השמאן שלא פוחד מהאביב

איך יוצרים מציאות מתוך שבר, מתוך סדק עצום. איך מוצאים שמחה בעצמנו ובעולם. איך פותחים חלון של אמונה במציאות שלנו פה בארץ, פה בעולם, פה בתקופה הזו ועם הנפש שלנו. איך מוצאים אור בתוך החושך. תשאלו את רותם בר אור שהשיק אתמול, 9 ביולי, את אלבום הסולו שלו בעברית ״מה יש לפחד מהאביב״ בבארבי עם אביתר בנאי ומשפחתו TheAngelcy.

לראות את האור…

ראיתי אור בתל אביב, ראיתי בר אור בתל אביב, ראיתי את רותם בר אור בתל אביב. בארבי התחפש אתמול לבומבלה לכמה שעות. אנשים עם אור בעיניים ושמחה גדולה בלב. מתחבקים, מחייכים, שרים את כל המילים, לפעמים בקול רם, לפעמים בקול רם מאוד. באקסטטיות. לפעמים בקול חלש, לפעמים בקול חלש מאד, על פי בקשתו של בר אור. חלק דומעים, אחרים צוחקים עם העיניים, מתחבקים, מתחזקים, מפריחים בלונים. הקול שלו הוא כלי ריפוי מדיטטיבי מלטף, רוטט ופוצע, ושוב מרפא. והקהל נותן את כולו, מתמסר לתהליך הריפוי שבר אור מעניק להם. בנדיבות.

השירים באלבום פותחים צוהר של אמונה אל המציאות פה בארץ ובעולם, בתקופה הזו ועם הנפש שלנו המיוסרת. בר אור מסכים להיכנס ומכניס גם אותנו יחד איתו אל עומקם של הדברים אל החשיכה וגם שם הוא ממשיך לראות טוב. ולהראות לנו גם את הטוב. הוא נדיב. וכך היצירה, שגדלה מתוך הסדק, מתוך השבר הגדול. האמונה מקבלת שפה ומנגינות חדשות. ואנו יכולים להתחדש ולקרוא לקול החדש שיבקע גם מאיתנו. בר אור הוא צינור ואנו נעשה את זה יחד איתו. זו הבטחה שלו. והיא מתקיימת במופע. הוא לא מתייאש, ובוחר לבחור, לראות את הטוב. אלה אינן גיבוב קלישאות, שכן בר אור ממלא את הסדק, כאלכימאי, בזהב.

הוא ממגנט

זו אולי בושה מצדי לנסות לכתוב במילים את החוויה. הגם שאני לא מכירה מספיק את גרעין האור של בר אור. אבל הוא ממגנט ומדבק. ונדמה לי שזו לא בושה לבקש להיכנס פנימה. והנדיבות של בר אור ושל הקהל שלו הסכימה לחבק גם אותי, להפוך אותי לחלק מהמשפחה הגדולה והאוהבת.

ואל המשפחה הצטרף אתמול אביתר בנאי. בר אור אירח אותו. וממש רצה להחמיא לו, בפניו ואחרי שירד, ובנאי בענווה מחוייכת ומבוישת. ״זה כמו לתת מדליה לאוורסט״ צחק בר אור כשהוא מספר סיפור על דילן ואיזה פרס שקיבל כאנלוגיה. ההרמוניה ביניהם מושלמת. תחושת שלא ייגמר לעולם. גם סלומה ומעין זמרי שרו. ולקראת סיום בר אור ועמרי פילס בדואט ממיס. ״איזה קול יש לו!״.

עיניים פקוחות נכוחה..

לו הייתי קוראת את המילים האלה, הייתי חושבת שזה אירוע החזרה בתשובה המוני. אבל לא. זה היה אירוע כיול של שמחה ואושר מתוך צער, מתוך מציאות, עיניים פקוחות נכוחה וכשרון עצום. וכשכל הנתונים מסתדרים והכל מדויק, יש ביקוע של אור ושמחה. הו המילים שורפות לי את קצות האצבעות המקלידות. הן יוצאות מעצמן. והבארבי התרומם לקומה השניה, רוטט לגובה.

בחזרה למציאות

חזרתי על האופניים הביתה באוויר. אבל אז נפל המנעול של האופניים על הכביש, וחזרתי אל המציאות.