יום שני, נובמבר 16, 2026

נגה ארז מחייכת אל סוף העולם, ואנחנו מוזמנים להצטרף

שיר חדש שמערב מלחמות, אלוהים, המוסד ועוגיות מזל. אלבום רביעי בדרך וסיבוב הופעות בינלאומי עם 52 מועדים. נגה ארז ממשיכה לבעוט במוסכמות, ומגישה לנו את האפוקליפסה עם ביט מדבק, הומור שחור וחיוך ציני.

יש משהו כמעט משעשע ברעיון שסוף העולם יכול להפוך ללהיט פופ. הרי גם כשהפצצות נופלות, החיים ממשיכים. השליחים מביאים חבילות, אנשים יוצאים לקניות, ועוגיות המזל מבטיחות שהטוב עוד לפנינו. אל תוך המציאות האבסורדית הזו נכנסת נגה ארז. היא עושה זאת עם שיר חדש, People, I hope you know the world is ending. שם ארוך שמחזיק בתוכו אמירה פשוטה. העולם מתפרק, ואנחנו מתנהגים כאילו מדובר בעוד יום רגיל.

ארז אינה זמרת מחאה במובן המקובל. היא לא מחפשת סיסמאות, ולא מנסה להציע פתרונות. במקום זאת היא שולפת את הנשק המוכר שלה. הומור שחור, אירוניה, מקצבים מדויקים ומשחקי מילים. את כל אלה היא אורזת בהפקה מוזיקלית שאפשר לרקוד לצליליה. גם כשמבינים שהבדיחה בעצם על חשבוננו.

בין המוסד, תאילנד ושלוש הדתות

הטקסט החדש של ארז ראוי להאזנה קשובה. הוא נע בין הזוי למוכר, ובין בדיחה פרועה למציאות מדאיגה. יש בו אזעקות, פצצות ואנשים שמחפשים מפלט. יש גם הצעה לפתוח במלחמה עם תאילנד. אפילו המוסד נשלח לקבל מסאז'. משחק המילים הזה אינו מקרי. הוא מדגים כיצד ארז הופכת מציאות אלימה לבדיחה שנשמעת כמעט תמימה.

בהמשך היא מפגישה את ישו, מוחמד ומשה בבר. השלושה מטביעים את צערם בוויסקי, בזמן שאלוהים נעדר מהאירוע. גם כאן לא נדרשת פרשנות תיאולוגית מעמיקה. ארז פשוט מציגה עולם שבו אפילו הדמויות המקודשות אינן יודעות מה לעשות עם האנושות.

ואולי דווקא עוגיות המזל הן הדימוי המבריק ביותר בשיר. אותן פיסות נייר קטנות ממשיכות להבטיח עתיד נפלא. הן מספקות נחמה מוכנה מראש, בלי קשר למה שמתרחש בחוץ. קצת כמו ההבטחות שמפזרים פוליטיקאים, מובילי דעת קהל ומוכרי אשליות למיניהם.

אפשר לקרוא בשיר גם התייחסות ברורה לחיים בישראל. קשה להתעלם מהאזעקות, מהריצה ומהאזכור הישיר של המוסד. אבל ארז כבר מזמן אינה פונה רק לקהל המקומי. היא לוקחת חוויות ישראליות ומתרגמת אותן לשפה בינלאומית. הפחד, הצרכנות, ההדחקה והייאוש אינם זקוקים לדרכון.

המוזיקה ממשיכה גם כשהעולם נעצר

מבחינה מוזיקלית, ארז ממשיכה לפתח את השפה שבנתה עם אורי רוסו. השניים יודעים לקחת רעיון מטריד ולהפוך אותו לשיר ממכר. הפעם שותף לכתיבה ולהפקה גם ג'וני גולדשטיין, לצד שותפתם לכתיבה אמילי וורן.

