הבוקינג והזמנת הרכבים אורחים מעבר לים, ייחודה של האוזןבר לעומת מועדונים אחרים היכולים להכיל כמה מאות ואף אלפים היא ביכולת לאתר הרכבים אקלקטים, דקדנסים, איזוטריים, איכותיים שמשביחים מעת לעת את ההוויה בסצנה המקומית. עד כאן.
טוב, אש מים, או בכינוי הרשמי Firewater הם לא ממש הרכב קבוע וסטבילי, מדובר למעשה בבחור אחד, די כשרוני, אולי אפילו מאוד, בשם טוד אשלי, בעברו הזמר של הרכב ניו יורקי שהתיימר בשם "שוטר הורג שוטר" סוג של פאנק רוק מהול ברוק תעשייתי, הרכב שנע על הגבול בין שנות השמונים לשנות התשעים (שזה אומר שטוד נמצא בשטח די הרבה שנים).
אפשר אפילו לאמר כי ההרכב הנוכחי אש מים ממשיך במובן מסויים בקו של ההרכב הקודם, קו שאינו קו, כי הכלל הוא שאין כללים, זהו מעין תמהיל הבוזק תבלינים מצנצנות המגיעות מרחבי העולם – החל מסקא, ג'אז, פולק ישן וטוב וקמצוצי קברט, כל אלו מתלבשים על נתחים עסיסיים של השפעות מזרח אירופאיות ככליזמר וחפלות של צוענים.
מסביבו של טוד מתקבצים מוסיקאים שונים, הבאים והולכים, ההרכב משנה צורה וגוונים, כל אחד מביא את דרשתו ומשנתו המוסיקלית אל תוך הקולקטיב הזה, ככה על שורה אחת נטלו חלק באש מים בעבר ובהווה – דווין דניסון מההרכב the Jesus Lizard, יובל גבאי מלהקת Soul Coughing, ג'ניפר צ'רלס מההרכב Elysian Fields, ועוד כמה שמות מוכרים כאן בסצנה – תמיר מוסקט ואורן קפלן , מהבלקן ביט בוקס וגוגול בורדלו.
זה אחלה רעיון, לוקחים גאון אחד, עוטפים אותו במחוננים והתוצר הוא מרקחת עשירה של צלילים, מגנינות, רעיונות טקסטואלים, השפעות ואווירה גלובלית שדרך אגב גורמת לאגן ולרגליים לזוז מהמקום בו הם נמצאים.
אז מה היה לנו אמש? אמרתי כבר מקודם סדר אפטר פארטי, אחרי הבליסה של ליל אמש והאפשרות היחידה אחרי הייתה "כל מיני היפסטרו בארים" הערב (זה כבר אמש) החזירה את השפיות לעולמנו, חבירה של אוזןבר לחברת היינות "גמלא" הניבה עד עתה הופעות איכותיות, אני לא מעורה בפרטים הקטנים אבל מניח שהיינים שמים כמה ג'ובות כדי לסייע כאן בקטע האמנותי יחד עם כמה בקבוקי יין משובח.
אז אחרי כחצי שעה של רוקבילי וגלישה נוסח הוואי, גולשי אבן נייר ומספריים (לנדא עם חליפת גלישה ושרשרת פרחונית על צווארו כאילו והרגע יצא מהצינור בפייפליין הוואי) שאכן חיממו את האווירה באולם הצר והמוארך של האוזן, גרמו לקהל להתקדם אט אט לעבר הבמה ולהכין עצמו נפשית לחוויה האקלקטית.
ואז זה הגיע, הם עולים לבמה, טוד בעצמו במכנס פסים שמצא לבטח באיזו חנות יד שניה או שלישית שנשארה פתוחה עוד ממהפכת ההיפים של שנות השישים בחוף המערבי, מאחוריו ומימינו הנציגות הישראלית העכשווית בהרכב שכוללת את נמרוד טלמון (החלבות) בטרומבון ועוד סוג של הרמוניקה, אדם שפלן (אדם שפלן!!!) בגיטרת בס וכמה מילים בין שיר לשיר, יוני הלוי (התפוחים, רבאק, התפוחים!!! שהולכים לקרוע את הבארבי ממחר וכל הסופ"ש עם השבק ס) על התופים, לשמאלו צמד הנגנים שהביא מעבר לים – הגיטריסט יארו מילקו שעשה את זה כמו שלא כתוב בספר והפרקשניסט המצויין פלוס פלוס ג'אז סינג.
טוד, והדגש תמיד הוא על טוד, גם כי אני הכי קרוב אליו מהצד של הקהל וגם כי הוא המוביל ההוגה והיוצר, פותח בקטע הנקרא Sonido Amazonico במקור של איזה הרכב מפרו בשם לוס מירלוס, קטע שדי אומץ על ידי אש מים, לוקחים אותו מהצ'יקה הפראוני למזרח אירופה, פתיחה של נמרוד בטרומבון מכניסה את הקהל היישר להרקדה מזרח אירופאית, אין גבולות, אין גיאוגרפיה, אין חוקים. יש כבר בנות שרוקדות כאן צמוד לבמה.
