לא, לא באמת…עסקינן בתחרות האירוויזיון לילדים 2012, חמש נערות ונער מישראל, Kids.Il, תנו למוסיקה לנצח, מידע, דיווח, תובנות. מתפרסם במקביל גם ב"מגה-פון", עיתון עצמאי ברשת.
אז אחרי ששבענו מתחרויות שירי פופ בינלאומיות, אחרי שנחנו על זרי הדפנה הזמניים מאוד של יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל, אחרי שהתבגרנו עם הטראש טי.וי של כוכב נולד ו- TheVoice, אחרי שזיפזנו על המתחרות של אייל גולן בערוץ הממוספר, הצטרפה מדינתו לתחרות מסוג חדש – אירוויזיון לילדים, למעשה לבני נוער עד גיל 16.
בחודש יולי האחרון הכריזה מליאת רשות השידור על הצטרפותה כגוף הרשמי הממלכתי לקביעת המועמדים להשתתף לראשונה בתחרות האירוויזיון לילדים – Junior Eurovision Song Contest, שתתקיים השנה בפעם העשירית ב-1 בדצמבר באמסטרדם שבהולנד.
התחרות היא האחות הצעירה של תחרות הזמר של האירוויזיון, שמשודרת בכל שנה מאז שנת 1956 ברצף ומטרתה לקדם כישרונות צעירים בתחום המוסיקה הפופולארית. מדובר בתחרות שהפכה ללהיט בין-לאומי.
ועכשיו תשאלו בטח ותתמהו, מה לי ולתחרות טראשוויזיה? אז כן יש תמיהה ויש שאלה, אבל יש גם תשובות…הכל החל בשבת בבוקר, כאשר כך בהיסח הדעת זפזפתי בערוצי הטמבלוויזיה ונעצרתי על הערוץ הראשון, הממלכתי, קולט תוכנית דוקו אודות בחינות והכנות מועמדים מבין עשרות ילדים מכל רחבי הארץ אשר אותרו והומלצו ע"י משרד החינוך ומנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות וביניהם חברי להקות נוער ייצוגיות, משתתפי תחרויות שירה שונות בחסות משרד החינוך וילדים נוספים בעלי כישרון שירה וניסיון בימתי עשיר.
הילדים נבחרו ע"י ועדה מקצועית שהורכבה מנציגי משרד החינוך, רשות השידור, אמנים ויוצרים ביניהם אוהד חיטמן, דפנה דקל, בני נדלר ונוספים וכן נציגות הדור הצעיר במועצת התלמידים והנוער הארצית.
הדוקו מתאר בצורה משכנעת את התהליך, את העבודה של אנשי המקצוע שבחנו מועמדים וכל העבודה של הזמר והיוצר אוהד חיטמן עם הילדים לקראת השקת השיר מול הסיסמא "לשבור את הקרח" שנבחרה כנושא השנה, בשיתוף הילדים באסוציאציות המלוות את השיר, ועד תהליכי כתיבתו, עיבודו, הלחנתו והפקתו.
נדלקתי על העניין והתחלתי לחפור ברשת, התברר לי שבשעות הערב תתקיים התחרות עצמה, באמסטרדם, הולנד.
ההרכב המייצג את ישראל Kids.IL מונה שישה ילדים ובני נוער – עדי מסילתי בת 14 מכפר סבא, עדאל קורשוב בת 11 מאורנית, דניאל פרוז'נסקי בן 13 מראש העין, עדי ביטי בת 11 מהוד השרון, ליבי פנקר בת 14 מראש העין, וטלי סורוקין , בת 11 מרחובות.
ועוד חשבתי לעצמי, או,קי, זה בסך הכל פופ, או יותר נכון יורו פופ, שהרי אנשי המקצוע המקומיים פעלו לפי הכללים המקובלים להכין שיר קליט, מתפזם מהר, בינלאומי במהותו, שוחה היטב בתבנית המתבקשת בתחרות שכזו אך יחד עם זאת מנסה להעביר מסר מסויים שאולי יצליח לשנות ולא במעט את התדמית הנוראה של מדינתו בזמן האחרון, ואולי במקום רעמי התותחים עדיף לתת למוסיקה לנצח, כמילות השיר…
ונזכרתי גם נזכר בפדיחה שהתרחשה לא מזמן, בתחרות של הגדולים, כאשר ההרכב שייצג את ישראל, איזבו, נופנף כבר בשלב הראשון ואפילו לא העפיל לגמר, כבר אז הבנתי שהאשם לא היה בהרכב שהוא מצויין בקנה מידה מקומי ובינלאומי, בעל סגנון גרובי ייחודי, אלא בתככים ובפוליטיקות האירופיות של שמור לי ושמור לך..
אז אמש בתשע ורבע לפי שעון ישראל החלה התחרות בשידור ישיר, 12 מדינות השתתפו בתחרות, לפי סדר ההופעה – בלרוס, שוודיה, אזרביג'ן, בלגיה, רוסיה, ישראל, אלבניה, ארמניה, אוקראינה, גאורגיה, מולדובה, והולנד.
כן, מרשימת המדינות הנוטלות חלק בתחרות אפשר להבין שמדובר בסוג של מאפית חבר העמים, באופן כללי סגנון המוסיקה השולט היה היורו דאנס, המקצבים האלקטרונים המהירים, סגנון פופולרי של האוס-טכנו בשילוב שירה.
אחד האקטים שבוצעו כדי ל"שרוף" את הזמן עד לסיום חישוב ההצבעות האלקטרוניות והסמסים היה שיר בביצוע של כלל משתתפי התחרות – We Can Be Heroes.
במקום הראשון זכתה אוקראינה עם הזמרת אנסטסיה פטריק בשיר "שמיים", ישראל הגיעה רק למקום השמיני עם 68 נקודות.
אז מה הן התובנות? נכון שהתחרות והקונספט הוא מתקתק, שמאלצי, מאולץ, מסחרי, מוכוון מכירות ושאר חוליים, אולם החשיפה בת חמש הדקות שקיבלו ששת חברי ההרכב הישראלי שקולים למאמץ דיפלומטי מורכב וממושך בתחום התרבות של אנשי הסגל במשרד החוץ, החוויה שהוענקה לבני הנוער תסייע להם בתהליך ההכשרה לקראת קריירה מוסיקלית אפשרית, ואם כל זה בוצע על חשבון רשות השידור (קרי, משלמי המיסים..) אז זה לא נורא כל כך, ראינו בזבוזים גדולים יותר…
וידיאו
אוקראינה – שמיים
We Can Be Heroes