ההפקה משלבת ביטים אלקטרוניים, גיטרות, בס ותופים חיים. רוסו מנגן בגיטרות, סתיו אלפנסי בבס ורון אלמוג בתופים. השילוב מעניק לשיר תנופה שאינה מרפה. מעל הכול מרחף קולה של ארז. לעיתים מתריס, לעיתים כמעט משועשע. היא אינה נשמעת כמי שנבהלת מהתסריט שהיא עצמה מתארת.

דווקא הפער הזה הוא שמעניין אותי. מצד אחד, טקסט שמתבונן בחורבן המתקרב. מצד שני, פזמון שמבקש מהמאזין להצטרף בשמחה. אפשר בהחלט ליהנות מהשיר בלי להבין את כל המילים. אבל מי שמתעכב עליהן מגלה תמונה הרבה פחות משעשעת.

בסופו של השיר ארז אפילו מוצאת סוג של חירות. אם העולם ממילא עומד להסתיים, אולי הגיע הזמן להפסיק לערוך רשימות של דברים שעוד צריך להספיק. פשוט לחיות, להביט לשמיים ולסיים בחיוך. זו אינה בהכרח השלמה עם הגורל. אפשר לראות בכך עוד עקיצה כלפי האנושות, שמעדיפה להתרגל לאסון במקום למנוע אותו.

עונת הברווזים יוצאת לדרך

השיר החדש, שיצא הבוקר, מבשר על אלבום האולפן הרביעי של ארז, DUCK SEASON. האלבום צפוי לצאת ב־26 בפברואר 2027 בחברות Neon Gold ו־Atlantic Records.

מאז אלבום הבכורה Off the Radar, שיצא בשנת 2017, עברה ארז כברת דרך מרשימה. היא פיתחה זהות מוזיקלית מובהקת, בלי לוותר על הנכונות להתנסות. שיתופי הפעולה עם מיסי אליוט ועם ארמני ווייט ממחישים את מקומה בתעשיית המוזיקה הבינלאומית.

השנה נוספה לרשימת הישגיה הופעה ראשונה בקואצ'לה, לצד השתתפות בפסטיבלים נוספים. היא גם הגיעה לפסטיבל Austin City Limits ולהופעות ברחבי אירופה. לא מדובר עוד בהבטחה ישראלית שמנסה לפרוץ אל העולם. ארז כבר פועלת בתוכו, וממשיכה להרחיב את גבולות הפעילות שלה.

השנה נערכה גם הקרנת הבכורה העולמית של הסרט התיעודי NOGA בפסטיבל טרייבקה. הסרט, בבימוי ג'ונו ובנג'י ברגמן, מתבונן בחייה ובשותפות היצירתית שלה עם רוסו. הוא מציע הצצה למורכבות שמאחורי המוזיקה. לצד ההצלחה, נחשפים גם המחירים האישיים והמקצועיים של העשייה האמנותית.

מעניין לראות כיצד ארז מצליחה לשמר מטען תרבותי ישראלי בתוך יצירה המיועדת לעולם. היא אינה צריכה להסביר בכל שיר מאין הגיעה. לפעמים מספיק להקשיב למילים כדי לזהות את נקודת המוצא.

נגה ארז יוצאת לכבוש עוד במות בעולם

במקביל לאלבום החדש, נגה ארז מכריזה על סיבוב הופעות בינלאומי נרחב לשנת 2027. לא פחות מ־52 מועדים מתוכננים בצפון אמריקה ובאירופה. הסיבוב ייפתח ב־10 במרץ בפיניקס, אריזונה. משם תמשיך לרחבי ארצות הברית וקנדה, עם תחנות בלוס אנג'לס, שיקגו, ניו יורק, טורונטו ומונטריאול.

