יום חמישי, אוקטובר 29, 2026

לי זוהר – אסתר אוכלת פחמימות

המשפט הזה "אסתר אוכלת פחמימות" בוודאי מוכר לכם, זהו שמו של השיר שחיבר ושר עברי לידר בשנת 2012 במסגרת אלבומו "מישהו פעם", השיר העוסק בנושא מחלת האנורקסיה, עברי פנה לבמאי הווידאו יריב בראל והזמין את יובל שרף, זוגתו של שלומי שבן, שחקנית ודוגמנית צנומה כדי לשחק את תפקיד האנורקסית המתפתה לזלול עוגת עם קצפת.

השבוע הגיע התשובה לשיר ולקליפ כאשר לי זוהר, דוגמנית מידות גדולות הוציאה קליפ בכיכובה הנותן את הפרשנות ההפוכה לנרטיב של עברי והופך בעצם למעין תשדיר העצמה נשי שלא מבקש להסתיר או להצניע גוף אשה שאינו עומד בקריטריונים המחמירים של עולם האופנה, את הקליפ של לי זוהר יצר והפיק ישי רון עם הצלם דניס גרצקיס.

כך לי עצמה על הקליפ – "שנייה לפני גיל 23 משתפת שכמו 99% מהנשים גם לי יצא לבכות הרבה על ובגלל דיאטות. רק לאחרונה כשהפכתי את הדיאטה לאורח חיים בריא מתוך רצון לבריאות ולא להרזיה, הבכי הפך לצחוק והבנה מלאה שאני אוהבת ואוהב את עצמי בכל מצב אבל גם דואגת ואיכפתית כלפי הגוף שלי. את "אסתר אוכלת פחמימות" אני מוכנה להתערב שעברי לידר כתב עליי. אז הנה הגירסה הקומית שלי לפניכם. תרגישו חופשי לאהוב, להגיב ולשתף"

תגובתו של עברי לידר לא אחרה להגיע כאשר הוא העלה את הקליפ בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו ורשם לצידו – "איזה אושר זה לראות גרסה משגעת כזאת כמו של לי זוהר היפה והמוכשרת לשיר שלי, לא הפסקתי לחייך"

הסיפור לא הסתיים כאן, לי זוהר הוסיפה בעקבות תגובתו של עברי – "כשעברי לידר כתב לי בשתים עשרה בלילה "זה משגע 🙂 שלחי לי :)" על הקאבר עם הקליפ שהעלתי אתמול, הצלחתי להרגיש איך ברגע כל העולם הופך מואר באור הכי חזק שיש. מצחיק הא, בסך הכל הודעה, בסך הכל אמן בסדר גודל כזה שאהב את השירה והנראות שלי. אבל אני כזו, השאיפות שלי מניעות אותי להתעורר בבוקר ולחיות וכשיש פידבקים על העשייה שלי הם ממלאים את העולם שלי ואפילו נשאר לחלק חיזוקים לאחרים"

אז קבלו את שתי הגרסאות

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...