שבת, אוקטובר 17, 2026

שלגיה ושבעת הגמדים בגרסת 2025

בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה מרתקת בקולנוע: סיפורים ישנים, אגדות מוכרות, מקבלות פן חדש, יותר חושף, פחות ורוד. "שלגיה 2025" לא מוותר על הקסם, אבל מציב אותו בתוך מציאות מורכבת, טכנולוגית ואפילו קצת מאיימת. זהו לא רק רימייק – זה ניסיון לגעת בלב הקהל החדש, זה שמכיר את האגדות, אבל חי בעולם שבו הכל כבר שונה. הסיפור מפנה מקום לרגש, למתח ולמחשבה, וכשהכל עטוף בפסקול עוצר נשימה, התוצאה היא משהו שראוי לגלות ולחלוק.

שוב חוזרים אל אותם רגעים שגורמים לך לשאול – האם לפעמים צריך פשוט לתת לקלאסיקה לנוח? דיסני לא חושבת כך. קבלו את "שלגיה 2025" הרימייק המצופה ליצירה המצוירת הראשונה בהיסטוריה – – "Snow White and the Seven Dwarfs" שיצאה לאור בשנת 1937. אלא שכמו שקורה לעיתים עם שירים שמנסים לעשות להם קאבר מחודש – לא תמיד הקסם עובר.

את שלגיה מגלמת רייצ'ל זגלר, והמלכה המרשעת מקבלת פנים חדשות – והפעם גל גדות שלנו, בגרסה רעה מתמיד עם גלאם, ארס וזיקוקי קול. הבימוי בידיו של מארק וב, מי שכבר הראה יכולת לספר סיפורים רגשיים ומעופפים ב"ספיידרמן המופלא".

הגרסה החדשה של "שלגיה" מגיעה בזמן שבו ההילה הקלאסית מתערבבת עם הווירטואלי והדיגיטלי, ומציעה חוויה קולנועית שמאתגרת את כל מה שהכרנו על הסיפור המוכר. במקום האגדות הפסטורליות והוורודות, הסרט מציג עולמות אפלים, מתחים חברתיים וטכנולוגיה שמשחקת תפקיד קריטי. המשחק של השחקנית הראשית משדר אותנטיות ומעורר הזדהות, והפס-קול – שירוף חושים אמיתי – מצליח לשלב בין אלמנטים עתידניים למלודיות נוסטלגיות.

הסרט לא נופל בפח של נוסטלגיה חסרת תוכן, אלא מחדיר לסיפור עומק חדש, שגם מבוגר ימצא בו רלוונטיות, וגם ילדי היום יתחברו אליו. גרסת 2025 היא לא רק סיפור ילדות, אלא מראה חברתית שמזמינה לחשוב, להרגיש, ואפילו לפחד קצת.

אבל אנחנו פה בשביל המוזיקה

לצד הקלאסיקות הישנות נכתבו כמה שירים חדשים. הסרט כולל ארבעה מתוך שמונת השירים של פרנק צ'רצ'יל ולארי מורי מתוך הסרט המקורי – "Heigh-Ho",‏ "Whistle While You Work",‏ "The Silly Song" ו-"Someday My Prince Will Come", שהאחרון שבהם נשמע רק באופן אינסטרומנטלי עקב השינויים בעלילה

את השירים החדשים כתבו הצמד זוכה האוסקר בן פסק וג'סטין פול (La La Land, The Greatest Showman). התוצאה? פס קול שמכוון גבוה – ממש לכיוון ברודוויי. בין השירים תמצאו את:  "Waiting on a Wish"   – בלדת הדגל של שלגיה, מרגישה כמו שילוב בין דיסני לקווין. "All Is Fair"   – שיר הסולו של המלכה הרעה (גל גדות), שנראה כאילו נלקח ישירות מהמחזמר "ויקד".

אבל האם השירים זכירים?  האם הם ייכנסו לפנתיאון של שירי דיסני לצד  "Reflection" , "A Whole New World",  או "Let It Go" ? ובכן… לא ממש. לפחות לא לפי הביקורות הראשוניות.