עכשיו חוזרים אחורה, הקטע שביקשתי ממשה בעניין התאורה, טוד, מאוהב בעלטה, מושיט את ידיו לפנסי התאורה הקדמיים, לדים, עששיות, מסובב אותם הצידה, למטה, רק שפניו ישארו בחשיכה.
האש מים, טוד, עוברים כעת לביצוע של Electric City, הלקוח מאלבומם הקודם – The Golden Hour ממשיך בקו המוסיקלי, ממשיך לפמפם את המקצבים לאגן ולרגליים, עובר מיד לשיר The Monkey Song מתוך אלבומם האחרון שיצא בשנה שעברה International Orange!, שיר שמאוד מזכיר את הבלקן ביט בוקס ולא בכדי, באלבום הזה ישנה נציגות ישראלית מאוד מכובדת, ככה בקצרצר – אורי בראונר כינרות (בום פם), תמיר מוסקט (בבב) אדם שפלן, נמרוד טלמון ואיתמר ציגלר!!!
אפשר כרגע לעצור לשניה ולחשוב – הי, בעצם טוד נותן במה להרבה כשרונות ישראלים שנעים על הקו ישראל ומעבר לים, סבבה, זה נותן הרגשה ותחושה שאנחנו על המפה, כשווים בין שווים.
והמופע ממשיך, אני לא אמשיך יותר לפרט שיר אחרי שיר (יש תצלום של הפלייליסט) אבל בגדול ניתן לאמר כי טוד שפך על הקהל המרקד באוזןבר דלי של אקלקטיות מדליקה, גרובית ומתוחכמת בפשטותה, טוד גם יורד אל העם ומרקד עם הקהל, טוד גם עושה מחוות ומעלה ככה לקראת הסוף אחד בשם יובל (גבאי) הפרקשניסט שנותן טעימה אוריינטלית לצלילים. וכך תוך מסע בין אלבומי אש מים על גווניהם המופע מגיע בשלב מסויים לסיומו, הנגנים יורדים מהבמה ומתכנסים בחדר הצפייה הסמוך, רואים את הקהל שמוחא כפיים (גם אני גם אני) ממושכות כהערכה, הוקרה ותודה על העושר המוסיקלי שהוענק לו, חוזרים לבמה, נמרוד יחף (רק עכשיו שמתי לב) ממשיך לחפור לנו עם הטרמובון המוטרף, שפלן קצת משתחרר ומדבר יותר, הוא גם מקפץ באויר, הפרקשניסט של טוד, ג'אז, מאיים לקפץ מהבמה עם אחד התופים הלטינים שלו, פתאום החגיגה הופכת לסוג של בטוקדה דרום אמריקאית, למה לעזאזל אין כעת רקדניות עם רעמת נוצות ובגדי ים נוצצים? החגיגה המוסיקלית הזו עושה סיבוב מסביב לכדור הארץ בחיתוכים מפתיעים מיבשת ליבשת, מעם לעם, דרור לדמיון, דרור ליצירה, כבר אני מתחיל לקנא בקהל שיגיע הערב ויקבל את האורחים לירון, תאיר ותגל חיים בליווי איתמר ציגלר, אורי כנרות, תומר יוסף, תמיר מוסקט ותום דרום.
והכי חשוב, תזכרו – הכלל הוא שאין כללים, הדמיון הוא הסוד ליצירה בלי גבולות, בלי דתות, בלי עמים ובלי מחיצות – אש מים.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע בפייסבוק
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151492805959654.1073741839.721654653&type=1
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע בגוגל+
וידיאו – כמה רגעים מהמופע הראשון – אש מים באוזןבר
כצפוי, לפני הסטליסט המצולם, רק חמישה שירים ישנים… מעט מדי
האחד הזה, בשם יובל גבאי, הוא "אחד" המוזיקאים הישראלים המצליחים מאד מעבר לים
http://en.wikipedia.org/wiki/Yuval_Gabay
כשהבלוג כותב "האחד" או "סוג של" הוא מתכוון בהיפוך, בצמצום ובענווה להאדיר את המוכשרים, ודרך אגב, האחד הזה נתן סט מוטרף של פרקשנס, יחד עם ג'אז היתה שם בטוקדה אחת גדולה
אחד הבין 🙂
"כבר אני מתחיל לקנא בקהל שיגיע הערב ויקבל את האורחים לירון, תאיר ותגל חיים בליווי איתמר ציגלר, אורי כנרות, תומר יוסף, תמיר מוסקט ותום דרום" – צדקת. היה בשביל מה. איזו הופעה (גם החימום וכמובן גם טוד והחבורה המדהימה שאיתו)
לא הכרתי את המוסיקה, שמחתי להחשף לה.
הוא אולי קיווה להתחמק מהאורות ולהשאר בחשיכה, אבל לא באמת היה לו סיכוי כנגד קבוצת הצלמים שהדביקה פלאשים ללא הרף סנטימטר מהפנים שלו לאורך כל הערב. אני בעד תיעוד ארועים וצילומים בהופעות, אבל פה הרגשתי שנחצו כמה גבולות. צילום זה טוב ויפה, אבל אסור לזה להפריע – לא ללהקה ולא לקהל רוכשי הכרטיסים שהגיעו למקום להנות.