"דיסקו שמש" הוא פרויקט מוזיקלי חדש שנוצר על ידי שי להב וצביקה כהן, שני חברי להקת "מופע הארנבות של ד"ר קספר" שהתפרקה וחזרה הלוך ושוב. לאחר שצביקה שב לישראל אחרי 25 שנה בארה"ב, השניים נפגשו והחלו לנגן יחד בחדר חזרות. לאחר שנה של עבודה משותפת, הם החליטו להקים את הצמד ולהוציא לאור את המוזיקה שיצרו .
הסאונד של "דיסקו שמש" משלב אלמנטים של אינדי דאנס, פופ-רוק ודאנס-פולק, עם דגש על תופים אמיתיים וקלידים חיים. השניים שואפים ליצור מוזיקה שמרקידה את הגוף ומזמינה למסע פנימי. הם אף מתארים את המוזיקה ככזו המשלבת חוויות ריקוד עם רגעי מדיטציה .
לרקוד עם חוטי זהב..
האלבום כולל עשר רצועות מוזיקליות, רובן כוללות מילים ושירה, כך למשל השיר "חוטים של זהב" המבוסס על סיפורה של בת הטוחן במחזמר "עוץ לי גוץ לי" הטוווה חוטי זהב מקש, השיר יצא במקור בשנת 1994 באלבום של הקספרים.
באלבום החדש מי שמבצע את השיר הוא חמי רודנר, סולן להקת "איפה הילד". רודנר התארח בהופעה שקיימו השניים בהרצל 16 לפני מספר חודשים, התיעוד שצילם ערן אקרמן הפך לקליפ,
על החיבור בין דיסקו שמש וחמי רודנר מספר צביקה כהן – ״בתחילת הדרך של קספר בשנות ה-90 המוקדמות היינו מופיעים הרבה בערבי להקות ברוקסן יחד עם אביב גפן, כנסיית השכל ואיפה הילד. שלושת האומנים האלו תמיד דיברו אלי אישית. את האלבום 'זמן סוכר' קניתי אחרי ששמעתי את איפה הילד בהופעה כמה פעמים לפנינו או אחרינו- לא יודע כמה פעמים שמעתי את הדיסק הזה אבל זה היה הרבה… הלחנים, המילים, הנגינה, קיר הדיסטורשן ו-השירה של חמי. יש בה משהו מיוחד.
לכן היה מאוד מרגש לשמוע שחמי אוהב ורוצה לשיר את חוטים של זהב. על ההפקה של השיר – שי ואני חשבנו איך לבצע את השיר מבלי למחזר מה שכבר נעשה, לקלוע לכוונה המקורית של שי בעת הכתיבה של השיר, ולתת לשיר מהדי אן איי של דיסקו שמש (שאותו עדיין חיפשנו באותו זמן) וכל זאת כך שיתאים לשירה המופלאה של חמי. אני הקלטתי את תפקיד התופים ושלחתי לשי והגענו ל׳גרוב׳ הסופי לאחר כמה שיחות ורביזיות. את תפקיד הכינורות בסוף הפיזמון הוספנו כשהוא בעצם מבוסס על תפקיד הטם-טמים בביצוע המקורי. וכמובן ה׳טאצ׳ של אורן עמנואל כרך הכל ביחד למה שהוא היום.״
ממקור ראשון…
כך שי להב מספר על הפרויקט המשותף – ״את צביקה כהן הכרתי בשנת 1992 כשהוא למד ברימון ואנחנו הקספרים היינו נואשים למצוא מתופף.</em> איציק (רייזנברג ז״ל) שכבר ניגן בס איתנו , אמר שוב ושוב שיש לו אחלה מתופף שמנגן איתו ובסוף הלחץ עשה את שלו והלכנו לפגוש את צביקה. אחרי 5 דקות הבנו שהוא המתופף שלנו והשאר היסטוריה. כשהלהקה התפרקה ואני התחלתי להפיק את היי פייב, צביקה עבר לארה״ב, שם למד וניהל בתי מלון. הדבר הכי קרוב למוזיקה שחווה היה לארח אומנים ב-MTV Video Music Awards במלון שניהל מול Radio City Music Hall.
לפני שנתיים וחצי צביקה יצר קשר וסיפר שהוא חזר לארץ. נפגשנו בחומוס אשכרה המיתולוגי, שם אכלנו כמעט כל לילה בשנות התשעים הרחוקות, והשיחה הובילה לרעיון שננגן בחדר חזרות פעם בשבוע , בשביל הכיף. כששמענו בבית את ההקלטה מהחזרות הבנו שיש פה חומרים מוזיקליים שאנחנו ממש אוהבים. אחרי שנה של נגינה משותפת בחדר חזרות הרגשנו שיש לנו משהו ביד ששווה להקליט ולהשמיע לשאר העולם. נכנסנו לשלב הפקת האלבום עם אורן עמנואל בעמדת המפיק המוזיקלי. המלחמה קטעה את העבודה, כעבור מספר חודשים חזרנו להשלים את האלבום."
מוסיף צביקה – ״רצינו מוזיקה שתרקיד אנשים וגם תעביר אותם סוג של מדיטציה ומסע פנימי נפשי.</em> זה יכול להיות טראק אינסטרומנטלי או טראק עם קצת מילים , או שיר קליט עם בית ופזמון. במוזיקת דאנס, לרוב אין תופים אמיתיים והקלידים מתוכנתים במחשב, לכן השימוש הכבד והנרחב שלנו בתופים אמיתיים בשילוב עם קלידים שמנוגנים לייב יוצר סאונד שונה ומיוחד. זה הסאונד שלנו שנוצר במשך שנה וחצי בחדר חזרות והולך איתנו גם בהופעות״
