פעם שביעית גלידה

מופע להקת הרוק הכבד Uriah Heep במועדון התאטרון, רביעי, 11.02.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

תקציר זריז – אוריה היפ, לא הדמות של צ'רלס דיקנס, הלהקה הבריטית, הגיעה להופעה בתל אביב, זהו ביקורה השביעי בארץ מאז שנת 1983 עת עלתה מעל הבמה בקולנוע דן המיתולוגי, הייתי אז שם, הפעם הייתי כאן, מועדון התאטרון.

אכן, להקת הרוק הבריטית אוריה היפ, הנחשבת כאחת מהחלוצות בסגנונות הרוק המתקדם, הארד רוק והבי מטאל חזרה בפעם השביעית לישראל. אוריה היפ שהוקמה לפני כארבעים שנה, עדיין משמרת את הצליל האופייני, למרות שחברי ההרכב הספיקו להתחלף בעשרות חדשות לבקרים ומהגרעין המקורי נותר אך ורק הגיטריסט מיק בוקס. הלהקה הספיקה להשיק במהלך 45 שנות קיומה 24 אלבומי אולפן, 18 אלבומי הופעות, 39 אלבומי אוסף ו- 33 סינגלים שרצו במצעדי ההשמעות.

כמה משירי ההרכב הפכו מזה עשרות שנים להמנוני רוק, ביניהם – Look at Yourself, Gipsy והכי חשוב  – July Morning ששווה במשקלו ממש כשירים –  child in time  ו –  smoke on the water של סגול כהה, או כ Stairway to Heaven – ו- wholla lotta love של לד זפלין במונחים של מוזיקה אלמותית העוברת מדור לדור.

אישית אני עדיין זוכר את המופע הראשון של אוריה היפ בקולנוע דן בתל אביב אי שם במאה שעברה בשנת 1983, אז הם נחתו עם הסולן פטר גולבי שלמעשה כבר היה בשורת הזמרים שבאו לאחר העזבתו של הזמר המיתולוגי דויד ביירון אשר התמכר לאלכוהול ושטויות ולבסוף מצא את מותו בשנת 1985.

כדי להבין את המשמעות לדור שנות השישים וקודם לכן ביקורה של הלהקה בארץ צריך לחזור אל שנות השבעים של המאה שעברה, בסצנת הרוק הכבד שולטים באופן מוחלט חברי להקת דיפ פרפל (אז בתרגום לעברית סגול כהה…) ובלק סבאת' (או השבת השחורה לאניני העברית), החלוקה ברורה, האינטלקטואלים זורמים עם הסגולים שמנסים חומרי אוונגרד בטרם נשאבים לגיטרה בס תופים ואקורדי רוק, הדכאוניים הולכים עם האימה של אוזי אוסבורן ומלחמות האופל הסמי דתיות שלו, אבל שחקן חדש מגיע לשטח, קצת מלודיה, קצת  רוק והרבה צבע, אוריה היפ תופסת נתח נכבד בסצנה ומתחילה להשיק אלבומים עם להיטי רוק שהופכים למיתוסים, אני נחשף לאלבום הראשון שהיה די אוונגדרי, ניסיוני ואומנותי בהגדרתו, מתלהב והופך לאוהד (טוב אחרי דיפ פרפל…)

נכון שמאז המאה שעברה, סצנת המוזיקה, התפתחה לאין שיעור ומה שנחשב בזמנו כחדשנות מתוייג כיום כאולד סקול חביב, אך לאותם אנשים שגדלו על הצלילים העסק הזה טמון עמוק בדי.אן.אי התרבותי והחוויתי של נעוריהם, עניין שאי אפשר להתנתק ממנו ומהווה ממש כמו מפגש של אנשי מילואים, פגישת מחזור מבית הספר היסודי, סוג של התעוררות והתרעננות מחודשת לתאי הגוף והזיכרון, כך אפשר לראות, ממש כמו שנראה אמש במועדון התאטרון, מאות גברים שהשיבה זרקה בשערם, לאלו שעדיין יש על ראשם, צללית גופם נוטה להתעגל קמעה מעל קו החגורה והם לא ממש מסוגלים לקפוץ ערב שלם לצלילי המוזיקה, אולם, כאשר הזיכרונות מתעוררים מול הדמויות על הבמה והאקורדים הטמונים בזיכרון כפי שהידע הנרכש ברכיבה על אופניים נותר לנצח, מתעוררים, מושלות שכבות הגיל, צבע השיער כבר לא מהווה מכשול, גם לזייפנים ביותר לא אכפת מכלום, העיקר שהיד מונפת לפי הקצב למעלה והגרון ניחר מצעקות השירה של המנוני הלהקה שהייתה עניין להערצה בגיל העשרה…

