דיווח מהשטח

הסימנים של קוב

מופע אחרי השקה של אלבומו השלישי של קוב – "סימני תשוקה", אוזן בר, 10.04.2012 23:00. איתו על הבמה: גיטרה ותופים – נדב כ"ץ, סתם מערכת תופים – אלעד אייזיקוביץ'. היה, שמע, ראה, צילם ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם באתר "בילויים".

סימנים באוזן בר, קוב. צילום: יובל אראל
סימנים באוזן בר, קוב. צילום: יובל אראל

דצ"כ עד"ש באח"ב, אלו הסימנים שהתנא רבי יהודה  בר אלעי סימן בהגדה של פסח לעשרת המכות שאלוהים הנחית על המצרים בימים העתיקים…לעומת זאת לקוב, או יותר נכון בשמו המלא – המשפטן, עורך הדין יעקב לשצ'ינסקי, יש סימנים מסוג אחר – הסימן הראשון שקוב קבע הוא "סימנים של אהבה" אותם הטמיע באלבומו השני – "סיום מפואר בלחיצת כפתור" שהושק בשנת 2008, הסימן הבא של קוב הוא "סימנים של תשוקה" אותם הטמיע באלבומו החמישי והאחרון (לעת עתה…) הנושא את השם "סימני תשוקה" אותו השיק לפני כחודש.

קוב, שנחשף לציבור מאזיני המוסיקה על ידי מיכה שטרית התחיל את דרכו ברגל שמאל למרות מוחו החריף, תמליליו השכלתניים, החדים וההדוקים בעלי אמירה מרגשת, מעוררת מחשבות, אודות תשוקות, אכזבות והרבה אדישות.

פרסומת

בשנים האחרונות, אפשר היה להתרשם מהטקסטים הנוקבים של קוב שסיכמו את מצב התרבות בארץ. אחרי שהגדיר מחדש מהי תרבות בערבי ספוקן וורד מדוברים שיזם, אחרי שיצר את פרויקט הדאבסטפ הראשון בעברית, אחרי ביקורות בלתי רגילות על האלבום "סיום מפואר בלחיצת כפתור", אחרי שצבר קהל נאמן בזכות ההערכה כאחד ממובילי סצנת האינדי בארץ, מתפנה קוב לעסוק גם בקונפליקטים אישיים ומוכיח שוב את כישרון הכתיבה שלו באמצעות האלבום החדש, "סימני תשוקה".

להאזנה ורכישה, מחנה הלהקות

את קוב פגשתי לראשונה לפני כשנה באחד מערבי הספוקן וורד שערך באברקסס, התוודעתי לסגנונו המיוחד ואמצתי לי את אלבומו הקודם "הונאת האמרגן". גילוי נאות – באופן אישי החמצתי את מופע ההשקה של האלבום האחרון, פשוט הייתי בהשקה אחרת באותו ערב, נערות ריינס. על כן החלטתי שאת המופע הערב לא אחמיץ.

פרסומת
סימנים של הופעה, קוב. צילום: יובל אראל
סימנים של הופעה, קוב. צילום: יובל אראל

אמש, אחרי השעה עשר בערב, עמדו קוב ושני נגניו – נדב כ"ץ ואלעד אייזיקוביץ באולם ההקרנה הצדדי באוזן בר, ממתינים לזנק לבמה ולהתחיל במופע הלילי שנקבע, בין חתימה על עטיפת אלבום לשיחת חולין הקפיד קוב לתזמן את אנשיו – עוד שלוש דקות, עוד שתי דקות, עוד דקה…

בול בשעה 23:00 כמו אדבוקט קפדן ודייקן זינק קוב לבמה, אחז בגיטרה האקוסטית והמופע החל, מסכת משולבת של שירים מהאלבום החדש ואלבומיו הקודמים, חלקם בבחינת "ספוקן וורדס" וחלקם שירים הנוגסים ברוקנ'רול כמסגרת להעברת מסרים, שירתו של קוב די מחוספסת, אך יתרונו באמירה, מזווית מסוימת קוב נשמע לי קצת דרור פוייר, כזה נאג' חמאדי, ביקורתי, מזהיר, שכלתני אמרתי…כנראה סוג של זמר מחאה.

ממניין ואחד השירים שביצע סימנתי לי שלושה – מסימנים של אהבה – הקריאה הנואשת לזוגיות…

עשרים שנה בחושך מיוסר ועצבני | ויש סיכוי קטן לאושר | יש תאבון דרכים ואור בריא | אני שרק ביקשתי להסתפק במחשבה | אך פתע קמה לה תחושה | יש סימנים של אהבה | הסבל יארוב בכל פינה שקטה | אפשר תמיד לשקוע ולבהות | ויש טיסות סדירות לעמק הבכא | ניתן להתלונן בלי בעיות | אבל זה בינוני… אני זקוק לקול שני!

אל סימנים של תשוקה – ההשלמה עם חוסר ההתאמה…

סימני תשוקה על הקירות | ער בימים ער בלילות | יושב הוזה ולא בטוח | מציאות וחלומות | אני מוותר על אפשרות של יחסים איתה | מוותר על האמת והשליטה | מוותר על אפשרות לבנות ביתה | חי את השריטה

בין שלל השירים והדקלומים בלט כיוצא דופן הביצוע לשירה של נעמי שמר – "על כל אלה" –

השיר הפרטי של שמר אותו כתבה לאחותה והפך בעזרתו של יוסי בנאי לתפילת רבים. השורה "אל נא תעקור נטוע" מתוכו קיבלה מאוחר יותר גם משמעות פוליטית, כאשר הפכה לסיסמת המתנגדים לפינוי העיר ימית.

על כל אלה, על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב | על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק | אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקוה | השיבני ואשובה אל הארץ הטובה.

כבר אחרי חצות, האורלוגין שאיננו בעיר לא נתן את קולו אבל עיני הנעצמות וסיומו של המופע הובילוני בחזרה הביתה. עם סימנים של שינה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150723030889654.420418.721654653&type=1&l=26fb590dfe

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: