אמש נחתם פסטיבל תל אביב של עיריית תל אביב-יפו, במופע של זהבה בן במועדון בארבי בנמל יפו. על הבמה קיבל הקהל את הזמרת זהבה בן, מהקולות הגדולים והאהובים בישראל, שחגגה יום הולדת עם מופע חגיגי ומרגש. בן, בנה של זהבה עלה לבמה עם עוגת יומולדת והפתיע את אמו מול אולם מלא.
אל הערב הצטרף דודו טסה, והשניים ביצעו יחד את "מעליות" ו-“הפרח בגני”, בביצוע מרגש שהרים את הקהל על הרגליים. בהמשך הצטרפו גם הזמרים קובי פרץ ומושיק עפיה לדואטים מפתיעים שסגרו ערב של אהבה גדולה למוזיקה המזרחית. לאנשי הבארבי זו הייתה חגיגה שבשגרה לאחר שבשנים האחרונות התרבו המופעים הימתיכוניים שמתארחים במקדש הרוק התל אביבי בחסות פרויקט המקור – "חתול בשק" בסוגה "שמחה גדולה הלילה" ו"מיאסו".
כך נחתם ערב שכולו חגיגה של רגש, נוסטלגיה ומוזיקה חיה, היה זה חותם הולם לפסטיבל העירוני החדש, בניהולו האמנותי של שלומי שבן.
הפסטיבל שנולד במקום פסטיבל הפסנתר
פסטיבל תל אביב במתכונתו הנוכחית נולד מתוך הצורך לחדש את המסורת העירונית של פסטיבלי תרבות.
לאחר כמעט שלושים שנה בעיר, פסטיבל הפסנתר הוותיק עבר בינואר 2025 לאילת, בעקבות שיקולים תקציביים וצמצום תמיכת העירייה לצד הצורך להזרים חמצן תיירותי לעיר הדרומית שהתייבשה כמשמעותו בעקבות המערכה הצבאית.
המהלך סימן את סוף תקופה בתל אביב, אבל גם את תחילתה של תקופה חדשה. במקום הפסנתר, עיריית תל אביב-יפו השיקה את פסטיבל תל אביב, פסטיבל רחב יריעה שמאגד תחת קורת גג אחת אמנויות, מוזיקה, תיאטרון ותרבות רחוב. הפסטיבל החל ביום רביעי האחרון עם מחווה לקלאסיקות של חוה אלברשטיין במופע "כמו צמח בר" ואמש הוא נחתם בטעם ימתיכוני
השראה מתרבות הלילה של העיר
בפורמט ובשפה התרבותית שלו, הפסטיבל שואב השראה ממיזמים של קבוצת התדר מבית רומנו. אותם אירועי תרבות רב-תחומיים, שנולדו מתוך סצנת האינדי התל אביבית, הציעו חוויה פתוחה, אורבנית וחופשית.
גם כאן מדובר בשילוב בין מוזיקה חיה, אמנות, שיח וקהל צעיר וסקרן, שמחפש חוויה תרבותית עכשווית ולא ממוסדת.
עיר בלי פסנתר – אבל עם קצב חדש
אף שפסטיבל הפסנתר נדד דרומה, תל אביב לא נותרה בלי ביטוי מוזיקלי משמעותי. פסטיבל תל אביב הוא במובנים רבים הגלגול החדש של אותה מסורת עירונית של מפגש אמנים וז׳אנרים. אם בעבר היה זה פסנתר שמוביל את השיח המוזיקלי, היום זו העיר כולה שמנגנת.
תל אביב ממשיכה להמציא את עצמה מחדש, בין בארבי לרחבת המוזיאון, בין אינדי לפופ, ובין נוסטלגיה לעכשוויות.
