יום שישי, אוקטובר 30, 2026

לונא אבו נסאר – ממשיך לנסוע

את לונא אבו נסאר פגשתי לראשונה אמש, במסגרת פסטיבל המוסיקה שהתקיים במיוזיק – בית הספר הגבוה ליצירה והפקת מוזיקה, לציון סיום שנת הלימודים 2012, לונא רבת פעלים, הופיעה במספר הרכבים וביצועים במהלך הפסטיבל, שמחתי להתבשר אמש כי היום היא עומדת להשיק שיר חדש, הנה כל הפרטים..

לונא אבו נסאר. צילום: יובל אראל
לונא אבו נסאר. צילום: יובל אראל

שיר ראשון בביצוע לונא אבו נסאר מאלבום המחווה ל'אהוד בנאי והפליטים'. בשנת 1987 יצא לאור אלבום הבכורה של אהוד בנאי, "אהוד בנאי והפליטים", שהופק על ידי האיש והאגדה יוסי אלפנט.

באלבום נכללו כמה מן השירים שהפכו עד מהרה לנכסי צאן ברזל, כמו "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב" ו"ערבב את הטיח", והוא נחשב לאחד מאלבומי המופת של הרוק הישראלי, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת האמירה החברתית והתרבותית הגלומה בו.

25 שנים לאחר מכן, במלאת חצי יובל לאלבום ובשעה שמדינת ישראל מתחבטת ביחסה לפליטים, מסתננים ומהגרי העבודה מאפריקה, מוציא Muzik – בית הספר הגבוה ליצירה והפקת מוזיקה את "עבודה שחורה" – אלבום מחווה ל"אהוד בנאי והפליטים", הכולל עיבודים חדשים לכל שיריו של האלבום המקורי.

האלבום החדש נוצר ע"י חבורה של סטודנטים מוכשרים להפקה מוזיקלית: לונה אבו נסאר, ליאור טף, אלי סיבוני, יותם בקר, אלכסיי מילשטיין, ענת גוטמן, דולב לקסר, יהונתן דיין, גרמן רייטרמן ויהונתן ששון. בהנחייתו של המפיק המוזיקלי דורון פלסקוב (בוגר Muzik בעצמו), פרקו הסטודנטים את האלבום המקורי לגורמים, עיבדו את שיריו מחדש, ביצעו, הקליטו והפיקו אותם.

את התוצאה הוזמן לשמוע אהוד בנאי עצמו, שהתרגש עמוקות מהפרשנות המחודשת והיצירתית שהעניקו הסטודנטים לשיריו. עתה, גם אתם מוזמנים לשמוע את התייחסותו העכשווית של דור חדש של מוזיקאים, שרובם טרם נולד בעת שהאלבום המקורי יצא לאור, למושג "עבודה שחורה".

"ממשיך לנסוע", הסינגל הראשון מתוך האלבום, עובד, הופק ומבוצע ע"י לונא אבו נסאר, ילידת נצרת (1990), שמסיימת השנה את לימודיה ב- Muzik, במסלול המלא ליצירה והפקת מוזיקה. במקביל להשתתפותה בפרויקט "עבודה שחורה" עבדה לונה בשנה האחרונה, במסגרת פרויקט הגמר שלה בביה"ס, גם על אלבום הסולו הראשון שלה, העתיד לראות אור בקרוב.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

4 הערות

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...