יום רביעי, אוקטובר 28, 2026

סוכנות למלאכים מנגנת פה בסביבה…

מופע לילי של הסוכנות למלאכים,  אוזן בר, מוצאי שבת, 12.11.2011 23:00. היה, נחשף להילה המסנוורת, שמע, צילם, גם שאל ונענה – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" והבלוג של יובל אראל.

מנהל הסוכנות, רותם בר אור. צילום: יובל אראל
מנהל הסוכנות, רותם בר אור. צילום: יובל אראל

מיהם מנהלי הסוכנות של המלאכים?

באז חזק רץ בסצנה אודות הסוכנות למלאכים, אנסה לחשוף קצת את שולי הגלימות מעל התופעה – TheAngelcy  זו להקה צעירה ורעננה בה חברים –  רותם בר-אור בשירה וגיטרות, אוּרי מרום על קלרינט ועוד כמה כלי נשיפה מיוחדים, מאיה-לי רומן בויולה, ענר פקר עם הקונטרבס ומעיין זימרי ודב רוזן הנושאים בנטל מערכת תופים וכלי הקשה.

השכנים שלי באפרכסת מספרים שמדובר בחבורה של מוזיקאים מוכשרים ונדירים שהגיעו ממחוזות מוזיקליים שונים לחלוטין, ויצרו ביחד סימביוזה נהדרת, מלאה שמחת חיים וחדוות נגינה.

מלבד רותם בר אור – שהוא אוטודידקט – אשר בילה את השנים האחרונות כמעין נווד מוזיקלי, ניגן ברחובות אירופה, ישן בפארקים, התבודד בחווה בצפון , כל חברי הלהקה לומדים ולמדו, מנגנים וניגנו, במסגרות מוזיקליות אקדמיות רשמיות; פחות או יותר. מנגינה עם מיטב כוכבי הזמר הים תיכוני בקיסריה, דרך רוק מתקדם, הלחנה וניצוח, הופעות מוזיקה אלטרנטיבית באירופה ועוד..

את המוזיקה שלהם הם מתארים כ: "…טקסטים באנגלית של נוודים, צליל פולקי עם השפעות אקלקטיות, הרמוניות קלאסיות, גרובים ממקומות רחוקים, מוחות כבדים, לבבות מרפרפים, וכמיהה לשורשים רגשניים ומצחיקים, רציניים ומשועשעים, רוחניים ומטופשים.." או אם תרצו:"… "פולק אלטרנטיבי" או "פריק פולק", עם הרבה השפעות ישנות מאוד, משנות הארבעים ואפילו אחורה מזה, והשפעות של מוזיקה שורשית מרחבי העולם – ועדיין, זה בהחלט לא הרכב רטרו, מוזיקה כזו לא יכולה הייתה להיווצר באף עשור אחר…".

TheAngelcy, אוזן בר. צילום: יובל אראל
TheAngelcy, אוזן בר. צילום: יובל אראל

את רותם בר אור תפסתי לשיחה באוזן בר, שאלתי אותו על המקורות, על הסאונד, איך הכל החל ולמה יש כאן עצב…

רותם מספר –  אני מגיע מרוק'נרול, הלהקה הראשונה ששמעתי כנער הייתה "מופע הארנבות של דר' קספר" בזכותם התחלתי לנגן בגיטרה והעברתי כמה שנים כמעין סוג של היפי,  ואז התרגלתי לצליל האקוסטי, אפילו קשה לי עם ההשמעה בציוד הגברה, אני חש הכי טוב ככה ללא הגברה בחדר רגיל,

אני הכרתי לראשונה את דב ורצינו להקים הרכב, הוא הביא את הנגנים, וזה פשוט קרה, חלק מהדברים תכננתי מראש, זה היה חלום, ידעתי שאני רוצה קונטרבס ולא גיטרה, רציתי שלושה מתופפים, משהו שונה.

וכן הצליל, ההוויה, כן יש בהם עצב, מלנכוליות, אבל אנחנו מנסים לשלב גם מלנכוליה וגם לנסות לחגוג. כמו בבלוז, כמו ברמבטיקו, גם מסר עצוב וכבד אבל האנשים קמים ורוקדים, עצם הנגינה ביחד היא שמחה גדולה.