את סגירת החוזה להבאת חברי אוריה היפ בצעו הפעם אנשי "פרוגסטייג' פרודקשנז" של המפיק פטריק לוסינסקי, שותפות הפקה האחראית על הבאת הרכבי מטאל ופרוגרסיב לישראל, חלקן מנישות שוליות בז'אנרים הללו וחלקן דינוזאורי רוק הקמים שוב כעוף החול לשמחת בני השישים וסביבותיהם…

אז מה היה לנו אמש? תכולת קהל מלאה במועדון היפואי המשמש כבשגרה לאירועי חברות או חתונות, תקליטן אחד (מושל) שסובב את התקליטיה הוירטואלית (כי הוא שחרר את עדרי האמפישלוש לחלל האולם) שהובילה מסע בזמן היישר למסיבות יום שישי באולם הספורט בבית הספר היסודי בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור…

רק אחרי המתנה ארוכה של כשעה וחצי, על מנת לנתב את פתיחת מופע לזמן שהוקצב לשידור בתחנת הרדיו 88 אפאמ, עלו לקול תשואות הקהל שחלקו הלא מבוטל נמנה על יוצאי מדינות חבר העמים, היכן שעל פי יודעי דבר החיבה ללהקות הרוק הכבד של המאה שעברה הנה חלק מהתרבות, חברי ההרכב – מיק בוקס – הגיטריסט המיתולוגי, פיל לנזון על הקלידים, דייבי רימר בגיטרת הבס, ברני שואו הסולן הכריזמטי וראסל גילברוק על התופים ובצעו סט משירי ההרכב שכלל משלל להיטיהם ואף חומרים מהאלבום האחרון שהושק בשנת 2014 – Outsider.

לדידי, הרגעים החזקים ביותר במופע קרמו עור וגידים כשבוצעו ארבעה מתוך עשרות הלהיטים – Sunrise ו – The Magician's Birthday מהאלבום הנושא את שם האחרון, July Morning  מתוך האלבום Look at Yourself בגרסתו הארוכה במיוחד מעל עשר דקות וכמובן צמד השירים שבוצעו בהדרן Gypsy ו- Easy Living.

אמנם המופע כלל מעט מידי שירים, אולם מכיוון שמדובר בחומרים שאינם עומדים במסגרת הנוקשה והמטופשת של שיר באורך שלוש וחצי דקות, הוא נמשך כשעתיים תמימות בלי שאיש חש איך שהזמן רץ!!!

בקטנה א' – אמנם אנחנו, אני ויתר הקהל, אולד סקול, אך זהו מגרש המשחקים שלנו, אל תחוו דעה, אל תבקרו, מי שלא חווה את הצלילים הללו בילדותו מוזמן ללמוד או לשתוק. (האמת שהיו כמה נערים, הגיעו עם האבא…)

בקטנה ב' – עם כל הכבוד, אבל להמתין שעה וחצי לתחילת מופע זה באמת הרבה מאוד זמן, לעתים גם נימוס ואורך רוח יכולים להינזק…

בקטנה ג' – אני יכול רק להצר על כך שקן הנסלי, מי שאייש את עמדת הקלידים בהרכב המקורי עד שנת 1980 כבר לא חבר בלהקה, כל זאת, חלק גדול ומכובד מהקרדיטים לשירים הם שלו…

בקטנה ד' – באופן אישי אני יכול לציין שאת דיפ פרפל ראיתי פעמיים, את אוריה היפ פעמיים, עכשיו נותר לי לחוות פעם נוספת את אוזי אוסבורן אקא בלק סבאת', במידה והקשיש לא זמין אסתפק בצמד רוברט פלאנט וג'ימי פייג'…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו