אריה מוסקונה, מהשמות הגדולים בטלוויזיה ובקולנוע, הלך לעולמו בגיל 78. הוא נפטר בבית חולים השרון מקריסת מערכות, לאחר שניצח בעבר את מחלת הסרטן. מוסקונה הותיר אחריו אישה, ארבע בנות ועשרה נכדים.
קריירה עשירה על הבמה ובמסך
מוסקונה נולד בשנת 1947 ונחשב לדמות צבעונית בנוף התרבות הישראלית. הוא היה קומיקאי עם עומק דרמטי, זמר בעל קול מובחן ואמן במה טוטאלי. הקריירה שלו נמשכה חמישה עשורים וכללה תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ורוקנ'רול עם להקת "חבל על הזמן".
הישגים והכרה מקצועית בעולם הקולנוע
בקולנוע זכה מוסקונה להישגים חשובים, כולל שני פרסי אופיר יוקרתיים. בשנת 1991 זכה בפרס השחקן הראשי על תפקידו בסרט מעבר לים. בשנת 1997 זכה בפרס שחקן המשנה על משחקו בסרט עפולה אקספרס.
אריה מוסקונה הופיע לאורך הקריירה בסרטי קולנוע רבים ומגוונים, בהם הפנתר הלבן (1971) של שמואל אימברמן, חמש חמש (1980) בבימוי חיים טופול, מעבר לים (1991) שבו גילם תפקיד ראשי וזכה בפרס אופיר, סיפורי תל אביב (1992), עפולה אקספרס (1997) שהעניק לו את פרס אופיר לשחקן משנה, מסוכנת (1998), האסונות של נינה (2003) בבימוי שמי זרחין, שלוש אימהות (2006) של דינה צבי־ריקליס, איים אבודים (2008) של רשף לוי, התגנבות יחידים (2010) בבימוי דובר קוסאשווילי, יוסי (2012) של איתן פוקס, ארץ פצועה (2015) של ארז תדמור, לעבור את הקיר (2016) של רמה בורשטין ואיפה אלה־קרי ומה קרה לנורווגיה? (2017) של דני רוזנברג.
מוסקונה מעל בימת התיאטרון
במהלך הקריירה התיאטרונית והבימתית שלו השתתף אריה מוסקונה במגוון רחב של הצגות ומופעי בידור. כבר בראשית דרכו הופיע בהפקות שמח בנמל ואירמה לה דוס מיפו בשנת 1971, ובהמשך שיחק בפרפר בתוך אגרוף. באמצע שנות ה־80 בלט באופרת הרוק מאמי שחזר אליה גם בשנת 2002, ובשנות התשעים גילם את דמות "כאילו" במחזה מחסן ההפתעות, שנבע מהתוכנית המחסן של כאילו בה כיכב. בהמשך השתתף במחזה גטו, בגרסה הישראלית הראשונה של המחזמר אנני, במופע הבידור המחסן של כאילו , והופיע בהצגה מסביב לעולם בשמונים יום. מוסקונה היה גם חלק מהיי סקול פסטיגל, השתתף בהפקה החדשה של סאלח שבתי, ואף הופיע בקומדיה זקנים חסרי מנוח לצד עירית ענבי וזאב רווח.
מוסקונה בטלוויזיה
במסך הקטן נרשם למוסקונה רפרטואר עשיר של הופעות בסדרות טלוויזיה. הוא החל כבר ב־חדוה ושלומיק (1971), והמשיך בשנות ה־90 עם הופה היי (1992), שם גילם דמויות שונות ובהן רס"ר משמעת וטכנאי רכבת, ובמיוחד בלט כדמות "כאילו" בתוכנית הילדים האהובה המחסן של כאילו (1992–1997). בהמשך הופיע בסדרה שמש (2000) כמרכוס עמק, מנהל המסעדה מטעם הקוריאנים, גילם את ר' משולם בסדרה החצר (2003) והצטרף גם למעורב ירושלמי (2003). מוסקונה הופיע בדני הוליווד (2007–2008) בתפקיד עזריאל באום, ובעבודה ערבית כיו"ר ועד הבית יוס'קה. ב־2011 שיחק בסדרה בלוגי כברוך הסב, היסטוריון במוזיאון לונדון, וב־2012 הופיע בגאליס כסיימון איש הצבא הרשע. בהמשך גילם את עורך הדין מנשה פירר ב־70 מיליון סיבות לעושר (2014), שיחק חולה בסדרת הדרמה מתים לרגע (2017), וב־2018 השתתף בצומת מילר בתפקיד גרשון.
דמות תרבותית בלתי נשכחת
מוסקונה שילב בין הומור חצוף לרגעים מרגשים שהצליחו לגעת בקהל. דמותו נחרטה בזיכרון התרבותי כשחקן אמיץ שלא נרתע מתפקידים מורכבים. הוא נותר סמל לאמן שחצה גבולות בין בידור לאמנות רצינית.
רגעים אישיים וזיכרונות מהשטח
את מוסקונה פגשתי לא פעם על במות ישראליות באירועים שזכיתי לסקר. בשנת 2002 בהצגת המחזמר "מאמי" שעלה מחדש בחלל בו שוכן כיום מועדון רדינג 3, בשנת 2011 הופיע במועדון בארבי הישן עם אפרים שמיר ורותי נבון. בשנת 2016 קיבל פרס הוקרה על פועלו בפסטיבל המחזמר בבת ים.