בחודש מאי תעבור לאירופה, למסע בין גרמניה, אוסטריה, הונגריה, פולין, צ'כיה, לוקסמבורג, צרפת, ספרד, איטליה, שווייץ, בלגיה, בריטניה, הולנד, דנמרק, נורווגיה ופורטוגל. בין התחנות הבולטות נמצאות ברלין, פריז, לונדון, ברצלונה ומילאנו. היא תשתתף גם בפסטיבלי Bergenfest ו־NOS Alive.

ישראל, לפחות בשלב זה, אינה מופיעה ברשימת היעדים. יש בכך משהו שמעורר מחשבה. אחת היוצרות הישראליות המסקרנות של השנים האחרונות יוצאת למסע עולמי נוסף. בינתיים, הקהל המקומי יוכל ליהנות מהשירים החדשים ולהמתין להזדמנות לראות אותם על הבמה כאן.

המכירה המוקדמת למעריצים תיפתח ב־17 בנובמבר. מכירת הכרטיסים לקהל הרחב תחל ב־20 בנובמבר. מועדי ההופעות המלאים ופרטי הכרטיסים זמינים באתר הרשמי: nogaerez.com.

עד שהעולם ייגמר

אני אוהב את הדרך שבה נגה ארז מסרבת להתיישר לפי ציפיות. היא אינה מנסה להיות נחמדה במיוחד. היא גם אינה ממהרת להסביר למה התכוונה. היא משאירה למאזין אפשרות לחייך, להתעצבן או לחשוב. לפעמים את שלושתם יחד.

השיר החדש אינו מבשר בהכרח על סוף העולם. הוא בעיקר מתאר את הדרך שבה אנחנו מתנהגים מול האפשרות הזאת. ממשיכים לצרוך, להאמין להבטחות ולהתנחם בשטויות קטנות. כאילו מישהו כבר הבטיח לנו שהכול יסתדר.

ואולי זו בדיוק הנקודה. בעולם שבו החדשות הופכות למופע אימים יומיומי, גם הציניות משמשת מנגנון הישרדות. ארז אינה מציעה נחמה אמיתית. היא רק מזכירה לנו שאפשר להמשיך ליצור, לשיר ולרקוד. גם כשהמציאות מסביב נראית כמו תסריט גרוע במיוחד.

אז עד שהעולם ייגמר, אפשר לפחות להגביר את הווליום.

הכי חדשים

"עֵלִי מוֹהַר – בְּמִלּוֹתָיו" מופע מחווה לציון עשרים שנה לפטירתו

יש אנשים שעוזבים את העולם, אבל ממשיכים להסתובב ברחובותיו. עלי מוהר הוא אחד מהם. אפשר למצוא אותו...

התרבות עולה צפונה: רשת FRIENDS מגיעה לצפת ולחצור הגלילית

התרבות מגיעה הביתה אחרי תקופה לא פשוטה שעברה על תושבי הצפון, גם עולם התרבות מבקש להשתלב בתהליך החזרה...

לא רק ראפ: BE.MC LIVE מחזיר את התרבות השחורה להאנגר 11

יש סצנות מוזיקליות שמתקיימות הרחק מאור הזרקורים של המיינסטרים הישראלי. הן מפתחות שפה משלהן, מצמיחות כישרונות ובונות...

פסטיבל 2: כשהתרבות העצמאית יוצאת מהקווים

לא עוד אולם הופעות יש משהו מעניין במקומות שלא מסתפקים בהגדרה אחת. המרץ2 בקריית המלאכה הוא בדיוק מקום...

ישי שוורץ: אלף פעמים הבטחנו לעצמנו שמחר יהיה אחרת

יש משהו כמעט אבסורדי בהבטחות שאנחנו מעניקים לעצמנו. מחר נתחיל מחדש. הפעם לא נביט לאחור. נמצא דרך...

דווקא כשהעולם סוגר דלתות, המוזיקה הישראלית פותחת אותן

יש משהו כמעט בלתי נתפס בעצם קיומו של האירוע הזה השנה. בזמן שאמנים ישראלים נתקלים בדלתות סגורות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...