מעל בימת מרכז סוזן דלל בתל אביב עולה בימים אלה המופע "אהבה, מוסיקה (עכשיו!)". יצירה מרתקת של מחול חי בשילוב הופעה חיה של הזמרת דיקלה. המופע מבוסס על "אהבה מוסיקה", אלבום הבכורה האיקוני של דקלה שיצא באפריל 2000 וזכה לשבחים. אלבום הנחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית-מזרחית. המחול הוא פרי יצירתה של יסמין גודר ולהקתה.
האלבום כלל להיטים כ- "בוקר טוב", "אהבה מוסיקה", "אהבתך", "בוחרת להיות" ו"תבלינים". הוא נוצר בשיתוף פעולה בין דקלה למפיק רן שם טוב. ומשלב סגנונות ים תיכוניים, מוזיקה ערבית קלאסית, רוק ניסיוני ואלקטרוניקה.
יצירת מחול נשית רב-שכבתית
המופע הוא דו-שיח בין המילים והקולות של דיקלה לבין תנועות הרקדניות. כשהמחול משמש לא רק כתמיכה במוזיקה אלא כמבע רגשי ופיזי שמוסיף רבדים עמוקים לטקסטים. תנועות הרקדניות מהוות בחלקן מחווה לפרפורמנס המוכר של דקלה מעל הבמות. מעין פרשנות תנועתית לתחושות הפיזיות שדקלה משחררת כשהיא נותנת לקולה דרור.
בכלל החיבור בין היצירות של דקלה ויסמין הוא סיפור אהבה ארוך שנים שהחל כבר אז, עשרים וחמש שנה לאחור, במקביל ליציאת האלבום שצליליו לכדו את אוזניה של יסמין שהחלה לפתח את המחול בעקבותיהם. אשתקד עלה המופע המשותף בפסטיבל ישראל ובימים אלו הוא חוזר ועולה במרכז סוזן דלל.
ההרכב והביצוע החי
דיקלה מבצעת בליווי חמישה נגנים מנוסים, המשלבים כלי נגינה מסורתיים ומודרניים – אור קודאי – קלידים ומחשב, ירדן ביטון – תופים, מיכאל מיטל – גיטרות חשמליות ואקוסטיות, שאולי יצחק – גיטרה בגלמה, עוד ובוזוקי, אריאל אביטבול – דרבוקה.
על הבמה הופיעו גם שמונה רקדניות: ענבל אלוני, אילנה שרה, קלייר בלסן, נור גראבלי, מור דמר, ענת ועדיה, אופיר ינאי, דור פרנק ותמר קיש, שהעשירו את המופע בשפה תנועתית מגוונת ועוצמתית שנעה בין חושניות מחד לאובדן חושים טוטאלי מאידך.
מה שהחל במעין תנועת ספק פיות ספק יצורי יער חולמניים המשחררים (משחררות) פרצי קול ופרצי תנועה במרחב כמעין פתיח הופך עם הזמן לריתמוס מאתגר ושובר כללים בעת שקולה של דיקלה משתלב בחלל האולם. אין כאן טאבו שירתי המותר רק לדיקלה, גם לרקדניות יש את החופש לשחרר קולות תוך כדי תנועתן, קולות שהם חלק בלתי נפרד מפרשנות המחול. קטע שמוסיף עניין והרבה דמיון לצופים. מעורר אסוציאציות שונות למתבוננים.
אהבתי את ההתרחשות והצלילים, למה ומדוע?
מדובר בשילוב נדיר בין מחול עכשווי למוזיקה מזרחית-ים תיכונית. כי מדובר בחוויה אמנותית רב-תחושתית המשלבת גוף, קול וזהות נשית. כימדובר ביצירה שחוגגת ריפוי, התנגדות ודו-שיח תרבותי ולבסוף חווינו הצגה מחודשת של אלבום פורץ דרך אחרי שני עשורים.
