לבונטין7, מוצאי יום השואה והגבורה, מוזיקה חרדתית ליציאה מהטראומה, יובל גורביץ, אסף שריג (איפה הילד), פולסא (עם אפיק פלג מדמעות, איתן רדושינקי מטווסי החצות) וקינוח – עם הראש בקיר (עם טל וגל מגולשי אבן נייר ומספריים), לקראת חצות, מדווח, מצלם ומתעד – יובל אראל.
"הפרעת דחק (עקה או לחץ) פוסט-טראומטית (או הפרעת דחק בתר־חבלתית, באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום הפרעות החרדה. זוהי הפרעה המתפתחת לאחר חוויית אירוע טראומטי. הלוקים בהפרעה מגיבים לחוויה זו בתחושות של פחד וחוסר אונים. הגדרת האירוע הטראומטי אינה נוקשה, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים."
יש כאלו שסופרים את ימי בין כסה לעשור, יש כאלו הסופרים את הימים בין יום השואה ליום הזיכרון…
אז אכן, חלפו 24 שעות של יום השואה (של טבח המיליונים) והגבורה (של מורדי הגיטאות ולוחמי היערות), גם ענן החול הנובי החל לשקוע ואויר הלילה החל להתקרר,זמן טוב ליציאה מהדיכאון, הקדרות, למהול כוס בירה עם מוזיקה, ארבעה בכרטיס אחד, מנגנים, משמיעים, מדברים, גם קצת חדשות – שינויים פרסונליים בלהקת הדמעות של אפיק פלג (ז'אן ז'אק), ויטלי עזב, מגיע אקורדיוניסט חדש, הצלילים ילכו לגווני בלקן ורגאי, גם שירים חדשים, אך זה בפוסט אחר.
יובל גורביץ פותח באקוסטי, שיר באנגלית, הוא חושב שעדיין נמצא באוסטרליה, אסף שריג מלווה את עצמו בחשמלית, משחרר את היכולות הווקליות, רחוק מאוד מהילד, איפה? כעת עולים חברי פולסא – רדושינסקי, אפיק, בין צליל לצליל,בין הבס של רדו לחצוצרה של אפיק הם שוחטים את ביאליק, שולח את הציפור הרחק מעבר לים, אולי היא תפגוש בתוכי של הדמעות…
הקינוח מגיע עם הטריו "עם הראש בקיר", שם מחייב, טל מגולשי אבן נייר ומספריים, גיטרה לשמאליים, לא לוקח את הרוקבילי בשבי, כעת זה רוק אצטדיונים, רוק קלאסי, שנות השבעים, קנזס, זה מה שאני שומע ומבין, הדיסטורשיין קורע את הלילה. מועדון שוליים עם מוסיקת שוליים בלילה הראשון בין יום השואה ליום הזיכרון…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151513756109654.1073741850.721654653&type=3
וידיאו
