לפעמים אלבום חדש מגיע בלי הודעה מוקדמת, בלי קמפיין ובלי ספירה לאחור. פשוט עולה לרשת. כך בדיוק קרה עם "הד", האלבום החדש של עידן רייכל, שנחשף לפני זמן קצר והועלה ישירות אל המאזינים.
רייכל בחר לשחרר את הפרויקט הזה ללא מתווכים, היישר אל הרשת ואל הקהל. יחד עם האלבום הוא כתב מסר קצר ואישי – "הד. אלבום חדש וספונטני. חושב עליכם ועלינו בימים המיוחדים האלה. אלבום מיוחד בשבילכם מהסלון בבית. להאזנה רציפה כרצועה אחת".
ואכן, רוח הדברים ניכרת כבר מהצלילים הראשונים. מדובר בפרויקט אינטימי מאוד. שירה ופסנתר בלבד. בלי הפקה רחבה ובלי שכבות של עיבודים. רק רייכל והפסנתר, במפגש ישיר עם השירים.
הרפרטואר שבחר רייכל מחזיר את המאזין אל כמה מאבני הדרך של הזמר העברי. בין השירים שנשמעים באלבום נמצאים "גבעול" שכתבה ורד קלפטר והלחין מאיר גולדברג, "עכשיו" של דני רובס ושאול בן אמיתי, "שיר ההד" למילותיו של יעקב שבתאי ולחן של יוחנן זראי, "רותי" שכתב חיים חפר על בסיס מנגינה עממית רוסית, "פעם היו שם פרחים" של תלמה אליגון רוז וראלף לויתן, "בואי אמא" למילות לאה נאור ולחן של אדוארד קולמנובסקי, "תודה" של עוזי חיטמן ולחן של דאלארס, ו"היו לילות" למילות יעקב אורלנד ולחן של מרדכי זעירא.
מבנה האלבום עצמו מחולק לשני חלקים משלימים. בחלק הראשון מגיש רייכל גרסאות אינטימיות לשירים כשהוא מלווה את עצמו בפסנתר אקוסטי בלבד. הביצועים נשמעים כמו מפגש מוזיקלי ביתי, כמעט כמו ישיבה בסלון עם הפסנתר הפתוח והשירים שמתגלגלים אחד אחרי השני.
בחלק השני של האלבום חוזרות המנגינות במתכונת אחרת. כאן הן מופיעות כקטעים אינסטרומנטליים, נעימות פסנתר שממשיכות את אותו קו מוזיקלי אך ללא מילים. המאזינים מוזמנים לזהות בעצמם את שירי הקאנון של הזמר העברי שעובדו כאן מחדש לנעימות. רעיון שמתחבר היטב לשם האלבום ולתחושה של הד מוזיקלי שנשאר באוויר.
מילה על עידן רייכל
עידן רייכל הוא אחד היוצרים המשפיעים והבולטים במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים. הפריצה הגדולה שלו הגיעה בתחילת שנות האלפיים עם הפרויקט של עידן רייכל, יוזמה מוזיקלית שחיברה בין זמרים ונגנים מרקעים תרבותיים שונים ויצרה פסיפס מוזיקלי עשיר של שפות, סגנונות והשפעות. לאורך השנים ביסס רייכל שפה מוזיקלית ייחודית המשלבת השפעות אתיופיות, מזרח תיכוניות ואפריקאיות לצד פופ ישראלי מלודי ורגיש. לצד פעילותו עם הפרויקט יצר גם אלבומים אישיים והופיע ברחבי העולם, כשהמוזיקה שלו מצליחה לחצות גבולות תרבותיים ולגעת בקהלים מגוונים.
הד של שירים שנשארים
הבחירה בשירי הזמר העברי אינה מקרית. רבים מהם נשענים על מילים חזקות של משוררים ופזמונאים מרכזיים ועל מנגינות שהפכו לחלק מהזיכרון התרבותי המקומי. הביצוע החשוף של רייכל מחזיר את השירים אל הליבה שלהם ומאפשר למילים ולמלודיות להדהד מחדש.
כך, בלי רעש גדול ובלי הכרזה דרמטית, נולד "הד". אלבום קטן ואינטימי שנשלח מהסלון אל הרשת ומשם אל המאזינים. רגע מוזיקלי שקט שמזכיר עד כמה לפעמים מספיק פסנתר אחד ושיר טוב כדי לגרום לזיכרון להישאר.
