שוב, בפעם המי יודע כמה בעשור האחרון, אמניות ואמנים בישראל נאלצים להשבית את פעילותם לחלוטין. מלחמת "עם כלביא" מול איראן הובילה לביטולים גורפים של הופעות, סגירת אולמות, עצירת חזרות והקפאת הפקות – והמשמעות ברורה: אפס הכנסה, אפס ודאות, ואפס תמיכה.
מדובר במשבר כלכלי חמור לאלפי אמנים יוצרים, שחקנים, מוזיקאים, רקדנים, קומיקאים ועוד – שנאלצים להפסיק בין לילה את כל עיסוקיהם, אך נותרים מחוץ לרדאר.
כך יוסי זינגר, מנכ"ל א.מ.י – "האמנים בישראל התרגלו, לצערנו, להיות הראשונים להסגר בכל משבר – והאחרונים לחזור. אנחנו לא מבקשים פריבילגיות – רק הכרה בזכות להתקיים. מדובר באנשים שעובדים, יוצרים, מופיעים, מלווים את הציבור ברגעים הכי קשים – ומול המשבר הנוכחי הם נותרים לבד".
וכך יונה אליאן קשת, יו"ר א.מ.י – "תרבות היא לא מותרות – היא החמצן של החברה הישראלית. דווקא בימים של חרדה, אי ודאות ולחימה, הציבור זקוק לאמנות, למוזיקה, לסיפורים ולרוח. ואילו אנחנו, האמנים, שוב נדרשים לשתוק, להמתין, לקוות – בלי פרנסה, בלי תמיכה, בלי אופק. זו מציאות בלתי נסבלת שמדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה".
א.מ.י קורא לממשלה להקים קרן חירום ייעודית לאמנים, להחיל הסדרי תמיכה והלוואות מדינה ולנסח תוכנית פעולה שמכירה בעובדה הפשוטה: התרבות היא חלק מהתשתית הלאומית – ויש להגן עליה בשעת חירום.
