בערב קיץ תל אביבי, בלב קריית המלאכה בדרום תל אביב, סטודיו אנט. הבית החדש של עמותת פליציה בלומנטל למוזיקה. הוזמן הקהל למסע מוזיקלי בזמן – לא אל דוד המלך כגיבור המוכר מהספרים והציורים. אלא דווקא אל תחילת הסיפור, אל שורשיה של שושלת.
"סוד הולדתו של דוד המלך" – מופע מוזיקלי מתוך מחזמר שנוצר בימי הקורונה על ידי הליבטרנית ילנה אולנובסקי והמלחין אלכס גולד בשפה הרוסית ותורגם לעברית על ידי יבגני אברקוב וניקול זילברמן – הוגש אמש בפני הקהל כאסופת שירים דרמטיים, בביצוע חי של חברי אנסמבל דיווניישן, בלבוש תקופתי, ובליווי תנועה וכוריאוגרפיה סמלית.
סיפורה של רות המואביה
בתקופת השופטים, בזמן רעב בארץ ישראל, משפחה מבית לחם – אלימלך, אשתו נעמי וילדיהם – עוזבים את הארץ ומגיעים למואב. שם מתים אלימלך ושני בניו, ונעמי נשארת אלמנה עם שתי כלותיה, רות וערפה.
כשהרעב מסתיים, נעמי מחליטה לשוב לבית לחם. ערפה בוחרת להישאר במואב, אבל רות מחליטה להצטרף אליה בלב שלם ואומרת את המשפט המפורסם – "במקום אשר תלכי אלך, ובמקום אשר תליני אלין…" – נאמנות שמלווה אותה לכל מקום. רות מגיעה לבית לחם, מתחילה לעבוד בשדה של בועז, קרוב משפחה של אלימלך. בועז מתרשם מהתנהגותה הטובה והנאצלת, ובסופו של דבר מתחתן איתה. רות ובועז מקימים משפחה, ובנם עובד הוא סבו של דוד המלך.
אנתולוגיה מוזיקלית מקראית
כבר בפתיחה, עם טקס הכתרתו של דוד, הבהירו היוצרים שאין מדובר בעלילה רציפה, אלא באנתולוגיה מוזיקלית: שירים שנבחרו מתוך המחזמר, המבוצעים בזה אחר זה בפני הקהל, לעיתים בהקשר, לעיתים בהתרסה – תמיד בחדות דרמטית חזקה.
השירים עצמם נשענים על שני מקורות השראה מרכזיים מחד סיפורי המקרא, ובעיקר מגילת רות – שהעניקה את השלד הדרמטי והטקסטואלי. מאידך – המוזיקה הקונצרטית האירופאית – במיוחד ברוח הבארוק, עם השפעות של מוזיקה לחצרות מלוכה מהמאה ה-10 וה-11. הדבר בא לידי ביטוי בהלחנה דרמטית, במשקלים מחזוריים, ובעיבודים עשירים שכוללים בין השאר צלילי צ'מבלו דיגיטלי המלווים מקצבים של ריקודי חצר – פאסה, מינואט, גאליארד. מדבור בעצם באסופת אריות מתוך המחזה.
הכוריאוגרפיה, שהודגשה אף יותר בזכות החלל הנקי של הסטודיו, כללה תנועות איטיות, מחוות טקסיות והעמדות גיאומטריות – כולם שאובים מן האסתטיקה החזותית של חצרות מלוכה, אך נשתלו בטבעיות בתוך סיפור תנ"כי של אהבה, שייכות וגאולה.
השירה, יש לציין, לא נשענה על דיאלוג בין דמויות אלא הייתה מופנית במישרין לקהל. כל שיר היה מונולוג מוסיקלי בפני עצמו, מנותק מעלילה מתמשכת אך טעון רגשית, עד שנוצרה תחושת רצף פנימי דרך הלחן, הביצוע והכוח הדרמטי. אווירה סמי אופראית.
ובסיום – אחרי לידתו של עובד, בנם של רות ובועז – נשמעה שירת הלל למדינת ישראל ולעם היהודי. סגירת מעגל בין שושלת תנ"כית לבין תודעה עכשווית של תקומה, זהות ועתיד.
במילים אחרות – זה לא היה מחזמר, אבל זו בהחלט הייתה חוויה תיאטרונית. ערב מוזיקלי שבו הקולות מספרים סיפור, התלבושות נושאות היסטוריה, והתנועה משחזרת מסורת.
מופע קטן-גדול שבו רות, נעמי, בועז ודוד לא רק קמו לתחייה – אלא שרו את שורשיהם אל תוך ההווה.
הקאסט, אנסמבל דיווניישן: אלכס גולד – מלחין ובמאי, מרגריטה קגן – מפיקה מוזיקלית, אלנה אולנובסקי – מחברת הליברית, אברקוב יבגני – דוד המלך, בועז, אמילי גייז – נעמי הצעירה, חנה, דניאלה מיצ'ייב – נעמי, ניקול זילברמן – רות, יאן שרלמוב – בעל השיירה בועז הצעיר, מישל קפובסקי – בנדיט, ענת מרק – עפרה, צוענייה.
