דיווח מהשטח

אבישי אפרת מחוץ לקונכיה

ליל שלישי, 17.05.2011 23:00 אוזן בר, תל אביב, אבישי אפרת וכמה חברים, מופע קצרצר לתוך הלילה. היה, שמע, ראה, צילם והסריט – יובל אראל.

אבישי אפרת באוזן בר
אבישי אפרת באוזן בר

אבישי?

יש אנשים שנועדו לנגן רוקנ'רול, אבישי אפרת הוא אחד מהם, רוקנ'רול מחוספס, מלוכלך, עם הרבה רעש וקצב.

פרסומת

הזמר והיוצר אבישי אפרת החל את פעילותו המוסיקאלית בשנת 2004, לאחר מספר שנים של הופעות אקוסטיות, עבר אבישי למופע חשמלי חי המשלב בין סגנונות Pאנק, פולק וכתיבת שירים נוגה ומלודית.

אבישי, סטודנט במכללת מיוזיק, ניגן בעבר עם להקת , Famous People הוא הוציא עצמאית אלבום בכורה בשם – Nightmares Aren't Bad Things לפני כשנתיים, זהו אלבום אקוסטי המתאפיין בקטעי רוק בסגנון אמריקאי עד בריטי בעיבוד מינימליסטי, וכן הוציא סינגל כפול בסוף השנה שעברה המסמן את המעבר של אבישי לרוקנ'רול חשמלי, בסינגל הזה אעסוק בהמשך.

עידו שחם, הבסיסט בהרכב התהווה מספר לגולשים בבלוג שלו "המאזין" – "כי לאחר דיבורים על מה ואיך לעשות התחלנו להיפגש ולעבד את המוסיקה של אבישי לכדי מודל חשמלי", הוא אומר " איך זה נשמע? קשה להגדיר, מעבר לכך שזה רוק רועש/שקט עם השפעות מהסיקסטיז ועד הפיקסיז". אל השניים חבר שחר ליבנה המתופף לכדי טריו רוקנ'רול.

פרסומת
רוקנ'רול טריו אבישי אפרת
רוקנ'רול טריו אבישי אפרת

רוקנ'רול?

קצת אחרי השעה אחת עשרה בלילה החלו שחר ליבנה ועידו שחם לדפוק קצב על בימת האוזן בר, אבישי אפרת מצטרף אליהם לאחר מספר דקות, הקהל שהגיע, ו\או נשאר מהופעה וקדמת מתחיל להתאסף מול הבמה, אבישי פונה בקריאה להתקרב, יש קירבה, לא מספקת לטעמי.

המוסיקה של אבישי היא מעין ניגון בו ניכרות השפעות רבות, החל מהרוק הנשכני של להקת slade משנות השישים המאוחרות באנגליה, עובר ללהקת sweet הנוצצת יותר, רוקנ'רול גיטרות ותופים, רועש מה, מהיר מה, קצת מלוכלך אמרתי?….

המנגינות קליטות ופשוטות, נגינת גיטרה רזה ודוקרנית וחטיבת קצב מהווים את צלוחית התרבית ללחנים ולמילים שאבישי מציב בשיריו.

הסינגל הכפול שלו אותו השיק בשנה שעברה כלל שני שירים – Sirens , למיטב הבנתי השיר מתאר את עצמאותו של בחור צעיר או לחילופי חילופים ואלף אלפי הבדלות את ההולך למוות. המיתולוגיה היוונית מייחסת לסירנות פיתוי לקראת אבדון מוחלט….

And we walk this life alone

Ain't no angels crying for me, mother
No, no angels weep for me, brother
Only sirens sing for me as I walk

ה"בי סייד" של הסינגל, בהשאלה, בהשאלה שהרי מדובר בתקליטור, עוסק אף הוא במעין חיטוט בנפש פנימה- Cocoon :

לפעמים, כאשר אתה חופר
כל מה שאתה מוצא הוא עפר ודם
זה אותו דבר

לפעמים, כאשר אתה קורא לי לעזרה
ואני לא עונה
זה אותו דבר

Sometimes, when you dig
All you find is dirt and blood
It's the same

Sometimes, when you call me for help
And I don't answer
It's the same

Maybe I will one day know
The person that you were before
And I'll understand the things you did
And I'll know the person that you were

But until that day in afterlife
I'll stay inside my own cocoon
And I'll be inside my own cocoon
And I'll stay inside, expecting from you
For nothing

All I have to say is
why'd you tell me that you loved me
And you left

All I have to ask is
why'd you tell me that you loved me
And you left

Maybe you will one day see
The life that you've taken from me
And you'll understand the things you did
And you'll know the person that you were

But until that day in afterlife
I'll stay inside my own cocoon
And I'll be inside my own cocoon
And I'll stay inside, expecting from you
For nothing

ונחזור למופע, כן, הוא התחיל ברעש, דיסטורשן, קצב מהיר, תופים, במהלך המופע משלב אבישי את שני השירים מהסינגל החדש, Sirens ו- Cocoon, בשיר Cocoon הוא מארח חבר, גיטרה חשמלית נוספת מתחילה לנגן על הבמה כשיונתן בירבנאום מלהקת Ed (דוד בלאו, תמר אפק, גיא שכטר) ולהקת Lechuck מצטרף, אין ספק שיונתן מזרים אל האולם חשמל בוולטאז' גבוה מאוד, לקראת סיום המופע, שדרך אגב הייתי מכנה אותו "מופע אי.פי" מכיוון שהיה קצר יחסית, מצטרף להרכב ליאור אבל מלהקת Drunk Machine, ליאור הוא רוקר אמיתי, זמר מהגרון שצווח את ריאותיו אל הקהל, דרך אגב, שני האורחים מופיעים כאן למטה, בקליפ שצילמתי…

גומרים – הולכים, כן, מיד בתום השיר האחרון, Rainbow החבורה יורדת מהבמה והעניין מסתיים. מה? אין הדרן…בכל אופן תודה לארז טן ברינק המשקיען 🙂

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150188477629654.323681.721654653

כמה רגעים מהמופע באוזן בר, עם החברים והאורחים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: