שבת, אוקטובר 24, 2026

אמנים ישראלים תחת מתקפה: בין חרם תרבותי לאנטישמיות במסווה פוליטי

הסכמה פוליטית או אנטישמיות?

מאז תחילת המערכה בעזה באוקטובר 2023, גוברות הקריאות להחרים אמנים ישראלים במיוחד ברחבי אירופה. רבים מהם מדווחים על ביטולים, הדרות והפסקת שיתופי פעולה, לעיתים קרובות לא בשל דעותיהם האישיות, אלא בשל אזרחותם הישראלית בלבד.

אם פעם היינו חוששים מפעילות תנועת ה – BDS ואימרות הכנף של רוג'ר ווטרס כנגדנו, כעת הם רק פירור בים. הנה כמה דוגמאות להלך הרוח המדובר. הביטולים נבעו בעיקר מחששות ביטחוניים, איומים ממחאות פוליטיות או לחץ ציבורי.

דודי טסה וג'וני גרינווד: פרוייקט שנעצר

שיתוף הפעולה המוזיקלי של דודי טסה וג'וני גרינווד (Radiohead) בוטל במספר מוקדים באירופה. בעקבות כך פרסם גרינווד הצהרה – "היינו גאים לשלב קולות יהודיים וערביים. תחת לחץ פוליטי, שוללים את רעיון הדיאלוג האמנותי. זו לא מחאה – זו סתימת פיות."

מקרה סקאזי – אבן בוחן גלובלית

הפרשה סביב אי הופעתו של המפיק האלקטרוני הישראלי אשר "סקאזי" סוויסה המוכר ברחבי העולם כאחד אמני האלקטרוניקה המובילים היא בפרוש אבן בוחן ממשית. למרות שסקאזי לא אמר זאת בפירוש אולם גופים אנטי ישראלים ופרו פלסטינים הפעילו לחץ חזק ביותר מול הפקה פסטיבל טומורולנד בבלגיה למנוע את הופעתו של סקאזי בפסטיבל, זאת למרות שהופעת הצמד ויני ויצ'י עברה בהצלחה כולל הנפת שלל דגלי ישראל בתוך הקהל. הלחץ ניצח וסקאזי חזר לביתו כלעומת שבא.

נגה ארז – אהדה לצד חרם

למרות הצלחתה הבינלאומית של המוזיקאית והיוצרת הפופולתארית נגה ארז והחיבה הרבה מול רבבות מעריצים ברחבי העולם, גם נגה ארז חוותה לא אחת ביטול הופעות בספוטים שונים ברחבי אירופה על רקע המערכה הצבאית בישראל. זאת כמובן על רקע היותה אזרחית ישראלית.

כותרות בעיתונות האירופאית מחדדים הנושא – "יש גבול למה שמוסרי"

מאמר מערכת שפורסם ב־Le Monde ב־6 ביוני 2025, תחת הכותרת "החרם התרבותי איננו מוסרי – אלא אנטישמי בתחפושת", הביע דאגה מפני המגמה – "כאשר אמן ישראלי מודר מהבמה לא בשל דעותיו אלא בשל אזרחותו – מדובר באפליה גזענית."

בגרמניה, עיתון Die Welt פרסם טור תחת הכותרת "האם ברלין חזרה לימים שבהם יהודים לא הוזמנו לנגן?"

חברי להקת Massive Attack שוברים שתיקה

דווקא חברי להקת Massive Attack, שידועה בהתנגדותה למדיניות ישראל והיו מזוהים בעבר עם תמיכה בתנועת BDS, יצאו בהצהרה לא צפויה ביולי 2025. הם גינו את “הפיכת מוזיקה לנשק” וקראו לחדול מהחרמת מוזיקאים רק בשל הלאום – “אם תתחיל לשפוט אמנים לפי דרכון ולא לפי היצירה – אתה לא מנהל חרם, אתה מנהל טיהור תרבותי.”

הם ייסדו קואליציית מוזיקאים בשם Musicians for Cultural Dialogue, הכוללת מעל 300 אמנים מרחבי העולם – שמתחייבים לא להחרים שותפים רק בשל מוצאם.

גם מעבר לחומה – אמנים פלסטינים המתנגדים למדיניות החרם

כמה קולות מהעולם הערבי אף הם החלו לצאת נגד החרמות התרבותיים כלפי ישראלים, בטענה שהדבר רק מרחיק את האפשרות לשלום. לדוגמה, הזמרת הלבנונית-גרמנית ראשה נאהאס, אמרה – “אני פלסטינית, ולפעמים משתפת פעולה עם יהודים וישראלים. זה לא הופך אותי לבוגדת – אלא לאדם שמאמין בכוח של מוזיקה לחבר.”

