אמש בהיכל התרבות בתל אביב התקיים מופע המחווה ליצירותיו של הפזמונאי המיתולוגי אהוד מנור. האירוע הוא חלק משורת אירועים לכבודו ולזכרו, לציון 20 שנה ללכתו בטרם עת.
אהוד מנור אהב את הארץ הזאת בכל ליבו וייחל שאנשיה יחייו כאן בשלום. הוא האמין ביכולת שלנו להעריך את הנופים, את התרבות ואת האנשים סביבנו, וליהנות מכל מה שיש לישראל להציע. לאורך כל חייו ניהל מנור שני מסלולי פעילות במקביל – מגיש ועורך תכניות ברדיו ולאחר מכן בטלוויזיה ברשות השידור, וכותב מילים לשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, כולל המנונים בלתי רשמיים, שירי אהבה, שירי ילדים, פסטיבלים ותחרויות זמר, וגם תרגומים מופלאים לשירים זרים.
אהוד מנור – “הג’ינג’י המנומש מבנימינה”, כתב מאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, ביניהם: אין לי ארץ אחרת, ימי בנימינה, ברית עולם, הלוואי, אגדה יפנית, הייתי בגן עדן, קפה אצל ברטה, עוד יבוא היום ורבים אחרים. מילותיו ממשיכות להדהד בבתי הספר, בטקסים, ברדיו ובטלוויזיה, ומזכירות לנו את התקווה, האופטימיות והאהבה לארץ שאפיינו אותו כל כך.
אמנים מכל הדורות והסגנונות
בפני היכל מלא עד אפס מקום עלו בזה אחר זה אריאל זילבר, בועז שרעבי, ריקי גל, קובי אוז, איה כורם, אלון עדר, ולרי חמאתי, קרן קורקוס, ויויאן כהן ויעל צרי, שביצעו בעיבודים חדשים ומיוחדים של עדי רנרט את המילים שכתב אהוד מנור. מילים שכולנו מכירים, שמצליחות לגעת שוב בלב ולנסוך תקווה ואופטימיות.
הרגעים המרגשים ביותר במהלך הערב היו הופעת הלוחמים שהחלימו ונפצעו במהלך המערכה הצבאית האחרונה, שעלו להופיע לצד האמנים. שירה וריקודים עם נגיעות של אמוציות טהורות, אין כמו שירים טובים כדי לרפא את הגוף והנפש. במיוחד, שיתוף הפעולה של אריאל זילבר עם הלוחמים והופעתו של בועז שרעבי לצד וואלרי חמאתי סחפו תשואות חמות מהקהל.
הפקה וניהול מוזיקלי
את הערב הנחה אבי גרייניק, והעיבודים המוזיקליים החדשים היו בניצוחו של עדי רנרט. על הפקת האירוע ניצח אודי זמברג – "הפקות תוצרת הארץ", לצד עריכתה של ענבל גזית. המופע הופק בשיתוף משפחת מנור ואגודת ידידי ארגון נכי צה”ל, המלווה למעלה מ־53,000 פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, כאשר מאז פרוץ המלחמה הצטרפו למעלה מ־20,000 פצועות ופצועים חדשים.
כמה רגעים מוזיקליים
קובי אוז – עוד יבוא היום. צילום מוטי קמחי
הלוחמים עם אריאל זילבר, צילום מוטי קמחי
בועז שרעבי וואלרי חמאתי – הלוואי. צילום מוטי קמחי
