זוהר וגנר והמסריחים שוברים שתיקה, מופע "קמבק", אוזןבר, מוצאי יום העצמאות, חמישי, 23.04.2015, נכח תיעד והרהר לעצמו – יובל אראל.
אפשר להתחיל ישר מהריח, מסריחים הוא השם שזוהר וגנר נתנה לשלושת הנגנים המלווים אותה – ימי ויסלר (הבילויים) בגיטרה חשמלית ועיבודים, טל הפטר (ניסים ונפלאות) בגיטרת בס ושיקו סיני (הבילויים) על התופים, כולם חכמים, כולם נבונים כולם יודעים את התורה, בינם לבין תדמית של סרחת או סירחון הקשר הוא אפילו בלתי אסוציאטיבי לחלוטין, כשזוהר נשאלה בעבר אודות הלמה והמדוע היא השיבה כי מבחינתה מדובר בחבורת מסריחים וכי זהו קטע המושך אותה…
אז אמש ריח לא היה, אלא אם מחשיבים את אלו שהרשו לעצמם להדליק סיגריות באולם ההופעות של האוזןבר, הולך ומתדרדר הדור או שזו קריאת תיגר מול סרחת הניקוטין של הפסאז', מועדון השוליים התת מדרכתי ההולך ומשתלט על הסצנה?…
האוזן הייתה התפאורה הנכונה למופע, צביון וירטואלי של קברט עם הקירות מצופי לבני השמוט ותקרת השטיח השחורה המטה לנפול בכמה פינות (תחזוקה, תחזוקה), תוספת מעלת תהיות של מדרך "קט וולק" היוצא מהבמה העלה זכרונות מהמופע של הרולינג סטונז או לחילופין דפש מוד…
הוזמנו לשעה תשע בערב (עלינא, שלבו קריצה בעין אחת ואצבע על העין השניה) זאת אומרת שבשעה עשר המופע מתחיל, במקום מסויים הסבירה זוהר כי היא מעדיפה להתחיל את המופע מוקדם כי בגילה המאוד מבוגר יחסית (כולה 44) קשה לה בשעות הערב, נו, אז היא שלחה את הנגנים לתפוס את העמדות שלהם בשעה עשר וחצי, וואו, ממש מוקדם… טוב שלקחתי איתי את לאון פלדמן בתחילת הערב, הוא סחב איתו חבילת שירים שהנעימה את ההמתנה למופע עם הרבה מוזיקה תוצרת הארץ, חלקה עוד מתקופת שלטון מפלגת העבודה\ מפא"י ההיסטורית, וטוב שכך, יומעצמאות או לא יומעצמאות…
טוב, חפרתי, אז בסוף זוהר וגנר, אישה בשנות הארבעים לחייה, די קטנטונת, פנים יפות, כפפת תחרה לבנה על פרק כף ידה הימנית, המופע מתחיל, ימי וטל מתחילים לנגן בגיטרות, יוצרים מנגינה משום מקום, גיטרות דופקות אט אט את המקצב ויוצרות מנגינה, דרך אגב, הם גם מסיימים כך את השירים, פשוט אקורד שהולך ונעלם אל תוך החשיכה, זוהר היא הקול, היא הכל, שואבת את תשומת הלב בטקסטים, בהתנהגות, הטקסטים בוטים, ישירים, חצופים עבור מתקרנפים, סקס וארוטיקה שזורים בהם ללא נקיפה, ישר, מתריס, כשהמילים נעלמות ונשארת רק המנגינה שנותנת לך לחפור עצמך עם התובנה היא פוצחת במעין ריקוד שבטי הזוי הגזור ישר מסצנת "קר לי שם על השלג בקוטב כשאני ממתין לכלב ים שיציץ מהחור שנקרתי בשכבת הקרח ואני מזיז את האגן וכפות הידיים מהר מאוד אולי זה יעזור לי להתחמם", לעתים אנחנו לא ממש בקבלת הפנים ויותר בקבלת הגב והעכוז, נו, שיהיה, מחכים לבית, פזמון הבא בשיר, הפנים היפות והחזות הלבנה של "אני אשה אשכנזיה לבנה עם שם משפחה מאוד אריסטוקרטי בעל אסוציאציות של שניצל וינאי אמיתי לצד בקבוק יין ריזלינג צונן" מהווים ניגוד חריף לנרטיב הטקסטואלי שזוהר משגרת לחלל המועדון, מעין גרסה רעננה, צעירה, ומוקטנת של יונה וולך אך עם פחות כאב, שירים המכילים משפטים כגון אלו – "רציתי שתלך מאחורי ותצלול לתוך זוג הישבנים", "…תתן לי מוצץ, תחליף לי חיתול, גם אם עשיתי שלשול", "כואבות לי הברכיים הרצפה קרה, מאוחר מדי לצאת מזה, הייתה כבר חדירה" או סתם משפט תבונתי כזה – "…קודם נוריד ראש, ואז תרד ותיתן לי בראש…"