עוד פרויקט יהודי שמטרתו להשתיק את המתנגדים

בבריטניה פועל פרויקט Amplify Israel שמביא אמנים ישראלים להופעות מקומיות. בפולין, אמן הג'אז אדם באלדיך הצהיר – "אני לא מוכן לנגן בפסטיבל שמחרים אמנים לפי הלאום."

לצד הלחץ הגובר על אמנים ישראלים – ניכר כי נוצרת תנועה נגדית הדורשת חופש תרבותי ללא קשר ללאום. בין אם מדובר באמנים, עיתונאים או קהילות יהודיות, המסר הוא ברור: תרבות היא גשר, לא זירה לסתימת פיות.

ומה עם החצר האחורית שלנו?

לעומת הנעשה ברחבי העולם, כאן בישראל סובל קהל שוחרי ההופעות מאפקט ההחרמה \ הדרה \ פחד כאשר מאז הופעתו של ברונו מארס בפארק הירקון רגע לפני פרוץ המערכה הצבאית, כמעט ואין תנועת אמנים לישראל, ואני מדבר על אמנים מהשורה הראשונה, אלו שממלאים תוך שעות ספורות ארנות ענק ברבבות צופים.

אמנם ישנם אמנים שכן מגיעים לישראל, אולם, מבלי לפגוע בכבודם, מדובר בחלק גדול מהמקרים באמנים ומוזיקאים יהודיים, בסצנות נישה לעומת הפופ והרוק העולמי, יותר בתחום הג'אז ומוזיקת עולם. לדוגמא – ההרכב האחרון שהגיע לישראל היה הג'יפסי קינגס שהרימו שתי הופעות בהפתעה במועדון בארבי בנמל יפו ועשו גם מופע באירוע חתונה פרטית.

על אמני ליגה ראשונה אנחנו יכולים רק לחלום או לטוס לאירופה תוך שמירה על אי החצנת סממנים יהודיים וישראלים או פשוט להסתפק בשידורים ותיעודים ברשתות.

לפי שיחה שקיימתי לפני מספר שנים רבות, בימים שפארק הירקון היה הארנה של ישראל להופעות ענק, סיפר לי המפיק שוקי וייס כי הרגע הזה שאנחנו נמצאים בפארק דקות לפני המופע (אז זה היה אוזפסט של אוזי אוסבורן המנוח…) יצא לדרך לפני שנתיים בעיצוב מסלול הטור העולמי.

מכאן שנאלץ לחכות לפחות שנתיים פלוס מינוס אחרי שוך הקרבות והמלחמה לפני שמי מהאמנים הבכירים ידרוך בישראלץ

הכי חדשים

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

רוברטה גמבריני מגיעה לישראל: שתי הופעות, ערב אחד וחגיגה של ג'אז

יש תקופות שבהן המציאות הישראלית אינה מותירה לנו רגע אחד של מנוחה. הבחירות המתקרבות, המתח הציבורי והשיח...

כשהבלוז יורד אל תוך הלילה: ניקי האריס תפתח את עונת הג'אז החם בישראל

ש משהו בבלוז שמעולם לא נזקק לתפאורה נוצצת או לאפקטים מיוחדים. לפעמים מספיקים קול אחד, גיטרה שמדברת...

כשהגוף מתחיל לדבר: שלוש יצירות מחול בין אימהות, אמת ומוזיקה

יש משהו מסקרן במחול העכשווי דווקא כשהוא חורג מגבולות התנועה המוכרת. הגוף אינו מסתפק בביצוע צעדים לצלילי...

בר צברי בסיפתח הראשון שלו בקיסריה – העם בחר ברוקנרול מזרחי

הבחירות בקיסריה - בר צברי לוקח בהליכה אילו 3 חודשים אינטנסביים היו התקופה האחרונה בכל מה שקשור לחברה...

תופעת דופלר חזרה לגן עדן באוזן השלישית

כשהרוקנרול חוזר אל חנות התקליטים יש משהו מיוחד במפגש בין מוזיקאים ותיקים לבין חנות תקליטים שהפכה למוסד תרבותי....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

המוזיקה הישראלית יוצאת לעולם: פסטיבל החשיפה הבינלאומית 2026

כשהמוזיקה הישראלית פוגשת את העולם לא בכל יום מגיעים לישראל אנשי תעשיית מוזיקה בינלאומיים כדי להקשיב למה שקורה...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא