טוני דאלרה הלך לעולמו, הקול ששינה את הדרך שבה איטליה שרה
טוני דלרה, מהקולות הבולטים והמשפיעים של הפופ האיטלקי במאה העשרים, הלך לעולמו במילאנו בגיל שמונים ותשע, לאחר מאבק ממושך במחלה. דאלרה, שנולד בשנת אלף תשע מאות שלושים ושש בשם אנטוניו לרדרה, גדל במילאנו בבית שבו המוזיקה הייתה שפה יומיומית, כשאביו שר במקהלת לה סקאלה מעביר לבנו אהבה עמוקה לצליל ולקול אנושי.
בתחילת דרכו עבד בעבודות מזדמנות ושר במועדונים קטנים, אבל כבר אז היה ברור שהקול שלו מבקש לפרוץ את המסגרת המקובלת. זה היה קול חזק, רגשי וישיר, כזה שלא ניסה להיות אלגנטי אלא כן, ובעיקר אחר. הפריצה הגדולה הגיעה בסוף שנות החמישים עם Come prima, למילותיו של מאנו פנזרי וללחן של וינזאנו די פאולו וסנדרו טאקאני. שיר אהבה שנדחה תחילה מפסטיבל סן רמו, אך מצא את דרכו אל הקהל והפך בתוך זמן קצר ללהיט ענק. עבור רבים זה היה רגע של תפנית, שיר שנשמע אחרת מכל מה שהורגלו אליו.
השיר זכה למספר ביצועים והקלטות של טוני, גם זמרות וזמרים נוספים הלכו על השיר הנפלא הזה, אפילו דורון מזר הישראלי, האזינו
כך נולד סגנון ה Urlatori, שירה עוצמתית ומלאת רגש, שסימנה שינוי עמוק בפופ האיטלקי ופתחה את הדלת לדור חדש של אמנים, בהם אדריאנו צ'לנטנו ומינה. בשנת אלף תשע מאות שישים הגיע רגע השיא עם הזכייה בפסטיבל סן רמו בשיר Romantica, זכייה שקיבעה את דאלרה כאחת הדמויות המרכזיות בתרבות האיטלקית של התקופה.
במהלך שנות השישים היה דאלרה נוכח בכל מקום, ברדיו, על הבמות וגם בקולנוע, במסגרת סרטים מוזיקליים ששיקפו את רוח הזמן. עם השנים, כשהטעמים השתנו וסגנונות חדשים תפסו את מרכז הבמה, נוכחותו המסחרית דעכה, אך מקומו ההיסטורי כבר היה מובטח.
גם בישראל נמצא לקול של דאלרה מקום בזיכרון התרבותי. Come prima תורגם לעברית והושר בגרסאות מקומיות, הושמע ברדיו של שנות החמישים והשישים, והתקבל כאן כחלק טבעי מהצליל האירופאי שחדר אז למדינה הצעירה. המלודיה והרגש הישיר השתלבו גם בפסקולים של סרטים ישראליים מוקדמים, בעיקר כאלה שחיפשו ניחוח רומנטי מוכר מהעולם הגדול( גרסה של השיר מופיעה בפס הקול של אסקימו לימון אולם בביצועו של מארינו מריני). עבור הקהל המקומי זה היה צליל של חוץ, אירופה רכה ומלאת געגוע, אך גם כזה שמדבר בשפה אוניברסלית.
לפני קצת יותר מעשור זכינו לביצוע מיוחד של הלהיט הענק שלו בפיהם של ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בעת שהופיעו בתל אביב, כמובן שתיעדתי את הביצוע. צפו
בשנות השבעים בחר דאלרה להתרחק מהבמה ולהתמסר לאמנות החזותית. הוא צייר, הציג בתערוכות, וחיפש דרכי ביטוי חדשות, מבלי לנתק לגמרי את הקשר עם המוזיקה. בשנת אלפיים ואחת הוענק לו עיטור אבירות מטעם נשיא איטליה, מחווה רשמית לקריירה חלוצית ולתרומה עמוקה לתרבות האיטלקית.
טוני דאלרה לא היה רק זמר מצליח של תקופה מסוימת. הוא היה קול שפתח דרך, כזה שהעז לשיר חזק, רגשני וישיר, בלי להתנצל. Come prima נשאר אחריו כשיר שממשיך להישמע גם היום, פשוט, כן, ונוגע, כמו פעם, ואולי אפילו יותר.
