דיווח מהשטח

פריחת החורף של מיקה שדה

פסנתר7,  מופע אחה"צ שישי בלבונטין7, 25.01.2013. מיקה שדה, פסנתר וגיטרה חשמלית, ליאת סבא בצ'לו, אוראל תמוז בגיטרה חשמלית ודן מיו על התופים. שירים לקראת אלבום חדש. נכח, צילם, תיעד, שאל ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה" מגזין נשים באינטרנט.

מיקה שדה, פסנתר7. צילום: יובל אראל
מיקה שדה, פסנתר7. צילום: יובל אראל

כאשר נודע לי כי מיקה שדה עומדת להופיע בשישי אחר הצהריים בלבונטין 7, ידעתי שאהיה שם, מיקה שזכתה לחשיפה אדירה באמצעות תוכנית הריאליטי "כוכב נולד #2" הספיקה בשנת 2009  להשיק אלבום בכורה, לשתף פעולה בפרוייקטים מוסיקלים שונים ומסתבר שכעת היא עומדת להשיק אלבום שני, סיבה טובה להגיע, להאזין וגם לשאול…

תזכורת, מיקה שדה, אלבום הבכורה..

מיקה, זמרת, יוצרת, מה שנקרא כותבת את שיריה ואף מלחינה אותם, מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אהבה להציג ולרקוד בפני חברים ומשפחה, מיקה למדה לנגן על פסנתר וגיטרה  בגיל מאוד צעיר ולדבריה למרות שהיא מזוהה בעיקר כיוצאת כוכב נולד היא החלה את הרומן שלה עם המסך הכסוף כבר בגיל 5, כאשר נטלה חלק בתוכנית הילדים "מסיבת גן".

אישית פגשתי לראשונה במיקה כאשר נטלה חלק בפרוייקט הסופר גרופ של בריאן שטיינר "Lunacidal Tendencies", באחד המופעים הראשונים שלהם על המזח בנמל יפו וכמובן בחגיגת השקת האלבום במועדון בארבי, כאשר מיקה הרימה את המועדון על הרגליים.

מיקה שדה וחברים בלבונטין7. צילום: יובל אראל
מיקה שדה וחברים בלבונטין7. צילום: יובל אראל

המופע הנוכחי היווה חשיפה, בין הראשונות, ויהיו עוד בדרך, לקראת השקת אלבומה השני המתהווה. שירי האלבום כפי שנשמעו במהלך המופע עוטים גוון ונופך אישי ביותר, הן בתמלילים והן בלחן והעיבוד המוסיקלי, פסנתר, צ'לו, רגישות, אינטימיות, אהבות, תחושות ולבטים הם מצרכי היסוד האופים את שיריה החדשים של מיקה למעין מסמך אישי, אותנטי ומרגש.

מיקה פותחת בנגינה על הפסנתר עליו ניצב פסלון נוצץ של אייל הצפון בגוון בורדו, השיר הראשון נקרא "www", מיקה מחפשת גבר דרך הרשת, האחד, המיוחד, לא הבנאלי, גם הנשים, יש כמוה המון, מיליון…זוית הסתכלות עכשוית על העולם הצעיר, נשים גברים. "כמה עוד אוכל לשחק עם החכה מבלי להיפגע עד שאדוג אותך…".

מיקה עוברת לשיר הבא "דרך המשי" שיר על תשוקה ואהבה, גבר אישה, פסנתר דרמטי, מלהטט בין המילים, הפסוקים, "בא תיכנס בי דרך המשי, דרך קירות התום, דרך אגמי הרוך, גוף בתוך גוף…"

השיר השלישי לוקח את מיקה מעמדת הפסנתר לקדמת הבמה, לופתת את הגיטרה החשמלית, מכניסה קצת קצב לשיר "ללכת ולהישאר" – "למה כל הזמן להיזהר, למה אי אפשר שתוותר, גם אתה וגם בחור אחר תן ללכת ולהישאר אתך…".

מיקה שדה, ליאת סבא. צילום: יובל אראל
מיקה שדה, ליאת סבא. צילום: יובל אראל

כעת מזמינה מיקה את ליאת סבא, עם הצ'לו, מיקה פותחת בשירה עם הפסנתר, המילים לוקחות את המאזין לשיר אהבה נשי, ליאת נכנסת עם הצ'לו בקטעי הפזמון החוזר, המילים רצות מנסות להשיג את צלילי הצ'לו..הן ממשיכות לקטע הבא, עדיין רומנטי, שוב סוג של חגיגת נשים מתקתקה, מלאה ברגשות, תהיות, שאלות, מיקה פותחת מצערת עם קולה בזעקה, הצ'לו בוכה ומלווה את השירה והפסנתר, וכך זה ממשיך, לשירים הבאים מיקה מכניסה יותר קצב ומזמינה את דן מיו להצטרף לליווי, בהמשך מצטרף גם אוראל תמוז, אוראל מוכר לכולם כגיטריסט של ההרכב הירושלמי שכבש את תל אביב ואף את ברלין "אומללה", ועוד רכילות קטנה – אוראל הוא בן זוגה של מיקה, זהו פרט משמעותי כעת במופע, מכיוון שבשלל השירים המיוחדים סימנתי לעצמי שניים שעשו לי ולבטח לקהל את זה, שיר בשם "עוף לי מהעיניים", מן מחאת רוקנ'רול קצבית ופרועה של אישה משוחררת, העומדת על שלה, שיר שמסתיים במעין זעקה פרועה מהבטן, מיקה לא שוכחת גם לפני וגם אחרי לציין שהמילים אינן קשורות בשום אופן לאוראל, מיקה לוקחת ביצוע דואט פנים מול פנים עם אוראל, הם מבצעים מחווה לשיר "ימי התום" של ריטה ורמי קליינשטיין רומנטיקה מרגשת, הקהל מחזיר בתשואות, אבל לא לכך כיוונתי, השיר הנוסף הוא השיר שסיים את המופע – "כמעט חתונה" הנוגע בנימים, אמיתי, כנה, מרגש ומעוצב נכון בשילוב בין הפסנתר והצ'לו.

המופע שהיה סוג של מופע חינם ( עשרה שקלים, מחיר שהמוזמנים משלמים לקופת המועדון) ריתק את הקהל, אולם כפי שהיה אינטימי ומרגש חושים כך עף לו וזרם ובפחות משעה תם עם תחושה לעוד. ברגעים שלאחר המופע הספקתי לתפוס את מיקה לשיחה קצרה, מיקה מסבירה כי מוסיקה, המתחברת ללב ולנשמה ואין זה משנה אם מדובר בשיר שקט ורומנטי או בשיר רועש ופופי, לדבריה באלבום הקרוב ימצאו הרבה שירים על פסנתר, אישיים מאוד, דברים קטנים שביקשה לחשוף.

מיקה שדה, אוראל תמוז. צילום: יובל אראל
מיקה שדה, אוראל תמוז. צילום: יובל אראל

אז אני שמעתי ואהבתי, ונראה כי אכן האלבום הצפוי יהווה סוג של פריחה בשדה של מיקה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151349002174654.495080.721654653&type=1

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close