על אלבום הבכורה, האלבום היחידי של זוהר וגנר והמסריחים עד כה, נכתבו והוגדרו המהות והסגנון במילים אלו "וגנר זועקת טקסטים פרי עטה, המתעדים את עלילותיה שטופות הזימה בתל אביב הקרה – עיר היודעת להתאכזר אל נשותיה. היא מספרת על אהבות נכזבות, גברים מרים ושיכורים, משגלים כושלים, לילות רווי אלכוהול, שיעבוד לקוסמטיקה, פורנו וסמים משחיתים, ומציעה מעט מאוד נחמה או מזור. את זעקות היאוש של וגנר מלווים המסריחים בנעימות בוגי ווגי קצביות באקורד אחד".
זהו בדיוק מה שהיה, התרחש והתקיים, בכלל המופע היה די ביזרי, אחרי ביצוע של כמה מהשירים היותר סקסואליסטיים מאלבום הלהקה, הכריזה זוהר על הפסקה והמסריחים ירדו יחד עימה מהבמה, עניין שתוכנן מראש כפי שראיתי רשום בהנחיות בסט ליסט שנדחף מתחת לאורגנית בה השתמשה זוהר לסירוגין ולעתים נדירות.
אז לאון, מתחילת הערב, חזר להנעים באוזני הקהל מהמיטב שהזמר העברי הבועט, נושך ולעיתים צובט, שילובים בין דני בן ישראל, שמוליק קראוס ורועי פרייליך העבירו את המסר שלאון ביקש לטעת באוזני הקהל, חצוף, מתריס, ממזרי ולא דופק חשבון בגרוש (סוג של מטבע שהיה כאן בתחילת המאה שעברה…).
טוב, הנה גברת וגנר חוזרת לבמה, וואו, היא החליפה חולצה, יותר פתוחה, פחות כפתורים מחברים את חלקה הימני לשמאלי וחושפים בטן לבנה וחלקה לצד חזיה שחורה, אך אל דאגה, יותר מכך לא נקבל, לא תלישת כפתורים, לא התערטלות ואפילו לא חמוקי חזה חשופים, זוהר כבר לא ילדה פרועה שלא דופקת חשבון, היא אשה, אמא, בגיל "הבשל" (סוג של קוד – לא את כבר לא יכולה לעשות מה שבא לך באמת אבל תתענגי על הקמבק של ימי הנעורים עד סוף המופע), בין מחמוד הבנאי לקוקוס הפורנוגרפיים היא משלבת אמיתות מהחיים, על המציאות המיוסרת של מאבק במחלה הנוראה ההיא (טפו, יימח שמה ושם זכרה), כי ככה, השנים והאירועים מחזירים את הרצון לחזור ולהביע, לכתוב ולשיר, אז קיבלנו, הקהל, חומרים חדשים, די מזעזעים בישירות שבהם, משברים, אמיתיים, כנים ועדיין מתריסים בחוצפה של נערה שהיא בעצם כבר מזמן אשה…
בקטנה א' – נראה לי שחפרתי כאן המון, ונראה לי שהמופע היה די קצר, ונראה לי שצריך לעקוב ולבדוק מתי זוהר וגנר והמסריחים חוזרים שוב למופע, נראה לי שלא כדאי לפספס, אני, אתם, לא כדאי לפספס.
בקטנה ב' – ובכן השנים עושות את שלהן, כמה מהקטעים היותר פורנוגרפיים נעדרו מהליין אפ, לא "כואבות לי הברכיים" ולא "אהבה שחורה" הפורנו הגזעני למחצה, זוהר וגנר כבר בת 44, אה, את זה כבר אמרתי.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
לחצו לצפייה בסרטי הבמאי של זוהר וגנר
https://www.youtube.com/user/ZorkiWagner/videos
