דיווח מהשטח

המתוק של ורד פיקר

מתוך מופע השקת אלבום בכורה "או שזה מתוק", ורד פיקר, תאטרון תמונע, 26.11.2012, אורח – יהונתן גפן. נכח, צילם, תיעד, התענג ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה" פורטל העצמה נשית.

ורד פיקר, תמונע. צילום: יובל אראל
ורד פיקר, תמונע. צילום: יובל אראל

ורד פיקר, היא מפיקה, מלחינה ופסנתרנית קלאסית בהשכלתה, במהלך דרכה המוסיקלית הופיעה ורד ואף הפיקה שורת אמנים מכובדת ביניהם נורית גלרון, לאה שבת, אתי אנקרי, חמי רודנר ועוד, לאחרונה מופיעה ורד פיקר עם יהונתן גפן וסיון טלמור במופע "האיחוד". במהלכו היא שרה משיריה ומשיריו של יהונתן גפן. שיתוף הפעולה ביניהם מתבטא לא רק על הבמה אלה גם בתהליך היצירה וההפקה המוסיקלית. המופע התקיים לאחרונה אף במסגרת פסטיבל הפסנתר במרכז סוזן דלל, הבלוג אמנם התמקד בסצנת האינדי אולם במהלך ארוע מקדים נכח גם בקדימון שהגישו יהונתן, סיון וורד.

במקביל לפעילותה של ורד בעשייה המוסיקלית היא אוהבת את המילה הכתובה, ולכן מפרסמת הגיגים ותובנות באמצעות בלוג אישי במגזין "סלונה", בפני קהל קוראים וקוראות הולך וגדל, סוג של שכנות וירטואלית עם הבלוג…

פרסומת

עתה לראשונה עומדת ורד במרכז הבמה, בדרך מוזיקלית אישית ועצמאית, חשופה יותר מתמיד. לאחר עבודה שנמשכה כשלוש שנים על האלבום הטרי, במהלכן שחררה להאזנה כמה סינגלים ביניהם "פעם ועוד פעם" אשר הסרטון שלו נבחר לקליפ השבוע בערוץ 24.

את דרכה המשותפת עם מוסיקאים וזמרים אחרים הובילה הפעם ורד לכדי דואט עם מוש בן ארי בשיר "כמו אף פעם", הקשר בין השניים החל לפני כארבע שנים במופע המשותף לשניהם. במהלך התקופה ההיא כתבה והלחינה ורד את רוב שירי האלבום ובאופן טבעי נולד  הדואט "כמו אף פעם".

האלבום מכיל מלבד הדואט עוד מניין שירים שאת כולם (כולל הדואט) כתבה ורד והלחינה (למעט שניים שבהם שותף בעלה, דורון פיקר, מוסיקאי בעצמו בעל שם, בתמלול). אין ספק כי הנסיון, היכולות והכשרון של ורד מציבים את האלבום ושיריה במקום טוב במרכז, יש בהם, בשירים משהו מהניצוץ האיכותי ששרה כאן במוסיקה הישראלית בשנות השבעים, ואני אומר זאת לחיוב.

פרסומת
ורד פיקר, או שזה מתוק, השקה. צילום: יובל אראל
ורד פיקר, או שזה מתוק, השקה. צילום: יובל אראל

אמש, כאשר נטשתי את האוזןבר בבהילות ועשיתי דרכי לתאטרון תמונע לא ציפיתי כי בשעה מוקדמת יחסית המקום יהיה מלא עד אפס מקום, עד אפס!!, לראשונה אני רואה את התאטרון במופע ישיבה מלא, מלא מלא, מסתבר כי בעת הצורך מוצאים עוד כמה עשרות כסאות ושולחנות, להערכתי הייתה נוכחות של מעל 200 איש במקום. עניין זה כבר הבהיר לי שהערב מדובר במופע שונה, לא אינדי המוכר, לחלוטין לא, ואולי שמו של י. גפן היווה מוקד משיכה? מיד נראה…

הנגנים עולים לבמה, מישל עמר (אותו אני זוכר עוד מימי להקת גן עדן המיתולוגית במסגרת מועדון הרוק של בית לסין 1975) המתופף, ערן וויץ בגיטרה חשמלית, דורון פיקר (הבעל) בגיטרת בס, בהמשך הוא יאחז גם באקורדיון..

ורד עולה, גבוהה, בעלת נוכחות בימתית מרשימה, חזקה, מתיישבת ליד הפסנתר החשמלי בקדמת הבמה, קדימה לדרך, דרך ארוכה, שירי האלבום, פעם בפעם היא עושה אתנחתא, מספרת סיפור, מצטטת את הפתיח לכתבות שלה בבלוג, על גברים, על הדיאטנית, על זוגיות, מעלה חיוך וצחוק על פני הקהל, בהגשה שכלתנית ועליזה היא מוסיפה רוח חיובית בערב, כבר התייחסתי קודם לכן לנסיונה ודרכה המקצועית בתחום המוסיקה, זה מוקרן מיד, נגינה זורמת, קול בוטח, צלול, מרשים ונכון, אני לא רואה מקום להתמקד בשיר כזה או אחר, האזנתי לאלבום מספר פעמים, השירים טובים, אמנם מדובר כאן בסוג של מיינסטרים, איכותי, הצלילים, העיבוד, התמלילים, אני רואה הופעות כמעט ערב ערב, אולם מזמן לא נהנתי כפי שנהנתי אמש.

ורד פיקר ויהונתן גפן, תמונע. צילום: יובל אראל
ורד פיקר ויהונתן גפן, תמונע. צילום: יובל אראל

אוסיף לכך את האורח, הרי בכל מופע השקה זהו מנהג קבוע לצרף אורח, הפעם היה זה מכר וותיק, של ורד, של כולנו, עם ורד הוא כבר פוסע כברת דרך מוסיקלית, עם כולנו הוא הולך עשרות שנים, ככתב מעריב בלונדון, במשורר, כדעתן, כאבא של, כן, אני מכוון ליהונתן גפן, סוג של דובדבן אולד סקול שעדיין מתוק וחמצמץ ביחד, עם המילים, הדקירות מתחת לשולחן, מעליו, מתחת לחגורה, בתוך המכנסיים, הם מבצעים ביחד גם את השיר מהמופע החדש שלהם, עם הקריצה ללאונרד כהן, קשישא.. יהונתן מצטרף פעם ופעמיים, שהרי חזר לבמה והצטרף לורד גם בשלב ההדרן, הוסיף את הערך המוסף למופע.

גילוי נאות, נשבתי במופע, הסתכלתי, האזנתי, הנחתי את העדשות בצד, לא רדפתי אחרי פריימים מיוחדים, הייתי במלכודת שורד ויהונתן הכינו לי בדמות המופע הזה. או, שזה מתוק.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151248560259654.481984.721654653&type=1

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: