רק עברו שבועיים והנה אני שוב במסע נוסף בזמן אל הימים בהם הייתי תלמיד תיכון. עת התכוננתי לבחינת הבגרות בספרות, אוי כמה שזה היה קשה. עבור נער שגדל על ספרי מדע בדיוני, פנטזיה והרפתקאות.. המטלה הראשון הייתה לקרא את הספר "החטא ועונשו" מאת פיודור דוסטוייבסקי. המטלה השנייה הייתה לקרא את הספר "אנה קרנינה" מאת הסופר לב טולסטוי. שניהם בני המאה התשע עשרה, שניהם נולדו גדלו באימפריה הרוסית בימי שלטונו של הצאר. די רחוק מחוף הילטון וגלי הים שהיו בסביבתי באותה עת.
ציוני הבגרות משתפרים
לפני פחות משבועיים סגרתי מעגל עם החטא ועונשו, אמש סגרתי מעגל נוסף עם אנה קרנינה. כל שנותר לי כעת הוא לצפות במחזה "הדבר" על פי ספרו של אלבר קאמי. ומבחינת משרד החינוך אני מסודר, יש מצב שיעלו לי את הציון אחרי חמישים שנה לטוב (8).
כפי שהבנתם.ן, אמש נכחתי בהצגת המחזה "אנה קרנינה" בתיאטרון גשר ביפו. המחזה בגרסתו הנוכחית מתבסס כמובן על ספרו של לב טולסטוי. הוא תורגם על ידי רועי חן, המחזאי והמתרגם הראשי של התיאטרון. בויים בידי רימאס טומינאס על פי עיבוד משותף לו ולמריה פטרס. טומינאס גלה מארצו לאחר קריירה מפוארת ברוסיה ובליטא. כל חטאו בכך שהתבטא כנגד הפלישה של רוסיה לאוקראינה. הוא ברח לישראל ונחשב לאחד הבמאים החשובים של תיאטרון גשר עד שהלך לעולמו במהלך השנה שעברה.
שותפים נוספים חשובים בעיני בהעלאת המחזה הם אולגה פילטובה מעצבת התלבושות שהלבישה את השחקנים והשחקניות במיטב האופנה של המאה התשע עשרה שהייתה נהוגה ברוסיה ואני הייתי חותם על כל פריט לבוש (של הגברים…) היישר לארון הבגדים שלי. אין פלא, כי פילטובה היא מעצבת אופנה בעלת שם בינלאומי ומנהלת מותג אופנה מבוקש באירופה – 2RU2RA.
מוזיקה היא כל הסיפור
השותף הבא ובעיני הכי חשוב בצוות שמאחורי הקלעים הוא המלחין הליטאי גדרוס פוסקוניגיס שרקם ביד אמונה את פס הקול לאורכו של המחזה. וכאן אתעכב, פוסקוניגיס יצר מהלך מוזיקלי הנשען על פסנתר, קלרינט וכלי מיתר, כינורות וצ'לו על מנת ליצור אקורד רפטטיבי בסולמות שונים לנעימה הנותנת מחד תחושת קונצרט, ומאידך מחזקת את האווירה הדרמטית, הנוגה והקודרת בה מתרחשת העלילה המתפתלת.
בתכלס, על הבמה קיבלנו את השחקנית אפרת בן צור בדמותה של אנה קרנינה, אריסטוקרטית רוסית שחובבת את האופיום וסמים אחרים, הנשואה לאחד אלכסי קרנין אותו מגלם השחקן גיל פרנק ומפלרטטת עם אחר, קצין צבא צעיר בשם אלכסי ורונסקי המגולם על ידי השחקן אבי אזולאי, ואף נכנסת להריון ממנו, במקביל נשזר סיפור רומנטי נוסף במחזה, בעל אחוזה עשיר, קונסטנטין לוין המגולם בידי מיקי לאון המחזר אחר קיטי שצ'רבצקיא אותה מגלמת השחקנית נטע רוט, היא מצידה דוחה את חיזוריו כי היא בכלל מאוהבת בורונסקי. ישנן עוד דמויות משנה בעלילה. בקיצור, סמטוכה רומנטית כהלכתה.
האווירה על הבמה היא שחורה, קודרת, כמעט נטולת תפאורה למעט כמה ספסלים וכסאות, הכל צבוע בשחור, המוזיקה כזכור אף היא די אפלה וכאן נותר לשחקנים להוציא את המיטב כדי להחצין את העלילה המתפתלת מתוך השחור שחור הזה. לרגעים מסויימים נדמה היה במהלכו של המחזה, הנמשך כשעתיים ומחצה בשתי מערכות, כאילו ומדובר בשייקספיר לרוסים, כן, כך השחקנים המדברים אל הקהל בתרגום מליצי של הטקסטים עם סיפורי אהבה, שייקספיר של ממש. לא בקטע של ביקורת שלילית, כך בעצם נכתב המחזה, כך נבנתה העלילה וכך היא עובדה להגשה בתיאטרון. הרגעים שבאמת הרטיטו אותי היו פרצי הרגש וסערות הנפש שהיטיבה להציג אפרת בן צור בכמה וכמה סצנות של התפוררות והשתוללות סמי ארוטית על הבמה ומה הפלא, בן צור היא אחת משחקניות האופי המשובחות שיש כיום בסביבה.
סיכומה של חוויה
אין ספק שבתיאטרון גשר יודעים לקחת את החלומות והתחושות של קוראי הספרות ולזרוק אותם לעולמות אחרים שונים בתכלית השינוי מהתחושות שנובעות במהלך קריאת ספרים, הפרשנויות הבימתיות כותשות לחלוטין את הפרשנות אצלך כקורא ומעבירות אותך לעולם שונה בתכלית עם פרשנות שהיא לעתים הפוכה לחלוטין ומהממת במיוחד, כך הייתה החוויה עם הדיבוק, כך הייתה החוויה עם החטא וענשו, המלך ריצ'ארד השלישי ואפילו פו הדב. אסיים בתובנה כי גשר הוא תיאטרון פרימיום מעולם אחר.
