דיווח מהשטח

מיכל גבע – עוף החול – סקירת מופע

זו כתבה העשרים ואחת שלי , התפרסמה לראשונה במצורף לגלריית תצלומים באלבום הפליקר שלי, כן ישנם וידיאו קליפים שצילמתי, בערוץ היוטיוב שלי.

רשמים מתוך מופע – מיכל גבע בתאטרון תמונע – אורחת מיוחדת-אביגייל רוז  22.02.2011 . צילום: יובל אראל

מיכל גבע – עוף החול – סקירת מופע
מיכל גבע – עוף החול – סקירת מופע

אורות עמומים מעל הבמה השחורה, פסנתר כנף שחור וכיסא בר מוגבה היוו את התפאורה שקיבלה את פני הקהל למופע האינטימי של מיכל גבע בתיאטרון תמונע. אווירה המתאימה למופע של זמרת בארים, אבל מיכל היא לא, היא לא זמרת בארים.

מיכל גבע, עלתה לבמה ופתחה את המופע בשיר  "הסוס שלי":

מתוך הסוס שלי / מיכל גבע

…..

רציתי לעבור בנהר

ולשתות מים מתוקים

והוא דהר אל ההרים

צהל צהלה רועמת

אני בדקתי לאן הרוח נושבת

הוא בדק אם אני נושמת…..

לסוס שלי נגמר

הסוס שלי נגמר

והוא נפל עליי

לא רציתי לומר

לא רציתי לומר

לסוס שלי שזה הסוף שלו

ואני יורה בו

לא רציתי לומר

לסוס שלי נגמר…….

השיר הבא, הוא שיר הנושא של המופע – "עוף החול", כן אותו דימוי מיתולוגי מצרי עתיק יומין  של הפניקס, הנולד מתוך האש וחי אלף שנים עד התכנסותו בתוך קן מרופד בענפי קינמון והתפוגגות לאפר תוך בערה ולידתו מחדש מתוך האש וחוזר חלילה.

בשיר הבא, בשפה האנגלית, ועל כך אגע בהמשך, היא מעבירה את המסר של שירתה – כל כך משעשע שאני עצובה…

מיכל, שכונתה כבר בתקשורת "בוגרת רימון – הדור הבא", פונה אל הקהל, זהו הקהל שלה, ביתי, חם, משפחתי, חברים, ידידים ומכרים, מתנצלת כי היא קצת חולה, לא ממש חום, אבל עם תרופות, לא ממש הפריע לה לפתוח בשירה עמוקה, גבוהה ומלאת רגש. שיריה מגוונים,  מטפלים  במאווים, יצרים, לבטים, תשוקות ותסכולים לצד הקרבה ועמידה גאה

מיכל, כבר לא כל כך ילדה, כפי שסיפר לפני שנה יוד קוטנר בכתבה עליה, אז, לפני יציאתו לאור של אלבומה הראשון, וכן, היא האחות של, אי אפשר להתעלם, אי אפשר שלא לעשות השוואות, ניר גבע.

לשם גילוי נאות ההיכרות שלי עם מיכל התחילה קצת אחרי שהכרתי את אחיה, ניר גבע, כן, אותו ניר מצעירי תל אביב, ברבות הימים סולנה של להקת "סקוויד".

מיכל הופיעה בערב משוררים שרים שאצר לאון "נפולאון" פלדמן במסגרת פסטיבל תל אביב למוסיקה בקיץ האחרון. השירה שלה, אז והיום הנה מלאה עוצמות, תשוקות, יצרים ולבטים מתפתלים. הקול של מיכל יודע להעפיל לגבהים ועוצמות שלא ניכרים בתחילה, ובד בבד היא יודעת לרדת למנגינה שקטה ומלנכולית מה.

כשמאזינים לשירים, ראוי ורצוי אף לשים לב לעיבוד המוסיקלי ולנגינה המלווה אותם, שליטה על הפסנתר והגיטרה האקוסטית מעידים על אלפי שעות אימון שעברו על מיכל בילדותה. נראה לי כי בעת שבנות גילה שיחקו בבובות או צפו בטלוויזיה, מיכל ישבה מול הפסנתר…

שיאו של המופע היה הצטרפותה של אביגיל רוז לשיר ולנגן ביחד עם מיכל, שירי נשים נקרא לזה, פמיניזם משולב בתשוקות ולבטים, כיבוד במנת אלכוהול בד בבד עם עקיצות הדדיות. אביגיל, הבת של תלמה אליגון הפזמונאית, מלחינה ומשוררת. אביגל עומדת להשיק את שיריה החדשים במופע חגיגי בצוותא בחודש מרץ הקרוב, כדי לעקוב…

בחלקו האחרון של הערב חזרה מיכל גבע ונגעה בשיריה המוכרים בשפה האנגלית.

את המופע סיימה מיכל בשיר מלא התשוקה מאלבומה הראשון – "בא עכשיו", בא עכשיו על הרצפה בלי מזרון ובלי לישון….

הקהל מבקש עוד, ומיכל חוזרת עם מחווה למשינה – "בא לי מלאך" בביצוע ענוג ומיוחד.

לסיכום אני מבקש לאמר כי המופע של מיכל הנו בבחינת הגשה ראשונית של שירים חדשים שראוי לשמעם בהאזנה חוזרת וקפדנית אל מול מערכת האאודיו הביתית, בשקט בשקט ובתשומת לב, לבחון את המילים, המשמעויות, הדקויות, העיבודים והנגינה. כך ראוי לגעת בשירי משוררת ומלחינה עצמאית, בעדינות וזהירות ראויה.

ממתין לאלבום החדש בחוסר סובלנות….

לצפייה בגלרית התצלומים באלבום הפליקר שלי

לאתר של מיכל גבע

http://www.michal-geva.com/

האזנה לאלבום של מיכל גבע

http://michalgeva.bandcamp.com

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close