לחצו להאזנה לפס הקול בשתי הגרסאות

 

האלבום יצא ב-14 במרץ 2025, עם גרסת דלוקס נרחבת, והסקור (המוזיקה הדרמטית ללא מילים) ב-21 במרץ.

מה עם הצפייה?

אחרי הופעה קצרה בקולנוע, הסרט זמין כעת בפלטפורמת הסטרמינג של דיסני+ החל מ־11 ביוני 2025. אז אם פספסתם בקולנוע, עכשיו זה הזמן להצטרף ולהחליט לבד — האם השלגיה החדשה היא אגדת־זעם שראויה לעמוד לצד המקור, או שמא ניסו להוסיף אפקטים והחליטו לשכוח את הקסם האמיתי?

מילה לסיום

הרימייק של שלגיה הוא לא אסון קולנועי, אבל הוא גם לא נסיכה חדשה שמרימה את הכתר. הוא מנסה לעדכן את האגדה – ולעשות אותה רלוונטית יותר לזמן שלנו, עם גיבורה פחות פסיבית והרבה יותר אסרטיבית. אבל כמו באופרה – לא כל מי שעומד ושר בקול גדול מצליח לרגש.

דיסני, אולי הגיע הזמן להבין – לפעמים, פחות זה יותר. או לפחות תנו לנו לשרוק בזמן שאנחנו עובדים.

טריילר הגרסה העכשווית

הגרסה המקורית, סרט באורך מלא

הכי חדשים

בחזרה לכוכב האדום: ריק וייקמן יוצא למסע נוסף למאדים

יש מוזיקאים שהצלילים שלהם מחזירים אותי מיד לשנות נעוריי. אחד מהם הוא ריק וייקמן, הקלידן המיתולוגי של...

שלומי שבת ופבלו רוזנברג – כשהמיינסטרים מגיע לבארבי

שוב ביחד, הפעם מקרוב ושוב אנחנו עם החיבור המוצלח בין שלומי שבת ופבלו רוזנברג. שני חברים ותיקים, שני...

סטיבי וונדר בפריז: שלוש שעות בגן העדן של המוזיקה

חמישים שנה אחרי אלבום המופת שלו, סטיבי וונדר חזר לפריז והוכיח שגאונות מוזיקלית אינה מתיישנת. במשך כמעט...

מילים יפות כבר לא מספיקות לגאיה קריסטל

כשהנחמה מאבדת את משמעותה יש רגעים שבהם כל המילים היפות שבעולם פשוט אינן עוזרות. אפשר להציע נחמה, להבטיח...

בלונדי חוזרת בצהרי היום: דבי הארי עדיין יודעת איך עושים את זה

יש להקות שגם אחרי חמישים שנה מספיקות כמה שניות כדי לזהות אותן. בלונדי היא אחת מהן. כבר...

החייזרים נחתו באפטאון: VOCA PEOPLE חוגגים עשרים שנה

אמש, נחתו החייזרים הלבנים של VOCA PEOPLE במועדון אפטאון ברמת החייל בתל אביב. המופע, שיצרו ליאור כלפון...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

המוזיקה הישראלית יוצאת לעולם: פסטיבל החשיפה הבינלאומית 2026

כשהמוזיקה הישראלית פוגשת את העולם לא בכל יום מגיעים לישראל אנשי תעשיית מוזיקה בינלאומיים כדי להקשיב למה שקורה...

שותים מנדטים: המרץ 2 ועיתון הארץ נפגשים על הבר

המועדון האלטרנטיבי המרץ 2 ושכניו ממערכת עיתון "הארץ" יוצאים לשיתוף פעולה חדש. אנשי מערכת עיתון "הארץ" יוצאים...

הלילה הוא שירים: חנן יובל חוגג 80 עם חברים

אירוע של פעם ב-80 שנה יתקיים בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב. מיטב אמני ישראל יתכנסו לערב חגיגי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא