יש שירים שמבקשים רק רגע אחד של הקשבה, ויש כאלה שעוצרים את השעון. "כל המחוגים לאחור", הסנונית הראשונה מתוך אלבום הבכורה של הילה זערור, שייך ללא ספק לסוג השני.
זערור, זמרת יוצרת ומפיקה מוזיקלית, מגיעה אל קדמת הבמה אחרי שנים ארוכות מאחוריה. הדרך שלה מתחילה כבר בילדות, עם מלגה ללימודי כינור, ממשיכה דרך עולם התיאטרון, הקאמרי ובית ליסין, ונוכחות כזמרת במופעים עם שלמה ארצי, ריקי גל ואחרים. בהמשך ביססה את מעמדה גם כמפיקה מוזיקלית של מופעים ואלבומים לאמנים שונים.
האלבום הראשון שהקליטה בעבר, בהפקתו של לני בן בשט, נגנז מטעמים אמנותיים, אך כעת זערור חוזרת עם אלבום חדש, עם עשרה שירים, כולם פרי עטה, כתיבה, הלחנה והפקה מוזיקלית מלאה.
"כל המחוגים לאחור" הוא שיר פרידה מאביה, שנכתב ברגעיו האחרונים לאחר מאבק במחלה. זהו שיר זיכרון כואב ועדין, המבקש את הבלתי אפשרי, להשיב את הזמן, ולו לרגע. הדימויים בו עשירים ופיוטיים, כמו "כשדה נרקיסים פורח", ומטווים עולם רגשי שבו הילדות, הקרבה והאובדן מתקיימים זה לצד זה.
"כתבתי את השיר מתוך הצורך העמוק שעלה בי לסגור מעגל עם אבי", מספרת זערור. "הוא היה מאוד קרוב אליי בילדותי, ובהמשך נפערה תהום, עד שחלה וסעדתי אותו, ושם חזרנו להיות קרובים שוב. ה 18 12 הוא יום ההולדת שלי ושל אבי, ולכן בחרתי בו כיום לשחרור היצירה הראשונה מתוך אלבום שמורכב מפיסות חיי".
הטקסט, הלחן, ההפקה והעיבודים, כולם של זערור, מצטברים לכדי יצירה חשופה ומרגשת, שמאירה זיכרונות יקרים ומציעה גם נחמה שקטה. אולי הזמן לא חוזר לאחור, אבל הרוח, כך נדמה, נשארת. ואולי, בסיומו של המסע הארוך הזה, עוד אפשר להיפגש שוב.