מוצאי שבת באוזן בר, עוד מעט מסיימים חברי רוקפור את המופע שלהם, צליליהם נשמעים היטב גם מעל המדרכה הרחבה בכניסה לאוזן, קהל רב ממתין כבר בחוץ, המופע מתארך, הקהל כבר מתכוונן לכניסה, עוברות כמה דקות ארוכות עד שזרם אנשים נשפך החוצה וזרם שני נכנס פנימה, הווילון השחור מוסט, צריכים עוד כמה דקות כדי לאפס את הציוד, האורות והצלילים לקראת המופע, פוגשים מכרים, אמנים שהפתיעו, זה עתה חזרו מסבב מעבר לים, בזווית העין אני קולט שבאולם מוצבים כמה שורות כסאות, אסור להחמיץ את המומנטום ואני דואג למושב הקרוב ביותר והמרכזי ביותר להיות המצודה שלי…

טוב, כבר אחרי 23:00 סוף סוף המופע מתחיל, כן, הם שניים מאחורי עמדת התופים, דב ומעיין, דופקים קצב, הוויולה של מאיה מתחילה לנסר את האוויר, המוסיקה בוקעת, רותם מרפרף עם ידו על הגיטרה האקוסטית ואורי פוצח בנגינה על הקלרינט, קטע מוסיקלי קצבי, כמארש דרכים סוער, רותם משמיע מעין קולות, צמד המתופפים חוזר ושועט על הכלים, נדמה שהנה וכיתת חיילים תצעד בסך  אל תוך האולם, העמוס, עמוס לעייפה בקהל, קהל אוהד שכבר הפך לבן לוויה ללהקה בהופעותיה.

המוסיקה ממשיכה, People of the heavens, My baby boy, ,Motherlover רותם מחליף גיטרות, האורות על הבמה מתחזקים, מאירים את הקהל, מישהו מנסה ליצור כאן תחושה של עננות\ הצצה לעולמות גבוהים…מלאכים או לא מלאכים…בשלב מסוים רותם מסתלק מהבמה, הנגנים מתחילים במנגינה חרישית, מלווה, אט אט קולו של רותם נשמע, אקוסטי, מרחוק, מאחור, הוא מפתיע מאחורי הקהל, צועד אט אט פנימה בינות האנשים המפנים לו מרווח, פורט בידיו על יוקלילי קטנטן, קולו מתחזק, ללא אמצעי הגברה, מתקדם מתקרב לשורות בקדמת הבמה, סמארטפונים נשלפים, אנשים מתעדים, חוויה בלתי אמצעית של מוסיקה ללא גבולות, הוא שב ועולה על הבמה. חוזר למופע, עכשיו מבצעים את Dreamer, הקהל כבר שבוי לחלוטין. האווירה חמה, עוד כמה שירים שאינני מכיר. וכמו כל דבר טוב, גם למופע הזה יש סוף, אפשר לאמר כי היתה זו פתיחה מצויינת לשבוע החדש שיחל בעוד כמה שעות….

טוב, בואו תאזינו לאי.פי של ההרכב, אפשר גם לקנות..

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150387142204654.373465.721654653&type=1&l=461cf9052d

וכאן קליפ שמתעד את הליכתו של רותם בתוך הקהל, צילום: holis2007

הכי חדשים

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

נוסטרדמוס, איינשטיין והגולם נפגשים על הבמה

מה משותף לנביא העתידות נוסטרדמוס, למדען אלברט איינשטיין ולגולם מפראג? לכאורה, לא הרבה. אלא שהכוריאוגרפית נדיה טימופייבה...

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

3 הערות

  1. […] חוויה מיוזעת וסמי אינטימית עם צלילים הנעים בין מחוזות כרי הדשא של הפולק הבריטי לבין הבארים המיוזעים של הבלוז האפרו אמריקאי בואכה שדות האמריקנה, הרבה רגשות של פנימיות ועצב מלפפים את המלודיות והטקסטים, נוף בלתי שגרתי במחוזותינו אך תופס את תשומת הלב ושובה אותו גם יחד. […]

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....