סולנית הרכב הרוק חובק עולם "אטליז", לי טריפון, שזה עתה שבה ממסע הופעות בסין משיקה בסוף השבוע פרוייקט מוסיקלי מסוג אחר, MONONOKII, דואו מוסיקלי הקורץ לסגנון הדאנס הבינלאומי משותף לפיליפ גי. בואו להאזין ואף לצפות.
האלבום של הצמד – SPIRIT OF A THING עומד בפני השקה וכבר משוחררים להאזנה וצפייה שני קליפים וסינגלים מתוכו, הראשון – Second Time, מתפרסם מסוף השבוע ברשת, הטו אוזן פקחו עיניים…
I’ve been here before | Second time around | Now it’s even more | Troubling When I run out of ideas | I find myself facing my own back
Second time around | You can call it my awakening | Second time around | You could say | It’s my own thing
הסינגל השני, אף הוא מגובה בוידיאו קליפ לא פחות נועז ויומרני, נקרא – Just a Bionic
Check out the speed | Get up on it | Deadly stampead | Got to ride it | Lights up ahead | Can’t get away | It’s just a bionic heart | It’s just a bionic
Hit another beat | Another hit | Another miss
קצת על לי:
לי טריפון, בת לרקדנית ורב חובל שבילתה את ילדותה במסעות על ספינתו של אביה, לי טריפון הפגינה מילדותה כשרון רב בציור, ריקוד ומוסיקה, סיימה בהצטיינות את הלימודים בבי"ס לאמנויות ע"ש תלמה ילין, לאחר קריירת דוגמנות קצרה, למדה נגינה על גיטרה והחלה להלחין שירים מקוריים בשפה האנגלית.
הראשון שזיהה את הפוטנציאל הקולי שלה היה עופר אקרלינג,שהחתימה בלייבל שלו, אינדיווקס. במסגרתו תרמה לי טריפון קולות רקע בכמה מן האי.פים שהוציא אקרלינג.
המפנה הגדול החל בשנת 2005 עת תפסה את תפקיד הסולנית בהרכב של להקת אטליז אחריו אני עוקב זמן רב, והקליטה עמם את אלבום הבכורה. במקביל לכך המשיכה בד בבד, הקליטה אי.פי בשם Who I Am שיצא באינדיווקס. ובעוד אטליז ממלאים משבצת רוק-קברטי וגותיקה אפלה, האי.פי מציג פן סול-פופי מתקתק, וכולל אפילו בלדת רצח שקטה (Iluvatar), תפילה המושרת בשפה האלפית (דהיינו: של האֶלפים, אותם יצורים בדיוניים מספר "ההוביט" של ג.ר.ר טולקין!).
כך מתנהלת לי טריפון בשני מסלולים מוסיקליים מקבילים והפרויקט האחרון בו היא משתתפת הנו MONONOKII, הצמד מתכוון להשיק אלבום בכורה בשם SPIRIT OF A THING, אז יש למה לצפות….
והנה תזכורת קטנה ליכולות של לי טריפון במסגרת אטליז, תועד באולפני אנובה מיוסיק לפני שלושה חדשים על ידי
טוב, אין ספק שלי טריפון היא ווקליסטית מצויינת וכמו כן מאד יפה, אבל (ויש אבל גדול) גם השירים עצמם וגם הקליפים נשמעים ונראים כמו מה שמיליונים כבר עשו ממזמן. די מאכזב ביחס לכל ההו- הא שמסביב.